מדינת ישראל נ' קבועה(עציר)

החלטה

1.בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, (כב' השופט ר' וינוגרד), מיום 1/10/10, שבגדרה דחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב למשך 10 ימים לצורכי חקירה. בית המשפט קמא אפשר לעוררת הארכת זמן קצרה של מס' שעות רק בשל חומרת העבירה, כדי לבדוק את טענת האליבי שהעלה המשיב ולבצע חלק מפעולת החקירה ב' המופיעה במסמך מב/1. בשל העובדה שהדיון בהארכת המעצר התקיים בערב שבת, נעתר בית המשפט קמא לבקשת העוררת ועיכב את ביצוע החלטתו עד היום בשעה 11:00.

2.המדובר בפרשה שבה נרצח אדם ונפצע אדם אחר בצומת מישור אדומים.

כפי שציין בית המשפט קמא, מדובר בפרשה מסועפת במסגרתה נגבו עדויות רבות.

3.בית המשפט קמא בדק את החומר הראייתי כמפורט בסעיפים 2-3 להחלטתו וכך עשיתי גם אני, ובנוסף עיינתי גם בחקירות הנוספות שבוצעו מאז והוצגו לעיוני.

4.העוררת בעררה לא התמודדה עם הקביעה המרכזית של כב' השופט קמא לאמר, "המסקנה היא כי שאלת קיומו של חשד סביר ככל שהדברים נוגעים למשיב היא בעייתית ביותר, ולכל היותר ניתן לומר שקיימות ראיות קלושות הקושרות את המשיב באופן כלשהו לפרשה".

5.טענתה העיקרית של העוררת הינה שקיימים סדקים משמעותיים באליבי שמסר המשיב שמהותם לא פורטה עוד נטען כי פעולה ט' הקשורה לאליבי והמפורטת במב/1 אינה ניתנת לביצוע תוך זמן קצר והיא אורכת מספר ימים. כמו כן, מפנה העוררת לסעיף יד' במסמך מב'/1 שלטענתה, יש בו לסבך את המשיב אם יתברר שהאליבי מופרך.

6.סעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 מורה, כי "שופט לא יצווה על מעצרו של אדם אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא....". זוהי נקודת המוצא לדיון בבקשה למעצר לצורכי חקירה ואין בלתה.

7. לאחר שעיינתי חזור ועיין בחומרי החקירה שהוצגו לי, לא מצאתי כי הם מבססים חשד סביר לכך שהמשיב עבר עבירה. מבלי להכנס לפרטי החקירה אומר, כי לא מצאתי בעדות הנוספת שנגבתה ע/2 משום "סדקים משמעותיים" באליבי שמסר המשיב. מכל מקום גם אם להשקפת העוררת כך הוא, אין בכך כדי לרפא את הפגם שבהעדר חשד סביר שפורט לעיל ואין בכך כדי לייצר את "החשד הסביר" הנדרש.

8.דומה כי בשלב זה היסוד העיקרי לחשד כלפי המשיב הוא היותו בן משפחה של החשודים העיקריים בפרשה ובכך לא די כדי להצדיק מעצרו של אדם.

9.לא זו אף זו, מחובת בית המשפט גם במעצר לפי סעיף 13 לחוק המעצרים לבדוק אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

10. לאור האמור, הערר נדחה ואני מורה כי ניתן יהיה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית אביו למשך 7 ימים מהיום וזאת בתנאי שיתייצב לכל חקירה אליה יזומן. וכן ימנע מיצירת קשר בכתב או בעל פה עם כל חשוד אחר בפרשה. לצורך אבטחת קיומם של תנאי השחרור בערובה תחתם ערבות אישית של המשיב וכן ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ וכן יופקד סכום של 2,500 ₪ במזומן.

11.ניתן יהיה לבצע את שחרורו של המשיב ואת חתימת הערבויות בפני קצין משטרה או קצין שב"ס מוסמך.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"א, 03 אוקטובר 2010, במעמד באי כוח הצדדים הצדדים ובהיעדר המשיב

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: