מדינת ישראל נ' פרנגי(עציר)

החלטה

לפני בקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות.

רקע כללי –

ביום 16.10.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו שני אישומים בגין עבירות של התפרצות לרכב וגניבה מרכב. במקביל, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

ביום 24.12.2012 ניתנה החלטה המורה למשיב לשהות במוסד הטיפולי "קהילת הדרך".

ביום 26.5.2013, סיים המשיב את התהליך במוסד הטיפולי ומאז הוא נמצא במעצר בית בביתו בנשר ומקבל טיפול יומי במסגרת היחידה העירונית לטיפול בהתמכרויות בחיפה, בין השעות 06:00 עד 16:00.

במסגרת התיק העיקרי, המשיב הודה באישומים המיוחסים לו והתיק קבוע ליום 8.9.2013 לשימוע גזר הדין בעניינו.

הבקשה הנוכחית –

לטענת המבקשת, ביום 6.8.2013 המשיב הפר את תנאי מעצר הבית בכך שהוא שהה בסביבות השעה 18:08 בסמוך לאנדרטת נספי אסון השריפה ביערות הכרמל (להלן: "האנדרטה"), למרות שהיה אמור להיות בביתו במעצר הבית באותה שעה. מעבר לכך, טוענת המבקשת כי המשיב נצפה כשהוא מסתובב ליד רכב שחנה בסמוך לאנדרטה וכי בעל הרכב דיווח על כך שרכבו נפרץ כמה דקות לאחר מכן. לשיטת המבקשת הדבר מלמד על הפרת תנאי השחרור – והיא עותרת להורות על מעצרו עד תום ההליכים וחילוט הערבויות שהופקדו במטרה להבטיח את השמירה על תנאי מעצר הבית.

לטענת המשיב – הוא לא היה באזור האנדרטה כנטען, אם כי הוא מודה שבאותו היום בסביבות השעה 18:00 הוא הפר את תנאי המעצר בכך שיצא לקניות בסמוך לביתו ללא קבלת אישור וללא ליווי אחד מהמפקחים.

דיון והכרעה –

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

יש לראות כי המשיב עצמו מודה כי הפר את תנאי מעצר הבית במועד הנטען כאשר יצא למכולת ללא אישור. כידוע, ההלכה היא כי הפרת תנאי מעצר בית מכרסמת באמון שניתן לתת במשיב וככלל – מי שהפר את תנאי השחרור בערובה דינו להיעצר (בש"פ 5673/12 אטינגר נ' מ"י (6.8.2012); בש"פ 7364/09 מ"י נ' אדרי (17.9.2009); בש"פ 8830/12 אלכרישאת נ' מ"י (10.12.2012) – אלא שיש לבחון את מהות ההפרה, חומרתה, נסיבות ההפרה, ההתנהלות במשך שאר תקופת השחרור בערובה, משמעות המעצר וכיוצ"ב נתונים – שכן ישנם מקרים חריגים שבהם הפרה לא מחייבת מעצר בפועל. על כן עלינו לבחון את הנסיבות הספציפיות במקרה הנדון.

המשיב מודה כאמור כי הפר את תנאי מעצר הבית, כאשר לטענתו הוא יצא לבצע קניות במכולת, והודיע על כך מבעוד מועד לאשתו המפקחת – למעשה, בחקירה הראשונה טוען שאמר לאשתו שהוא יוצא לקנות חלב (שורה 72). בחקירה השניה – טען כי היה בקשר טלפוני עם אשתו כאשר יצא לקנות את החלב וכי היא ביקשה ממנו שיביא גם לחם (שורה 7). בחקירתו המשיב הסביר עוד כי הוא יצא למכולת "מחמוד", ברחוב דבורה בסמוך לביתו, בשעה 18:00 לקנות לחם, חלב וסיגריות וכי הבת שלו נתנה לו 50 ₪ לקניות (ביתו של המשיב מצוי ברח' דבורה 9 נשר).

אלא, שגרסה זו נסתרה בחקירתה של האישה. אשתו של המשיב טענה בחקירה שהיא ישנה ביום 6.8.2013 אחר הצהריים והתעוררה כאשר אביה התקשר אליה לטלפון הנייד. עיון בתצוגה הראה שהיה זה בשעה 18:02. לטענתה, כאשר התעוררה המשיב לא היה בבית (שורה 12) וכי הוא חזר 5 דקות אחרי שהתעוררה. בחקירתה השניה של האישה היא טענה כי היא לא ידעה מראש שהמשיב הולך לעשות קניות (שורה 21) ושהוא לא אמר לה לפני שהלכה לישון, שהוא מתכוון ללכת. טענה האישה כי כאשר התעוררה בשעה 18:02, לא ראתה את המשיב בבית, התקשרה אליו לטלפון הנייד שלו על מנת לשאול אותו איפה הוא, והוא ענה שהוא קפץ לקנות לחם וחלב, כי יחזור תוך 2 דקות – ואכן חזר תוך כמה דקות (שורות 17-18). האישה גם הופנתה לכך שבחקירה הקודמת שלה היא אמרה שהתקשרה אליו כשהתעוררה לברר היכן הוא, אך בחדירה לטלפון שלו לא נראית שיחה שכזו ממנה אליו ותשובתה היתה :"לא יודעת מה להגיד לך לא יודעת מה קורה איתי" (שורות 17-18). כלומר, יש קושי לקבל את טענתו לגבי קבלת האישור של אשתו ולגבי השיחה הנטענת.

הבת טענה בחקירתה כי גם היא ישנה בשעות אחר הצהריים, כי קמה בערך בשעה 18:00, כי המשיב היה עוד בבית, וכי היא נתנה למשיב 50 ₪ כדי לקנות ב"רמי לוי" (שורה 18). לטענתה החנות של "רמי לוי" נמצאת במרחק של כמה דקות הליכה מהבית.

בעל המכולת נחקר אף הוא, וטען כי המשיב לא קנה אצלו ביום 6.8.2013.

המשיב נשאל מדוע האישה שלו והבת שלו אמרו שהוא הלך לחנות של "רמי לוי", והוא השיב שהוא לא הלך ל"רמי לוי" וכי אולי הן חשבו כך בשל שגם במכולת יש שקיות של "רמי לוי" (שורות 41-43). המשיב חזר על טענתו כי אשתו ראתה אותו יוצא לקניות, וחזר וטען כי זה לקח דקות ספורות.

מן האמור עד כה עולה כי גרסתו של המשיב לגבי כך כי עדכן את אשתו (המפקחת) מבעוד מועד כי הוא הולך לקניות – נסתרה. גם גרסתו של המשיב לגבי המקום בו ערך את הקניות נסתרה, ולמעשה המשיב מודה היום כי שיקר בטענתו כי הלך למכולת, וכי למעשה הלך ל"רמי לוי" (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, שורות 21-23). במהלך הדיון הועלה על ידי באת כוחו של המשיב הסבר לסתירה האמורה בנוגע למקום הימצאו בעת ההפרה (ביצוע הקניות הנטען). לטענתה, הסיבה ששיקר המשיב לגבי העובדה כי הלך למכולת ולא ל"רמי לוי", נבעה מהעובדה שסניף "רמי לוי" המדובר מצוי במרחק יחסי רב יותר מביתו של המשיב (אך עדיין במרחק הליכה), והוא סבר שאם יודה שהלך עד ל"רמי לוי" תיתפס ההפרה כחמורה יותר, לעומת אם ימסור כי הלך למכולת המצויה ממש בסמוך לביתו. לטענתו, פחד זה נסמך גם על העובדה, כי באותה העת לא ידע כלל, כי הוא חשוד בהפרה ה"משמעותית" יותר, בכל הנוגע לאירוע הנטען באנדרטה (לגביו אפרט להלן).

אומר, כי אין לקבל הסבר מאוחר זה, שגם איננו נתמך בכל ראייה, ולא ברור מדוע המשיב עצמו לא טרח למסור הסבר זה לחוקריו, לאחר שהתברר לו בחקירה כי ישנם חשדות המופנים כלפיו בכל הנוגע לאירוע באנדרטה. המדובר בטענה שהועלתה רק בדיון.