מדינת ישראל נ' מלכיאל (עציר)

גזר - דין

העבירות בהן הורשע הנאשם

1.ביום 3.9.13 הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והן כדלהלן:

קשירת קשר לביצוע פשע – (ריבוי עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 סיפא לחוק.

ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 סיפא לחוק ביחד עם סעיף 25 לחוק הנ"ל.

זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (ריבוי עבירות), לפי סעיף 418 סיפא לחוק.

שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ובנסיבות מחמירות, (ריבוי עבירות) לפי סעיף 420 לחוק ביחד עם סעיף 418 לחוק.

סחיטה באיומים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 428 רישא לחוק.

הדחה בחקירה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 245(ב) לחוק.

החדרת נגיף מחשב (ריבוי עבירות),לפי סעיף 6(ב) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

חדירה לחומר מחשב שלא כדין במטרה לבצע עבירה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

הלבנת הון (ריבוי עבירות) לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

הפירוט העובדתי שבכתב האישום

2.הפירוט העובדתי שעמד בבסיס כתב האישום ואשר נפרס בהרחבה בהכרעת הדין, מלמד על מסכת מרמה מפורטת, שהגה הנאשם והוציא אותה לפועל במשך שנים, ואשר תכליתה היתה קבלת כספים במרמה בהיקף גדול ממאות אזרחים וגופים ישראליים. הנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע בין השנים 2007 ל- 2011 עת שהה באוקראינה, תוך שהוא עושה שימוש בדרכים שונות להוצאתה לפועל של תכנית המרמה. כאמור בהכרעת הדין, קיבל הנאשם במרמה סך של 2,712,262 ש"ח וניסה לקבל במרמה סכום של 2,134,452 ש"ח (ראו סעיף 20 בעמוד 80 להכרעת הדין). כמו כן הורשע הנאשם בביצוע עבירות על חוק המחשבים ובעבירות של חוק איסור הלבנת הון.

3.הנאשם פרסם מודעות כוזבות בשפה הרוסית המציעות מתן הלוואות בתנאים נוחים. המודעות פורסמו כמודעות מטעם מוסדות בנקאיים ישראליים, אף כי למעשה לא היה כל קשר בין מוסדות אלו לבין המודעות שפורסמו. לשם טיפול בפניות שכר הנאשם עובדים בישראל. אותם עובדים התבקשו להתקין בביתם קו טלפון ולהקיש צירוף מספרים על פי הנחיית הנאשם מבלי שידעו כי בכך הם מבצעים פעולת "עקוב אחרי" המעבירה את השיחות למספר טלפון בחו"ל, המצוי ברשות הנאשם. מספרי הטלפון הישראלים הופיעו במודעות שפרסם הנאשם בעיתונות הרוסית וכך הוטעו הפונים לחשוב כי הם מתקשרים לגורם בישראל בעוד שלאמיתו של דבר קיבלו מענה באוקראינה. העובדים שהתקינו את קווי הטלפון בבתיהם על פי הנחיותיו של הנאשם חויבו באלפי שקלים בגין העברת השיחות מישראל לאוקראינה.

4.באשר למבקשי ההלוואות, הרי שאלו נענו על ידי הנאשם עצמו, ששהה באוקראינה ואשר הציג עצמו בשם בדוי כנציג המוסד הבנקאי שנותן את ההלוואה. בדרך זו קיבל הנאשם מן הפונים את שמותיהם ואת מספרי תעודת הזהות שלהם. הנאשם נהג להתקשר אל הפונים מספר ימים לאחר פנייתם ולהודיעם כי זכאותם להלוואה אושרה תוך שציין באוזניהם פרטים אישיים נוספים שלהם אותם שלף ממאגר נתונים שהיה מצוי ברשותו, ובכך חיזק את המצג כאילו הוא נציג של מוסד ישראלי רשמי.

5.הנאשם התנה את מתן ההלוואות במתן ערבות או בתשלום "דמי ביטוח" להחזרת ההלוואה. בפועל, פסל הנאשם את הערבים שהוצעו על ידי הפונים וכך תמרן אותם לשלם את "דמי הביטוח". את "דמי הביטוח" גבה הנאשם מן הפונים באמצעות שימוש בשירות "מזומן בזמן" של דואר ישראל לפקודתו של אדם אותו הציג בכזב כרואה החשבון של המוסד נותן ההלוואה, כשלמעשה אותו "רואה החשבון" היה אחד העובדים שגייס הנאשם לעבודה בישראל ואשר על פי הנחיית הנאשם העביר את הכסף שהועבר לידיו לאוקראינה באמצעות שירות בינלאומי להעברת כספים. את הכסף שהועבר משך הנאשם באוקראינה, בין בעצמו ובין על ידי אחרים מטעמו.

6.מבקשי ההלוואות שהעבירו את "דמי הביטוח" לא קיבלו את ההלוואות שהובטחו להם ומשפנו שוב לנאשם טען כי עליהם לשלם תשלומים נוספים עבור דמי טיפול ופתיחת תיק. חלק ממבקשי ההלוואה ששילם תשלומים נוספים אלו נדרש על ידי הנאשם, כי התשלומים הנוספים יופקדו לזכות גופי התקשורת שפרסמו את המודעות מטעמו של הנאשם. בדרך זו הסתיר הנאשם את זהותו כמזמין המודעות.

7.מבקשי ההלוואה שדרשו לקבל את כספם בחזרה לאחר שלא קיבלו את ההלוואה שהובטחה להם התבקשו על ידי הנאשם להעביר את פרטי חשבון הבנק בתואנה כי הכסף יוחזר לחשבונם. הנאשם איים על מי שסירב למסור את פרטי חשבונו כי כספו לא יוחזר לו וכי אם יפנה למשטרה – יבולע לו. לאלו מביניהם שהסכימו להעביר לידיו פרטים אלו, העביר הנאשם המחאות של בעלי חשבונות בישראל, אותן זייף בעצמו או באמצעות אחרים, ועליהן רשם את שם מבקש ההלוואה כמוטב. סכומי ההמחאות היו גבוהים משמעותית מסכומי ההחזר שהתיימר הנאשם להחזיר למבקשי ההלוואות. ההמחאות הופקדו לחשבונותיהם של האחרונים על ידי העובדים שגייס הנאשם בארץ. לאחר הפקדתן התקשר הנאשם למבקש ההלוואה, הודיע לו כי בשל טעות הופקדה בחשבונו המחאה בסכום גבוה מזה המגיע לו ודרש ממנו להשיב את ההפרש באמצעות שירות "מזומן בזמן" או באמצעות שליח, שלא היה אלא אחד מהעובדים שגייס הנאשם. כספי ההפרש הועברו על ידי מבקשי ההלוואות לעובדיו של הנאשם ואלו האחרונים העבירו אותם אליו, לאוקראינה, על פי הוראותיו. מבקשי הלוואות שהעבירו לנאשם את כספי "ההפרש" ניזוקו פעם נוספת לאחר שההמחאה לא כובדה. לעתים ניזוק הבנק בו התנהל חשבונו של מבקש ההלוואה.