מדינת ישראל נ' גנימאת(עציר)

הכרעת דין

הנני מרשיע את הנאשם, על סמך הודאתו, בכל המיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ב טבת תשע"ב, 17/01/2012 במעמד הנוכחים.

חיים חדש, שופט בכיר

גזר דין

1.הנאשם, תושב הרשות הפלסטינית (צוריף) הורשע, על פי הודאתו, ב-3 עבירות של כניסה לישראל ושהייה בה שלא כדין:

1.1המדובר בכניסות לישראל בתאריכים 20/6/10, 4/1/11, 27/1/11 – והאחרונה 22/12/11, עת שהה באשדוד ללא אישורי כניסה או שהייה בישראל.

1.2מסתבר, מדברי התובעת, כי בשלוש הכניסות הקודמות לא הוגש כתב אישום כנגד הנאשם והוא נשלח בחזרה לתחומי הרשות הפלסטינית.

2.למותר להכביר מילים לגבי חומרת העבירות – וצודקת התביעה בציינה כי לעבירות אלה עלולות להיות השלכות ביטחוניות קשות על ביטחון תושבי מדינת ישראל ולעיתים עושים ארגוני החבלה שימוש גם בכניסות תמימות של אזרחי הרשות הפלסטינית לתחומי מדינת ישראל, לצורכיהם.

3.חומרת העבירות מתחדדת לנוכח העובדה כי הנאשם קיבל 3 הזדמנויות, שלא נוצלו על ידו, כאשר נתפס בישראל ללא אישור כניסה ושהייה ושוחרר לתחומי הרשות הפלסטינית בלא שהוגש כנגדו כתב אישום.

4.אין בידי לקבוע האם הנאשם שוחרר בשלוש הפעמים הקודמות, בלא להגיש נגדו כתב אישום, מפאת נסיבותיו האישיותיות המיוחדות, או שמדובר ביישום הנחיה חדשה יחסית של שלטונות הביטחון, אולם בכל מקרה, התחשבתי בנסיבות אישיותיות מיוחדות אלה העולות מחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו מיום 9/1/12, הגם שהוא כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו במועדי ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

5.התחשבתי בעובדה כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר הודה וחסך מזמנו של בית-המשפט.

6.האמנתי לנאשם כי הגיע לישראל אך ורק כדי למצוא פרנסה ולממן בין היתר טיפול רפואי הנחוץ לו כנראה בידו.

7.התחשבתי גם בנסיבותיו המשפחתיות המיוחדות של הנאשם שהוא נשוי ואב ל-3 חודשים, כאשר אשתו איננה עובדת.

8.התחשבתי בעובדה כי הנאשם שוהה במעצר מאז יום ה-22/12/11 – וכנראה כי תנאיו במעצר מעיקים עליו לנוכח נסיבותיו האישיותיות המיוחדות.

9.בנסיבות אלה החלטתי שלא למצות את הדין גם הפעם עם הנאשם.

10.מדיניות הענישה בתיקים מסוג זה הותוותה בין היתר ברע"פ 3173/09 (מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל) ועל פיה, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה ותוך שילוחו לשטחי הרשות הפלסטינית, כאשר מדובר בעבירה ראשונה ובשהייה קצרה מאוד בישראל: בשהייה השנייה שלא כדין, העונש הראוי הוא מאסר בפועל לשם הרתעה.

10.1לגבי עבירות חוזרות ונשנות, ראוי להחמיר עוד יותר.

11.יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות שתוארו לעיל ומבלי שהדבר יהווה תקדים למקרים אחרים, בעיקר בשל נסיבותיו האישיותיות המיוחדות של הנאשם, הנני דן אותו לעונשים הבאים:

11.12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם מיום 22/12/11 ועד היום.

11.26 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מן הכלא לא יעבור הנאשם עבירה כלשהי כנגד חוק הכניסה לישראל.