מדינת ישראל נ' גליקסברג

הכרעת דין

1. אני מזכה את הנאשם. הזיכוי באירוע שיקרא להלן "האירוע הראשון" הוא זיכוי מחמת הספק. הזיכוי בשלושת האירועים האחרים הוא זיכוי מלא.

2. כנגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום, ובשל סמיכותם של העניינים ולמעשה היותם שרשרת של אירועים בחיי הנאשם והמתלוננת שהיא אשתו, נשמעו הראיות בשני התיקים במאוחד, חלק מהעדים העידו לגבי שני התיקים ומשכך ניתנת הכרעת הדין במשותף לגבי שני התיקים.

בת.פ. 21066-08-10 – מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירות שלהלן:

באישום הראשון :

תקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

זאת בשל כך שב- 5.10.08 בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, בבית הנאשם ואשתו, שהיא המתלוננת באישומים האחרים (להלן: "המתלוננת"), ברחוב שמחה הולצברג 3/3 ברחובות (להלן: "הדירה" ו/או "הבית") תקף הנאשם את בתה של המתלוננת, עמית בלום (להלן: "עמית"), אשר התערבה בויכוח הגירושין של השניים, דחפה בידיו בכתפיה, וזאת שלא כדין וללא הסכמתה.

אירוע זה יקרא להלן: "האירוע הראשון".

באישום השני :

איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין;

תקיפת בת זוג – עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב)(1) לחוק העונשין.

זאת בשל כך שב- 11.10.2009 בשעה 8:30 או בסמוך לכך, ברחוב פנחס ברחובות, יצאו הנאשם והמתלוננת מסניף בנק דיסקונט (להלן: "הבנק") לכיוון רכבם. לאחר שהנאשם התיישב בכיסא הנהג וסגר את הדלת, ואילו המתלוננת הספיקה להכניס רגל אחת בלבד לרכב, ובעוד רגלה הימנית עודה מחוץ לרכב, החל הנאשם לנסוע לאחור. בנסיבות אלה, פגעה דלת הרכב בגופה של המתלוננת, בצידו הימני, ונזרקה לעבר רכב שחנה בסמוך. במעשים אלה תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה. בהמשך איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "בת זונה, סוסה, בהמה, אני אהרוס לך את החיים, את תראי עכשיו מה אני אעשה לך, אני אראה לך מה זה" ולטענת המאשימה כך עשה כדי להפחידה או להקניטה שלא כדין. ביום המחרת – 12.10.09 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, ברחובות, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "שקרנית, רמאית, את עובדת עלי, את מתכננת משהו, אוי לך אם הלכת למשטרה .... בת זונה, נגמרו לך החיים, אני אראה לך מה זה", וזאת עשה לטענת המאשימה בכוונה להפחידה או להקניטה שלא כדין.

אירוע זה ייקרא להלן : "האירוע השני".

באישום השלישי :

איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

זאת בשל כך, שב- 3.10.09 בבית הנאשם והמתלוננת, איים הנאשם על המתלוננת בכך שבעודו מניף את ידו באוויר, הוא אמר לה: "כשאני מתעצבן באמת, את לא מכירה אותי, כשהכבלים שלי נחצים במוח אני רואה מסך שחור ולא רואה אף אחד ממטר, אם את חושבת שאת משוגעת, את עוד לא ראית אותי משוגע" וזאת לטענת המאשימה כדי להפחידה או להקניטה שלא כדין.

אירוע זה ייקרא להלן : "האירוע השלישי".

בת.פ. 38140-03-10, מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירות שלהלן:

תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 + 380 (ג) לחוק העונשין.

זאת בשל כך שב- 18.3.10 בשעה 20:00 או בסמוך לכך, בדירה, ושאותה עזבה המתלוננת לפני מועד האירוע, המתלוננת הגיעה אל הדירה כדי לקחת משם חפצים שהשאירה בדירה. יצוין, שהנאשם והמתלוננת היו אותה עת בהליכי גירושין, לאחר תקופת נישואין שנמשכה 4 שנים. בנסיבות אלה, בחדר השינה, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה בכך שזרק לעברה שידת מגירות מעץ, שבה שלוש מגירות, והשידה פגעה בירכה השמאלית של המתלוננת, כתוצאה מכך נגרמה לה חבלה של ממש שהתבטאה בשטף דם בירכה השמאלית. מיד בסמוך לכך ובאותן נסיבות שב הנאשם ותקף את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה בכך שהיכה אותה במכת אגרוף בידה השמאלית ודחף אותה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות שטפי דם ביד שמאל ובאזור החזה.