מדינת ישראל נ' בזה

החלטה

1.לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של החשוד עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 07.03.2011 בשעה 03:15.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 4 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית, בכך שביום 07.03.2011 סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר, תקף החשוד את המתלוננת, גרם לה לחבלות וברשותו נתפס חומר החשוד כחשיש. כמו כן איים על השוטר.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות ושיבוש הליכי חקירה.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה.

המדובר בחשדות מבוססים היטב, כאשר מעשי האלימות הינם אכזריים וקשים במיוחד. כמו כן קיים חשד מבוסס לכך שהחשוד איים על השוטר לאחר שישתחרר "יטפל בו" גם אם מדובר בפרק זמן ארוך.

התמונות המצויות בתיק החקירה, מלמדות על כמות הדם שניגר מפניה של המתלוננת, וכן על מצבה הקשה כתוצאה מהתקיפה האכזרית שבוצעה כנגדה.

יש לאפשר למשטרה להמשיך ולבצע את החקירה כסדרה כאשר החשוד יישאר במעצר עד מלוא התקופה המבוקשת.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשוד עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לסיכון בטחונו של אדם או לסיכון בטחונו של הציבור.

8.נוכח המסוכנות הנחזית, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

9.באשר להיקף החקירה המתבקש אל מול ימי המעצר המתבקשים, אני סבור כי הדברים מצויים ביחס מידתי לשלילת חירותו של החשוד, כך שאני מקבל את הבקשה במלואה.

10.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 10.03.2011 עד השעה 12:00.

11.תיק החקירה מושב לחוקר.

12.צו מעצר נחתם בד בבד.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום א' אדר ב תשע"א, 07/03/2011 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט