החלטה
בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים אשר הוגשה יחד עם כתב האישום המייחס למשיב הכולל שני אישומים שעניינם תקיפה בנסיבות מחמירות.
על פי עובדות כתב האישום, האישום הראשון הנו תקיפת רעייתו ( להלן: "המתלוננת") ביום 6/7/10 , כאשר תפס בה ואחז בשערותיה. בתם של השניים נחלצה לעזרת המתלוננת ודחפה ממנה את המשיב.
על פי עובדות האישום השני, במהלך 10 השנים האחרונות במספר הזדמנויות תקף המשיב את המתלוננת מדי חודש בכך שנהג להשליך עליה חפצים שונים, הכה באגרופה בראשה סטר לה או אחז את שערותיה.
בדיון מיום 7/7/10, בסמוך להגשת כתב האישום ולבקשת ב"כ המשיב, נתבקש שרות המבחן ליתן תסקיר מעצר בעניינו.
במקבל-נדחה הדיון על מנת שהסנגור יוכל ללמוד את חומר הראיות.
התסקיר לא נתקבל עד היום, ושרות המבחן ביקש דחייה ודומני כי הצדק עם הסנגור בכך שברור היה מלכתחילה שפרק הזמן שחלף בין הדיון הקודם ועד היום, אינו מספיק להכנת תסקיר מעצר.
הסנגור עם זאת, ביקש לטעון לראיות ולשקול אפשרות לשחרור לחלופה, עוד טרם ינתן תסקיר שרות המבחן .
שמעתי את טענות ב"כ הצדדים, ועיינתי בתיק החקירה. על פניו ומן המצוי בפניי, אני סבורה כי יש ראיות לכאורה בידי המבקשת ביחס לשני האישומים.
הודעת המתלוננת ביחס לשני האישומים נתמכת בהודעת בתם, המציינת בהודעת בין היתר " בבוקר אבא שלי קם מהמיטה, הוא פשוט קם עצבני, שמעתי אותו צועק על אמא שלי, הוא צעק לה מטומטמת, מה את עושה לי עצבים על הבוקר, הוא זרק כמה דברים שהיו על השולחן בסלון... לא ראיתי מה זרק כי לא הייתי בסלון .. ואז יצאתי מהחדר ואבא שלי קם מהספה תפס את אמא שלי בכתפיים, אני נכנסתי בינם ודחפתי אותו ממנה.
זה נמשך בערך דקה או שתיים וכשהוא ראה שאני חזקה יותר ממנו ולא נותנת לו להרביץ לאמא של, הוא יצא בצעקות מן הבית" (שורות 3-7).
בהמשך-מאשרת הבת כי היתה עדה למקרים קודמים שבהם אביה המשיב היה אלים כלפי אמה.
כנתבקשה לפרט השיבה "היו הרבה מקרים, זה קרה כל כך הרבה פעמים, שאני לא זוכרת לספר לך בדיוק מה היה בכל מקרה ... הוא היה מושך לה בשיער, נותן לה אגרופים בראש. במקרים שהייתי בבית, אז לא הייתי נותנת לו לגעת בה, אבל היו הרבה מקרים שלא הייתי בבית והוא היה מרביץ לה והיא היתה מספרת לי על זה, הייתי רואה אותה עם כחולים בגוף או מתחת לעיניים...
היו הרבה מקרים, אני לא יכולה לספר לך בדיוק, זה נמשך מלא שנים אולי 10 שנים".
עוד הוסיפה בהמשך הוא עצבני כמעט כל הזמן ומקלל אותה ואותי כל הזמן" עוד בהמשך כשנאלה הבת האם אחיה יודעים שהאב מכה את האם? השיבה כי הם עלו לארץ רק ל פני שנה וכי לידם הוא "פחד להרביץ לה" ועוד: הוא כל הזמן היה כזה, עצבני ואלים. מחפש כל הזמן תירוצים לריב ולצעוק. אחרי כל הדברים שהוא היה עושה ומרביץ לאמא שלי אז הוא היה עושה הצגה, כאילו הוא לא מרגיש טוב שאמא לא תעשה כלום".
הרביתי לצטט מדברי הבת הואיל ומצאתי שיש בהם כדי לתת מענה לרבות מהטענות והשאלות שהציב הסנגור המלומד בטיעוניו.
יש למשל בדבריה תימוכין לדברי המתלוננת ביחס לאירוע הראשון. אחת היא עם הבת שמתארת כי הפרידה בין הניצים כאשר המשיב אוחז בשערותיה של המתלוננת (כאמור בהודעת המתלוננת) או בכתפה של המתלוננת (כאמור בתאורה של הבת). אין ספק כי על פניו ולכאורה במידה מוצקה שתקיפה היתה, שנדרשה הפעלת כוח על ידי הבת כדי לנתק את המשי ב מהמתלוננת.
הבת "הצטרפה" לאירוע לאחר שהתקיפה החלה, ואיני מ וצאת כל סתירה משמעותית אם בכלל בין הדברים, וודאי שלא לשלב שבו אנו נמצאים.
עוד יש בהודעת הבת תימוכין באשר למסכת תקיפות במהלך 10 השנים עובר להגשת התלונה.
אין משקל וודאי שלא לצורך השלב שבו אנו נמצאים לכך שאין בידי המתלוננת והבת למסור מועדים ספציפיים. מהודעות השתיים עולה תיאור של מסכת התנהגות אלימה של המשיב במשך שנים, עולה כי מדובר לכאורה באדם עצבני ואלים.