מגן נ' סיטבון ואח'

פסק דין

ביום 19/8/2009 ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג "ב.מ.וו" מספר רישוי: 5464116 לרכבו של הנתבע מסוג "יונדאי" מספר רישוי: 9114251.

התאונה התרחשה בצומת הרחובות אבן גבירול וש"י עגנון בתל- אביב. התובע הגיע מכיוון נמל ת"א (בצד של תחנת הכח רידינג) וביקש לפנות שמאלה לכיוון מזרח ואילו הנתבע הגיע מכיוון דרום וביקש לפנות שמאלה לכיוון נמל ת"א מצד תחנת הכח- רידינג.

שני הנהגים טוענים כי החלו בפניה, עת מופע האור ברמזור שלפניהם היה ירוק ואילו מופע האור של הרכב האחר היה אדום.

מטעם הנתבעת 2 הוגשה חוות דעת מומחה לעניין סדר מופעי הרמזורים במקום התאונה.

בדיון שהתקיים ביום 27/10/2010 שני הצדדים העידו ונחקרו.

המומחה גם הוא העיד ונחקר בחקירה נגדית והבהיר את האמור בחוות דעתו.

מסקנתו של המומחה הינה כי התובע הוא האשם בקרות התאונה, שכן הסבירות הגבוהה ביותר שבגינה ארעה התאונה היא כניסתו של רכב התובע לצומת באור אדום.

המומחה יצא מנקודת הנחה מסויימת לפיה אם התובע נכנס באיחור לצומת הוא נפגש ברכב הנתבע כי הוא מקבל אחריו את הרמזור הירוק ואילו אם הנתבע נכנס באיחור לצומת, הוא לא פוגש את התובע, הוא עתיד לפגוש את הרכבים הבאים מרחוב ש"י עגנון לכיוון רחוב אבן גבירול.

חוות דעתו של המומחה מבוססת על ההשערה לפיה אחד הנהגים התקדם לצומת בעוד מופע הרמזור שלפניו הראה אור ירוק והמופע התחלף לאדום, אותו נהג ביקש להספיק לעבור ("לגנוב" את הרמזור) ועל כן נכנס לצומת באור אדום.

אלא שהנחה זו אינה מבוססת על עובדות ו/או על תיעוד כלשהו לרבות לא על הודעות הנהגים.

בהחלט ייתכן כי אחד הנהגים החליט לנסוע כשמופע האור ברמזור שלפניו היה אדום מלכתחילה או שלא הבחין במופע האור האדום כלל.

לפיכך לא ניתן להסתמך על חווה"ד ואיני מייחס לה משקל לצורך הכרעה לעניין ההתרחשות בפועל.

התובע העיד בעדותו כי עמד ברמזור אדום בצומת הרחובות ש"י עגנון ואבן גבירול בפניה שמאלה לכיוון מזרח, זאת בשונה מהעולה מכתב התביעה ומטופס הודעתו לחברת הביטוח ששם לא התייחס כלל לעניין זה, אם כי ניתן אף לפרש את ההודעה לחברת הביטוח באופן לפיו הוא עמד עת הרמזור הראה מופע אדום.

הנתבע הגיש את הודעתו לחברת הביטוח בחלוף 60 יום מיום התאונה. כלומר, זמן לא סביר מקרות התאונה.

הגרסאות הינן גרסאות סותרות. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי, נטל

ההוכחה מוטל על כתפי התובע (הוא המוציא מחברו).

ודוק: "... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

ראה גם: ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221 – 239:

"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות..... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".