מגן נ' בוחניק

פסק דין

1.עניינה של התביעה בתאונת דרכים מתאריך 5.10.12. התובע טוען כי עצר מאחורי רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ולפתע רכב הנתבעת החל בנסיעה אחורה ופגע ברכבו. לטענת הנתבעת, עמדה בחנייה ולא היה מגע בין הרכבים. לטענתה התובע נצמד אליה בכוונה תחילה כדי לדרוש ממנה תשלום עבור נזק שהיה לו כבר לפני האירוע. נוסף לכך, רכבה קטן ביחס לרכב התובע ולכן הסיכוי שגרמה לנזק שכזה הוא אפסי.

2.במעמד הדיון העידו הצדדים, התובע הוסיף כי בעת הפגיעה הציעה הנתבעת לשלם לו "בלי לערב ביטוח" ונתנה לו את מס' הטלפון שלה, אך כאשר בירר הבין שהנזק גדול יותר ולכן ביקש את פרטי הביטוח שלה "על מנת לסיים יפה".

3.הנתבעת הוסיפה כי מדובר במגרש חנייה שנוסעים בו במהירות של 20 קמ"ש וכדי לגרום נזק כפי שטוען לו התובע יש צורך בנסיעה מהירה- "רייס". לטענת נציג הנתבעת 2, אין התאמה בין גובה הקליפס לבין מיקום הנזק. לדידו, הפגיעה היא תוצאה של פגיעה מאבן או וו גרירה. בנוסף נטען כי רכבו של התובע פגוע במספר מקומות ואם תתקבל התביעה יש להפחית מהפיצוי גם חלק מעלות הפגוש, התופסנים והעבודה.

4.במהלך הדיון הוגש טופס הודעה על מקרה ביטוח נ/1, בו רשום שרכב הנתבעת היה משולב להילוך אחורי. לאחר הדיון הגישה הנתבעת את ההודעה שנשלחה על ידה לסוכן הביטוח אליו צורף תיאור הנתבעת בכתב יד של האירוע, וגם בו רשום כי הנתבעת שילבה את הרכב להילוך אחורי בטרם פנה אליה התובע וטען כי פגעה ברכבו.

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות והודעות הצדדים ובתמונות הנזק, מצאתי כי יש לקבל את התביעה ברובה.

6.אני מקבלת את עדותו של התובע כמהימנה. בהתאם לתמונות הנזק אני מסיקה כי השבר בפגוש נגרם מפגיעה חזיתית, וקובעת כי גובה הנזק מתאים לגובה מתלה המגן. הנתבעת מאשרת כי שלבה את רכבה להילוך אחורי ובכך יש חיזוק לטענת התובע, כי נסעה לאחור.

7.הנתבעת אישרה שהתובע בפנייתו הראשונה טען שהיא לא גרמה לשפשופי הצבע בשני צדי המגן אלא רק לשבר הנקודתי באמצע המגן. יש בדברים אלה כדי להוסיף לאמינותו של התובע שלא ניסה לתלות את כל הנזק במגן הקדמי בפגיעה שנפגע מרכב הנתבעת. טענת הנתבעת כי התובע נצמד אליה בכוונה כדי לתבוע נזקים שלא היא גרמה, לא היתה מהימנה עלי ומוטב היה לולא נטענה.

8.הנזקים: התובע הגיש חוות דעת שמאי על פיה היה צורך להחליף את המגן הקדמי. אין מחלוקת בין הצדדים כי לפני התאונה נשוא התביעה היה המגן משופשף משני צדיו וכעת יש ברכב מגן חדש שנראה יפה. אמנם, אלמלא התאונה, לא היה התובע מחליף את המגן כפי שלא החליף גם את המגן האחורי שגם בו יש קילופים ושפשופים (כפי שהסביר התובע), אך התאונה היתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" בגינו היה צורך בהחלפת הפגוש.

9.בנסיבות אלו, אין ספק שמצב רכב התובע טוב יותר בהשוואה למצבו לפני התאונה ועל כן מצאתי כי יש להפחית מסכום הפיצוי שנפסק 30%, בשל העובדה שהתובע שיפר את מצבו.

10.לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 1,712 ₪ (70% מעלות תיקון הרכב) וכן 580 ₪ בגין שכר השמאי, ובסך הכל 2,292 ₪.

11.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שיערוך סכום הפיצוי ליום מתן פסק הדין ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום נכון להיום בסך של 2,600 ₪.

סכום זה ישולם על ידי הנתבעות, יחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.