מגן ואח' נ' אדרי

החלטה

בפני התנגדותם של המבקשים לתובענה על סכום קצוב שהגיש כנגדם המשיב, ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק מס' 1409926102.

על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, אשר הוארך בהסכמה עד ליום 31/12/2008, וזאת בנוגע לנכס ברח' דרך מיתר 91, במיתר.

לטענת המשיב, הפרו המבקשים את הסכם השכירות בכך ששהו בנכס מעבר לתקופה הקבועה בהסכם, ואף לא שילמו את דמי השכירות בנוגע לתקופה המדוברת ואת הפיצוי המוסכם בגין השהייה מעבר לתקופה המוסכמת.

המבקשים טענו בהתנגדותם, כי המשיב דרש מהם סכום מופרז בגין תקופת השכירות הנוספת, וכי בסופו של יום לא שהו המבקשים בנכס, בתקופה זו, ופינו את המושכר כבר בתחילתו של חודש נובמבר 2008.

ביום 5/4/2011 התקיים בפני דיון בבקשת המבקשים והמבקש מס' 1 נחקר על תצהירו.

בחקירתו חזר המבקש על גירסתו העובדתית הבסיסית, והוסיף כי המשיב אף הביע את שמחתו, כלשונו, כאשר הודיע לו שהמבקשים יפנו את המושכר כבר ביום 3/11/2008.

כידוע, ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר היא כי:

"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)).".

(מתוך פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין) (ההדגשות שלי – י.ב.).

בעניננו, גירסתו הבסיסית של המבקש, בדבר מועד עזיבת הנכס המושכר, לא נסתרה בחקירתו הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.

טענתה של ב"כ המשיב, בסיכומיה, כי היה על המבקשים להודיע על ביטול הסכם הארכת השכירות רק בכתב, איננה מקובלת עלי, ויפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך פסק דינה של כב' הש' חנה ינון בת.א 10107/03 (שלום ת"א) יצחקוב ישראל נ' כהן יפה (פורסם בפדאו"ר):

"אף בהנחה כי אכן נמסרה הודעה בעל פה לתובע על ביטול ההסכם, הרי שבמקרה דנן, בהתאם לסעיף 15 להסכם, היה על הנתבעים ליתן הודעה בכתב לתובע בדבר ביטול ההסכם.

סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, קובע כדלקמן:

" 20. דרך הביטול

ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."

ברם, שעה שקיים הסכם בין הצדדים בדבר הודעת ביטול בכתב- מחייב ההסכם.

לעניין זה ראה ע"א 703/83 אלי יוסף נ' אריה יצחקי, פ"ד לח(3) 81, בעמוד 83, כדלקמן:

" משמעותו של סעיף זה היא, כי הצדדים בחרו בכל מקרה של הפרת האמור בחוזה (היינו בין אם ההפרה יסודית ובין אם לאו), להטיל חובת משלוח מכתב התראה שבעה ימים קודם לביטולו של החוזה. משקבעו הצדדים דרך ביטול מוסכמת, החלה על כל הפה, הרי היא מחייבת אותם. יש להניח, כי בשעה שסיכמו דעתם, כמתואר, כיוונו דעתם למניעתו, ככל האפשר, של ביטול ההסכם ושאפו לאפשר קיומו, גם אם הופר על ידי אחד הצדדים בדרך כלשהי. על כן, יש לומר, כי בהעדר משלוח התראה במכתב רשום, כמוסכם בין הצדדים, לא עשה המערער את הפעולות הנדרשות הימנו לביטול החוזה."

כן ראה ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרויקט אורנים בע"מ, פ"ד נה (2) 385, כדלהלן: