מגורי נ' מלכה

החלטה

ביום 10/12/2013, לבקשת התובע, ניתן כנגד הנתבע פס"ד בהעדר הגנה, לאחר מסירה שיושמה באמצעות רשות הדואר של כתב התביעה, לנתבע.

ביום 27/1/2014, הגיש המבקש ספק בקשה, ספק פנייה בכתב, הפותחת במילים: " ראשית ברצוני לומר שדבריו של עו"ד מגורי אינן נכונים טבולים ורבוי שקרים".

הבקשה נסמכת בתצהיר לקוני, בו נכתב: "אני לא מסכים אם זה שנכתב בכתב התביעה ומבקש לקבל אפשרות להציג את טענותי בעניין" (כך במקור – ש.ר).

בבקשה עצמה (בשונה מן התצהיר) צוין גם "אני לא קיבלתי שום זימון לדיון".

תשובת התובע הוגשה ביום 16/2/2014, ומציינת היא, כי אין בבקשה הסבר כלשהו מדוע לא הוגש כתב הגנה במועד וכן, כי הנתבע עצמו חתום על אישור המסירה המעיד על מסירת כתב תביעה וזימון לדין, עוד ביום 21/10/2013. (אישור המסירה צורף לבקשה ליתן פס"ד בהעדר אשר הוגשה ביום 10/12/2013).

מכל מקום, ונוכח נספחי כתב התביעה מציע התובע, לדחות את הבקשה מהם עולה, כי אין ממש בטענות הנתבע לפיהן מעבר לפגישה ראשונית בין הצדדים לא היה דבר ביניהם.

ביום 20/2/2014 הוגשה תשובת המבקש המציין, כי מי שקיבל את הדואר שהגיע לבית הוריו הייתה אימו (לראשונה עולה טענה זו בתשובה) והוא דורש שהתובע יוכיח לביהמ"ש, כי יש חוזה בין הצדדים.

בחנתי את מכלול הכתבים, דומני, כי דין הבקשה לביטול פסה"ד מחובת הצדק להידחות:

בכתב התביעה נוקב התובע במענו של הנתבע כנמצא בערד.

בבקשת הנתבע, מציין הנתבע את אותו מען ממש, בערד.

עיון בבקשה למתן פס"ד אשר בהמשכה ניתן פס"ד נשוא בקשת המבקש מגלה, כי אישור המסירה שצירף התובע מציין במפורש, כי המסירה בוצעה ע"י רשות הדואר בערד.

לא ברור, האם לידי הנמען הרשום (הנתבע) או לידי מיופה כוחו של הנמען הרשום.

מכל מקום, ברור לחלוטין, כי זו מסירה כדין, עפ"י כל אחת משתי החלופות האפשרויות, הואיל והדוורית, רקפת, סימנה X אשר משתרע על שתי החלופות האפשרויות.

באשר לביטול פסה"ד עפ"י שיקול דעת, נראה, כי אין מקום לביטול פסה"ד באשר הנתבע אינו מצביע על סיכוי הגנה כלשהם, אלא אך מלין על שיעורו של שכה"ט הנתבע ממנו, ע"י התובע.

בין אם שכה"ט נמוך או גבוה, אין הסכום מהווה עילה לביטול פסה"ד.

הנתבע, יכול וצריך היה להתמודד עם כתב התביעה במועד הקבוע בדין ומשביכר לעשות אחרת, ילין על עצמו ולא על הזולת.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.