מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' חסאן

החלטה

רקע וטענות הצדדים

1.בפני בקשה לחייב את אוצר המדינה בתשלום פיצויים למבקש מכוח הוראות סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), לאחר שזוכה מאשמת ביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

2.ביום 20/11/07 הוגש כנגד המבקש – מר דורון חסאן – כתב אישום, המייחס לו עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח (עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, להלן: "הפקודה"); שימוש במרמה (עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה; וקבלת דבר במרמה (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין).

כך לאחר שנטען כנגדו כי במהלך השנים 2003-2004 הצהיר כי הוא ומשפחתו מתגוררים בקריית שמונה, וכתוצאת האמור קיבל הקלה במס בשיעור של עשרות אלפי שקלים, וזאת שעה שהלכה למעשה התגורר ברמת ישי, ולכל הפחות ניהל שם את מרכז חייו.

3.ביום 15/7/09 זיכיתי את המבקש/הנאשם מכל המיוחס לו, זיכוי מלא, לאחר שקבעתי כי מצאתי את גרסתו אמינה ומהימנה, בעוד שלא מצאתי כי התביעה הצליחה לסתור טענותיו.

משכך קבעתי כי בשנים הרלוונטיות התגורר בקריית שמונה; כי שם גם היה מרכז חייו; וכי לא היה לו כל מקום מגורים חלופי לעת מצוא. בתוך כך קבעתי גם כי המבקש האמין באמת ובתמים כי מקום מגוריו הוא בקריית שמונה, ומשכך לא התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.ביתר פירוט אומר כי קיבלתי במלואה את גרסת המבקש.

לפי גרסה זו היה יוצא המבקש כל בוקר ממקום מגוריו אצל חמותו בקריית שמונה לכיוון טבעון, שם התגוררו בתקופה הרלוונטית אמו הנכה ואחיו הנכה, בעוד אביו המובטל התגורר בדירה שכורה ברמת ישי. בהגיעו לשם היה המבקש עוזר להכין את אחיו לקראת יציאה מן הבית – ובכלל זה רוחץ אותו ומאכילו – ולאחר מכן מסיע אותו למסגרת החינוכית בה הוא מטופל מדי יום, המצויה בקריות. משם היה ממשיך לעבודתו, אף היא בקריות, ובסוף יום העבודה היה שב ומחזיר את אחיו לטבעון, מטפל בו, ולאחר לכתו לישון חוזר לביתו שבקריית שמונה.

כך גם מצאתי לאמץ גרסתו לפיה בשל המתואר לקחה אשתו על עצמה עבודה במשרה מלאה ברמת ישי, או אז הייתה מצטרפת אליו לנסיעותיו, וכי בתוך כך הובא אף בנם התינוק עימם, והושאר להשגחה, במהלך היום, בידי אבי המבקש, שהתגורר כאמור ברמת ישי.

משמצאתי לאמץ גרסה זו, לא היה קשה להבין מדוע נראו בני הזוג פעמים רבות בדירה השכורה ברמת ישי, ואף מדוע השתייכו לקופת חולים ולטיפת חלב באזור.

בנוסף ומששוכנעתי כי המבקש הקדיש עצמו לטיפול במשפחתו וכי תמך בה כלכלית, קיבלתי אף ההסבר בדבר העובדה כי שילם את שכר הדירה השכורה בה התגורר אביו ואף מסר בידיו את כרטיס האשראי שלו, למימון שאר הוצאותיו.

5.לאחר שקיבלתי במלואם הסברי המבקש, קבעתי כי לא היה בראיות התביעה כדי לסתור את הסבריו המשכנעים. משכך קבעתי כי את כל שעותיו הפנויות מהתחייבויות עשה המבקש בקריית שמונה, וכי בהתנהלותו לא היה שונה מכל אדם אחר היוצא בשעת בוקר מוקדמת לעבודתו, ושב לביתו אך לעת ליל.

הוספתי עוד כי רמת ישי לא הפכה בתוך כך למרכז חייו, וכי הלכה למעשה לא הייתה לו אופציית מגורים – להבדיל מהאופצייה "לקרוס" לעיתים על הספה בבית אביו או אמו – אלא בקריית שמונה.

6.בעקבות המתואר ונוכח זיכויו המלא של הנאשם, עותר הוא כעת לחייב את אוצר המדינה בתשלום פיצוי בגין הוצאות שהוציא עקב ניהול ההליך, לרבות שכ"ט עו"ד, נסיעות והפסדי שכר, בסך כולל של 30,086 ₪.

7.המבקש סומך בקשתו לפיצוי על שתי העילות המנויות בסעיף 80 לחוק – "לא היה יסוד לאשמה" ו"נסיבות אחרות המצדיקות זאת" – וטוען, בתמצית, כי רשויות התביעה התרשלו בחקירתן משלא בדקו לעומק את הראיות שהיו בידיהן ואת טענות המבקש; כי בהתאם לא היה יסוד להאשמה על סמך התשתית הראייתית שנאספה עובר להגשת כתב האישום; כי כתב האישום התבסס מלכתחילה אך ורק על ספקולציות; וכי היה על המדינה להפסיק את ההליכים בתיק כאשר המבקש הוכיח את גרסתו. לבסוף נטען כי במסגרת בחינתו של סעיף 80 הנ"ל, יש לייחס משקל רב לזיכויו המלא של הנאשם.

8.מנגד טוענת המשיבה כי לאור מכלול הנתונים שעמדו בפניה עובר להגשת כתב האישום, לא ניתן לומר שלא היה יסוד להאשמה – ודאי לא באופן קיצוני ותוך אי סבירות בולטת, כפי המתואר בפסיקה. עוד טוענת היא כי במקרה דנן אין גם תחולה לעילה השנייה שעניינה "נסיבות אחרות", שכן לא הוכחה במקרה זה נסיבה אחרת המצדיקה תשלום הפיצוי כגון פעולה זדונית של רשויות התביעה; גרימת עיוות דין בשל התמשכות הליכים; התרשלות בבדיקת טענת אליבי של נאשם; הוכחה כי הנאשם היה קורבן לעלילה; או התמוטטות כלכלית של הנאשם, או פגיעה חמורה בבריאותו עקב ניהול ההליך.

בתוך כך הודגש כי במקרה דנן היה אינטרס ציבורי בהעמדת המבקש לדין, מה עוד שעצם זיכויו של המבקש אינו מוביל מיניה וביה לתשלום פיצוי לפי סעיף 80.

לחילופין ולשם הזהירות טוענת המשיבה כי יש להעמיד את הפיצוי על סכום נמוך בהרבה מהמבוקש, ובכפוף לאמור בפסיקה ולתקרה הקבועה בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982.

דיון