מ.י. מע"מ ת"א3 נ' דנוך ואח'

ה כ ר ע ת ד י ן

הרקע העובדתי והאישומים

1.חניון לכלי רכב בתשלום התנהל ברח' הנמל 18 בתל-אביב, מול חוף הים, אשר כינויו "חוף מציצים" (להלן: "העסק", או, "החניון"). אלי דנוך, הנאשם, התגורר ברח' הנמל 16, בצמוד לחניון (להלן: "בית הנאשם").

2.בחודש יולי 2004 ערכה רשות המסים חקירה וחיפוש בעסק ובבית הנאשם. בעקבות החקירה ועל סמך ממצאיה הועמדו לדין הנאשם ונאשם נוסף, מיכאל (מיקי) הרמן, מי שהיה נאשם 2 בתיק, בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").

3.הנאשם מואשם בכתב האישום בכך, שמשנת 2000 לפחות ועד שנת 2004 (להלן: "התקופה הרלוונטית") הוא הפעיל את החניון כעסק וניהל אותו, ובכל אותה תקופה הוא לא נרשם כעוסק מורשה, כנדרש בחוק ובתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "תקנות הרישום"); הוא נמנע מלנהל פנקסי חשבונות ורשומות אחרות, לרבות, ספר תקבולים ותשלומים, סרט קופה רושמת, חשבוניות ועוד, ואף נמנע מלרשום תקבולים שהיה חייב לרושמם. עוד נטען בכתב האישום, כי בתקופה הרלוונטית לא הגיש הנאשם דוחות תקופתיים למע"מ, ולא שילם את המס המגיע.

4.המאשימה מייחסת לנאשם את העבירות הבאות:

*המשיך לנהל עסקאות לפני שמילא את התנאים להמשך עיסוקו ורישום העסק, עבירות לפי סעיף 117(ב)(2) וסעיף 117(א)(4) לחוק מע"מ;

*לא ניהל פנקסי חשבונות ורשומות אחרות שנדרש להם בחוק ובתקנות לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ;

*לא הגיש במועד דו"חות תקופתיים לרשויות מע"מ, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ;

*לא רשם תקבולים שהיה חייב לרשמם, לפי סעיף 117(א)(12) לחוק מע"מ.

עוד מואשם הנאשם כי השתמש בכל מרמה ותחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

5.משפטו של הרמן הסתיים זה מכבר.

להרמן יוחסו בכתב האישום העבירות האמורות, אולם, נטען, כי עבר את העבירות בתקופה מצומצמת, משמע: בשנים 2002 עד 2003, בצוותא חדא עם דנוך.

בתאריך 21.2.07 הודה הרמן במיוחס לו בכתב האישום, דהיינו: כי עבר את העבירות דנן בשנים האמורות בצוותא עם הנאשם. הוא הורשע על סמך הודאתו וב-25.3.07 נגזר דינו.

נותר לדון בעניינו של הנאשם.

גדר המחלוקת

6.בהתאם לתשתית הראייתית שהניחה המאשימה, זו תפורט בהמשך, בתקופה המפורטת בכתב האישום התנהל במקום האמור, מול חוף הרחצה "מציצים" בתל-אביב, עסק חי ופעיל, שמהותו חניון לכלי רכב, בו חנו כלי רכב באורח שוטף תמורת תשלום דמי חניה. הוכח כי במועדים הרלוונטיים, ולמעשה עד מועד החקירה והביקורת בשלהי חודש יולי 2004, לא נרשמו החניון ו/או בעליו כעוסק מורשה, לא נוהלו בו ספרים ורישומים כנדרש בחוק ובתקנות, ולא נערך כנדרש רישום לגבי התקבולים שנתקבלו; גם לא הוגשו למנהל מע"מ דיווחים תקופתיים, ולא שולם המס המגיע.

7.המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגית מעמדו ותפקידו של הנאשם בחניון, משמע: האם היה בתקופה המפורטת בכתב האישום מנהלו ומפעילו של עסק החניון אם לאו.

במועד ההקראה, 5.2.06, לא הכחיש הנאשם כי "היה לו חניון", אולם, הוא כפר בכל יתר העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, וטען, כי החניון נוהל בפועל בידי זאב דרוקר. גרסה מפורטת יותר מסר הנאשם בעדותו, וגם בה ייחס את ניהול החניון בתקופה בה שהה בחו"ל (מ-31.7.02 ועד 13.2.04) לאחרים, כשהוא מכוון דבריו למיקי הרמן ולדרוקר. אילו היה מפעיל את החניון ואחראי לו, אמר הנאשם בעדותו, היה דואג לניהול ספרים ולהגשת דו"חות מסודרים. מאחר שאחרים ניהלו את החניון והוא עצמו נעדר מהארץ, לא ניתן לייחס לו אחריות פלילית למעשים ולמחדלים המפורטים בכתב האישום.