מ.י. מע"מ אשדוד נ' חברת י.ר. בוני המרכז בע"מ ואח'

הכרעת דין

כתב האישום והחלטות קודמות

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת בכוונה להתחמק מתשלום המס, עבירה לפי סעיף 117 ב' 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "החוק").

לנאשם 2 מיוחסת גם עבירה כאמור ביחד עם סעיף 119 לחוק, שעניינו אחריות שילוחית.

על פי כתב האישום, הנאשמת 1 הייתה בתקופה נשוא כתב האישום חברה פרטית, אשר עסקה בעבודות קבלנות כללית ועבודות עפר והייתה עוסק מורשה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. בהיותה עוסק מורשה, היא הייתה חייבת בהגשת דוחות תקופתיים ובתשלום מס ערך מוסף.

נטען שהנאשם 2 היה מנהלה הפעיל של הנאשמת לאורך התקופה נשוא כתב האישום.

על פי כתב האישום, בביקורת חשבונות שנערכה לנאשמת נמצא, כי בחודש יולי 2004, ביצעה הנאשמת, באמצעות הנאשם 2, עבודות ללקוח, הוציאה בגינה חשבונית מס אך בדוח לחודש יולי 2004, דווח כי לא היו לנאשמת כל עסקאות (דוח אפס). נטען כי, הוצאה חשבונית מס' 0186 מתאריך 30.7.2004 כאשר סכום העסקה בה היה 3,510,000 ₪ וסכום המע"מ בגינה היה 510,000 ₪ וכי דו"ח המע"מ היה כאמור דוח אפס.

על פי כתב האישום, הנאשמת, באמצעות הנאשם 2, הגישו דוח תקופתי הכולל ידיעות לא נכונות בכך שלא דיווחו על כל מחזור העסקאות ובמטרה להתחמק מתשלום מס, בסכום של 510,000 ₪, הוא סכום קרן המס המגיע לרשויות.

לאחר מספר מקרים שבהם הנאשם לא התייצב לדיונים, התקיים דיון לגופם של דברים רק כארבע שנים לאחר הגשת כתב האישום. הנאשם טען כי קמה לו "הגנה מן הצדק", התקיים דיון בבקשתו, אשר נדחתה באותו השלב, בהחלטה מיום 13.3.11. בהחלטה נקבע כי, ההחלטה בטענה לפיה קמה לנאשם "הגנה מן הצדק" תינתן לאחר שמיעת פרשת הראיות, מן הנימוקים שפורטו.

לאחר שמיעת פרשת התביעה, טען הסניגור כי אין על מרשיו להשיב לאשמה. לתובע ניתנה הזדמנות להשיב לטענות הסניגור, ובהחלטה מיום 12/9/12 נדחתה בקשת הסניגור והנאשמים חויבו להשיב לאשמה. לאחר מכן, הודיע הסניגור כי אין בכוונתו להעיד עדי הגנה והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

יש לציין כי, בתשובת הסניגור לתגובת המאשימה לעניין הטענה כי אין להשיב לאשמה, הוסיף וטען הסניגור טענות חדשות לעניין קיומה של הגנה מן הצדק, ובשל העדר הזדמנות לתובע להתייחס לאותם הטענות, קבעתי כי הסניגור יהיה רשאי להעלות שוב את הטענות, במסגרת סיכומיו, ואכן כך נעשה.

פרשת התביעה

מטעם המאשימה נשמעה עדותו של מר טוביה יגר, אשר היה החוקר שניהל את התיק הנדון. העד מסר כי הפעולה העיקרית שבוצעה על ידו הייתה חקירה תחת אזהרה של הנאשם, במסגרתה הוא הציג לו, בין היתר, את החשבונית נשוא כתב האישום. העד מסר כי החשבונית נמצאה בעסק על שם יובל כהן, עד תביעה מס' 3, אשר קיזז את החשבונית. באמצעות העד הוגשה ההודעה שנגבתה מהעד. עוד מסר העד כי, החשבונית לא דווחה לרשויות המס. גם החשבונית הוצגה כראיה. העד סיפר כי, החשבונית נתפסה במסגרת תפיסת חומר חשבונאי אצל ע"ת 3 יובל כהן.

בחקירתו הנגדית מסר העד יגר כי, החשבונית נשוא כתב האישום היא החשבונית היחידה של הנאשמת 1 אשר הוצגה לנאשם 2.

העד עומת עם עובדת אזכורו של בני או בן ציון סולימאני, אחיו של הנאשם, בהודעה שנגבתה מיובל כהן ונשאל מדוע הוא לא נחקר. העד השיב כי, הנאשם הודה בהוצאת החשבונית, אי דיווח עליה לשלטונות המס והגשת דו"ח כוזב, ולכן לא מצא מקום להרחיב מעבר לכך את החקירה.

העד נשאל לגבי תוכן חקירתו והודעתו של הנאשם, לגבי תגובות הנאשם לשאלות, לגבי חשבוניות נוספות של חברות אחרות שנתפסו ונסיבות הגעתן לתיק החקירה. העד נשאל לגבי חקירתו של האח בן ציון סולימאני והוא השיב שהוא לא זוכר, שכן חלפו שש שנים ויש לבדוק את הדבר. העד לא זכר את נסיבות תפיסתם של החשבוניות האחרות.

העד נשאל לגבי 12 הקלסרים של יובל כהן, אשר נעלמו, והוא לא ידע לומר מה קרה עימם. לגרסת העד, אין ספק שהנאשם הוא זה שהוציא את החשבונית, ולכן לא היה צורך בבדיקות נוספות. העד נשאל שוב מדוע לא נחקר האח בן ציון סולימאני והוא השיב, שבחקירה שנערכה לנאשם הוא הודה ולא ציין שמות אחרים, אפילו לא כאופציה, ואם הוא היה עושה זאת, היה נוצר ספק.

בהמשך, נשאל העד, האם החשבונית הוגשה למע"מ לצורך קיזוז על ידי יובל כהן, הוא השיב שהוא צריך לבדוק הדבר בתיק של יובל כהן.

פרשת ההגנה

הסניגור הסכים להגשת הודעתו של העד יובל כהן (סומנה כנ/3). התובע ביקש להשלים את חקירתו הראשית של העד, כאשר מסר כי, בעת שהכין את העד לחקירה, הוא מסר דברים מעבר לאמור בהודעה. הסניגור התנגד לכך, באשר הדברים לא הובאו לידיעת ההגנה. בהחלטה במהלך הדיון, דחיתי את בקשתו של התובע להשלים את החקירה הראשית, באשר מדובר הוא בכתב אישום משנת 2007, ומצאתי שאין מקום להפתיע את הנאשם ואת הסניגור בראיה נוספת חדשה, ושלא בעקבות פעולת השלמת חקירה.