לסרי נ' פרץ

החלטה

1.בפני בקשת הנתבע לבטל את ההחלטה מיום 2.4.13 על פיה חויב בהוצאות בסך 1,500 ₪ בגין אי התייצבותו לדיון.

לטענת הנתבע, בא כוחו לא קיבל זימון לדיון שנקבע וזאת למרות אישור המסירה החתום על ידי הפקידה ממשרדו של בא כוחו. על פי תצהיר בא כוח הנתבע אשר צורף לבקשה, הוא זה הפותח את מעטפות הדואר ואולם, לא קיבל הזמנה לדיון ולפי השערתו, הפקידה הוחתמה על אישור המסירה, אך בפועל, המכתב הספציפי לא נמסר לה.

2.התובע התנגד לבקשה וטען כי לאור הוראות תקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד, על הנתבע היה לדעת כי אמור להיקבע דיון מקדמי וב"כ הנתבע יכול היה לבדוק במערכת הממוחשבת את מועד הדיון שנקבע. התובע הוסיף כי לבקשה לא צורף תצהיר מטעם הפקידה וכי הוא זכאי לפיצוי בגין הוצאות ההתייצבות לדיון.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות בתשובת הנתבע לתגובת התובע, שוכנעתי כי אין מקום לבטל את ההחלטה בדבר עצם החיוב בהוצאות. אולם, אני מקטינה את סכום ההוצאות ומעמידה אותן על סך של 1,000 ₪ בלבד.

4.אין המדובר בביטול החלטה מחמת הצדק, שכן הנתבע הוזמן כחוק לדיון שנקבע. אישור המסירה מעיד על מסירת ההזמנה לפקידת ב"כ הנתבע. אף שאני מוצאת ליתן אמון, בטענת ב"כ הנתבע כי הוא עצמו לא ידע על המועד, הרי משקיים אישור מסירה חתום על ידי הפקידה, חזקה שההזמנה נמסרה לה. ככל שהמעטפה אבדה לפקידה בדרך, או שבטעות השאירה אותה במשרד הדואר, הרי המדובר בטעות, או מחדל, אשר אינם מצדיקים ביטול ההחלטה מחמת הצדק.

5.יחד עם זאת, מששוכנעתי כי קיים טעם לאי ההתייצבות וכי אכן ב"כ הנתבע לא ידע בפועל על מועד הדיון (שכן באותו יום ממילא היה בבית המשפט בצפת ואילו היה יודע על קיום הדיון בוודאי היה מתייצב אליו), ומשאכן על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינמלי המומלץ) תש"ס 2000, התעריף המומלץ לישיבה כגון דא הינו 628 ₪ בלבד, שוכנעתי כי יש להפחית את סכום ההוצאות.

אמנם גם התובע עצמו נכח בדיון וגם לו עצמו נגרם הפסד זמן, זאת מעבר להוצאות ב"כ. אולם, עדיין בנסיבות, שוכנעתי כי סכום ההוצאות שנפסק גבוה מידי ויש לעשות שימוש בשיקול הדעת העומד לביה"מ ולהפחיתו.

לאור האמור אני מפחיתה את סכום ההוצאות ומעמידה אותן על סך 1,000 ₪ בלבד.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: