לוינשטיין ינושבסקי ושות' חברה קבלנית ואח' נ' עיריית חיפה

פסק דין

1.אקדמת מילין

בפתח הדברים אבקש להביא התנצלותי בפני בעלי הדין ובאי כוחם על העיכוב במתן פסק הדין. הדבר נבע משינויים בסדרי עבודתי ומעומס רב שהיה כרוך בכך.

מדובר בתביעה העוסקת בנזקים אותם גרמה, על פי הנטען, הנתבעת – עיריית חיפה (להלן: "העירייה"), לתובעות במהלך בניית פרויקט הכולל שני בניינים בני שמונה יחידות דיור כל אחד ברחוב ויצ"ו בחיפה. התובעות העמידו את תביעתן לצרכי אגרה ע"ס מליון וחצי ₪.

2.תמצית העובדות הדרושות

2.1ביום 7.1.2001 הוציאה העירייה, לבקשת התובעות, היתר לבניית שני בנייני מגורים ברחוב ויצ"ו בחיפה במגרש הידוע כחלקה 3 בגוש 10782 (להלן: "הפרויקט"). עוד קודם לכן, ביום 19.9.2000 הוצא היתר לבקשת התובעות לחפירה ובנייה של קירות תומכים לשני הבניינים בפרויקט הנ"ל.

2.2לטענת התובעות, בסמוך לאחר תחילת העבודה הן גילו להפתעתן כי הקמת הכביש ברחוב ויצ"ו נעשתה על ידי העירייה בניגוד לעקרונות וכללי בניה תקינים ומקובלים, ללא תשתית מינימאלית, ותוך תמיכת הכביש בכמויות גדולות של שפך ופסולת שנשפכו אף למגרש התובעות. פועל יוצא מכך, היה הכביש מועד להתמוטטות, כפי שאכן קרה במהלך העבודה בקטע שבו לא היתה לתובעות נגיעה. חרף זאת הן חויבו על ידי העירייה, לתקן את הכביש שקרס. בשל הקמת הכביש כמתואר, הושלכה כמות אדירה של פסולת במגרש התובעות, וזו אף התדרדרה לוואדי הגובל בצדו האחר של המגרש.

2.3בין יתר תנאי ההיתר, נדרשו התובעות להרחיב את קטע הכביש הגובל במגרש עליו הוקם הפרויקט. לטענת התובעות, הנחת המוצא שלהן היתה כי הכביש נבנה בהתאם לתקנים ולכללים הנהוגים בכגון דא, וכי העבודות המתחייבות מהן כוללות הרחבת הכביש ובנית קיר אבן פשוט. דא עקא שעם תחילת הפרויקט הן גילו כי הקרקע הטבעית נמצאת בפועל בעומק המגיע כדי מספר מטרים מתחת לפני השטח שכוסה בינתיים בצמחיה, אשר הסתירה את מימדי השפך. משכך, נדרשו התובעות, לצורך הרחבת הכביש ועל מנת שלא יתמוטט כליל, להקים קיר תומך וליצור פתרונות הנדסיים מורכבים ויקרים שביצועם ארך ארבעה חודשים.

2.4זמן קצר לאחר תחילת העבודה בפרויקט, הוצא לבקשת העירייה צו הפסקת עבודה שיפוטי, וזאת בשל הימנעות התובעות מהקמת קיר בגבול התחתון של המגרש. קיר זה נועד למנוע התדרדרות שפך לתחום הוואדי הגובל במגרש. קדמה לצו האמור פניה בכתב מאת העירייה לתובעות מיום 23.7.2001, בה התרתה בהן העירייה להקים את הקיר התחתון לאלתר. התובעות השיבו כי לא ניתן לבצע את בניית הקיר בגבול התחתון מבלי לבצע את הקיר התומך בכביש ולהוציא את השפך מהמגרש על מנת שניתן יהא להגיע לסלע הטבעי עליו ייבנה הקיר בחלקו התחתון של המגרש. משלא נענו דרישות העירייה, ניתן צו שיפוטי להפסקת הבניה ביום 1.8.2001. בנוסף, נדרשו התובעות לתקן את הנזקים שנגרמו לוואדי בעקבות אי בניית הקיר בחלק התחתון של המגרש, ולהחזיר את המצב בוואדי לקדמותו. לטענת התובעות האפשרות של התדרדרות שפך לתחומי הוואדי במהלך העבודה היתה ידועה לעירייה, ולכן נקבע במסגרת תנאי ההיתר כי במידה ותהיה פגיעה בוואדי, יש לשקמו לפני מתן אישור לחיבור לרשת החשמל.

בסופו של דבר, הושג סיכום בין הצדדים ביום 13.9.2001 ובעקבותיו נתאפשרה התחדשות העבודה בפרויקט. על פי הסיכום, התחייבו התובעות להקים גדר איסכורית בקצה גבול השפך הקיים מבלי להתחשב במי יצר אותו, וכן לבנות קיר תומך תחתון עד לגובה שיאפשר בניית קו הביוב הסופי, ולבצע קו ביוב קבוע, להמשיך בשיקום הוואדי כולל פינוי הפסולת שתשולב במהלך הפרויקט. לטענת התובעות, תנאים אלו שהוכתבו על ידי העירייה, נעשו תוך שרירות לב שלטונית מצדה של העירייה.

2.5עוד הוסיפו התובעות וטענו כי שרירות לב זו באה לידי ביטוי גם בסירובה של העירייה לאפשר בניית הקירות התומכים בשיטת חברת "קיסטון" שנמצאה המתאימה ביותר. ההסבר שניתן לכך, לפיו העירייה אינה מאשרת בניית קירות ללא ציפוי אבן טבעית, הפתיע את התובעות שכן חברת קיסטון ביצעה עבודות רבות בתחומי העיר חיפה באישורה של העירייה. בסופו של דבר, לאחר מספר פניות אל מהנדס העירייה, נאותה העירייה לאשר הקמת קיר קיסטון תחת בניית קיר בציפוי אבן טבעית, וזאת בכפוף לתנאים לגבי צורתו וצבעו של הקיר ושתילת צמחיה בו. לטענת התובעות, בגין התנהלותה של העירייה בעניין זה עוכב הפרויקט משך 11 חודשים.

2.6לטענת התובעות, העירייה התנתה את מתן ההיתר בתשלום אגרות והיטלים שונים בגין עבודות תשתית שהיה על העירייה לבצע בעצמה. בפועל, נאלצו התובעות לבצע עבודות אלו מכספן, ובנוסף חויבו באגרות והיטלים בגינן, כך שבפועל הן חויבו בכפל תשלום.

2.7העירייה מצדה הכחישה כי נפל פגם כלשהו בסלילת רחוב ויצ"ו שנעשה על ידה עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת. לדבריה, הסלילה נעשתה בהתאם לנתונים המתחייבים מתנאי השטח ועל פי העקרונות והכללים שהיו נהוגים באותה תקופה. לחיזוק טענתה זו הפנתה לכך שהכביש עמד על תילו, מלא את צרכיו, נשא בעומס ושירת את תושבי האזור משך שנים רבות. בנוסף, הכחישה העירייה את הטענה להימצאות עודפי פסולת בניה באתר הפרויקט, ודאי לא בהיקפים להם טענו התובעות. בכל מקרה, ללא קשר לדרך שבה נבנה הקיר התומך ההיסטורי, היה על התובעות לבנות קיר תומך חדש שיתמוך בכביש לאחר הרחבתו. הרחבה זו היוותה חלק מתנאי ההיתר והתוכניות המאושרות.

2.8אשר לצו ההפסקה שהוצא, טענה העירייה כי בתנאי ההיתר נקבע באופן מפורש כי על התובעות להקים גדר זמנית בחלק הנמוך של המגרש, לפני תחילת החפירה, וזאת על מנת למנוע התדרדרות ושפיכת פסולת בניה לתחום הוואדי. משנמנעו התובעות מלעשות כן, ולא שעו להתראה שנשלחה אליהן לעניין זה בכתב, הוצא צו ההפסקה השיפוטי. הנתבעות לא פעלו לביטול הצו ולא נקטו בכל הליך בפני בית המשפט, בין היתר משום שידעו כי הפרו תנאי ההיתר בכך שלא בנו את הגדר המתחייבת, וגרמו על ידי כך נזק לוודאי. העירייה מתוך רצון לצמצם את המפגע ועל מנת לקדם את הטיפול בשיקום הוואדי, הגיעה בסופו של דבר, לפנים משורת הדין, להסדר עם התובעות שנועד להקל עליהן.

2.9העירייה לא הכחישה את הדרישה לבנות קירות תומכים מבטון עם ציפוי אבן טבעית, כפי שנקבע בתנאי ההיתר. לדבריה, מדובר בהנחיה רגילה ומקובלת, כאשר ייתכנו מקרים חריגים הנבחנים לגופם. בכל מקרה, התובעות לא חלקו על תנאי זה אשר נכלל כאמור בהיתר הבניה אלא בחלוף שבעה חודשים לאחר הוצאת ההיתר. רק בשלב מתקדם, הוצגו נתונים מפורטים ומדויקים לגבי ההצעה האלטרנטיבית אותה העלו התובעות לגבי הקירות התומכים, הצעה שנבחנה על ידי הצוות המקצועי בעירייה ואושרה בסופו של דבר בתנאים המתחייבים. בשים לב לשלב המתקדם שבו ראו התובעות לפנות בבקשה לשינוי תנאי ההיתר בנוגע לסוג הקיר התומך שיבנה, הרי שכל עיכוב בעבודה, באם נגרם כזה, הנו באחריות התובעות ואין להן להלין אלא על עצמן.

2.10אשר לטענות בדבר כפל תשלום בנוגע לאגרות ולהיטלים בהם חויבו התובעות, טענה העירייה כי מדובר בטענות חסרות יסוד ואחיזה. החיוב בתשלום האגרות וההיטלים נעשה על פי דין, ומקום שהתובעות חויבו בביצוע בפועל של עבודות נשוא ההיטל, הן קיבלו פטור מתשלומו, דוגמת היטל כבישים.

2.11העירייה הגישה הודעות צד שלישי כנגד שתי מבטחות אשר ביטחו אותה במועדים הרלוונטיים בפוליסות ביטוח כלפי צד שלישי. על מנת שלא להאריך, ולנוכח התוצאה, לא אדרש בפירוט לטענות שהעלו הצדדים במסגרת אותן הודעות.

3.הקמת רחוב ויצ"ו

3.1כפי שצוין לעיל, טענו התובעות כי הקמת רחוב ויצ"ו על ידי העירייה נעשתה ברשלנות ושלא על פי אמות המידה, הנורמות והתקנים המקובלים. זאת בין היתר בשל כך שהרחוב הונח על גבי מצע שפך ונתמך בכמות גדולה של שפך שגלשה לתחומי מגרשן הפרטי של התובעות, וזאת תחת לתמוך אותו בקיר תומך כמתחייב.

3.2על אף שמדובר בטענה מקצועית הנדסית גרידא, לא השכילו התובעות להציג ראיות לתמוך בטענתן זו. ראשית, לא הוצגה כל ראיה להוכחת העובדה שהכביש אכן הוקם על מצע של שפך, ושנית, גם אם היתה טענה זו מוכחת, לא הוצגה ראיה לכך ששיטת בניה זו היתה חריגה, בלתי מקובלת או רשלנית. עובדה היא שהכביש עמד על תלו ושימש את תושבי השכונה משך שנים רבות.