לוי נ' קרול ואח'

החלטה

בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין להורות על העברת הדיון בה לבית המשפט המוסמך, בהתאם לסעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בתובענה מבוקש להצהיר כי הזכויות בדירה הידועה כגוש 6516 חלקה 21, המסומנת כיחידה מס' 236-C (מספר רץ 076) בפרויקט הידוע כמרינה וילג' בהרצליה (להלן: "הדירה") ירשמו על שם המשיב 1 (המבקש בתובענה העיקרית) וכי צווי העיקול שהוטלו ע"י המבקש ומשיבה 2 לא תפסו כל זכות של המוכר, מר אנריקה הולצמן.

כעולה מן התובענה, ביום 3.9.2008 חתם המשיב 1 (להלן: "המשיב") על הסכם לרכישת זכויות בדירה הידועה כגוש 6516 חלקה 21, המסומנת כיחידה מס' 236-C (מספר רץ 076) בפרויקט הידוע כמרינה וילג' בהרצליה (להלן: "הדירה"), אשר הזכויות בה היו באותה העת בבעלותו של מר אנריקה הולצמן (להלן: "המוכר"), כנגד תשלום על סך של 1,100,000 ₪.

הזכויות בדירה האמורה טרם הוסדרו במרשם המקרקעין, והן מנוהלות ורשומת אצל המשיבה 3, מבני עופרים, המתפקדת כחברה המשכנת.

טענתו המרכזית של המשיב, בקצירת האומר, הנה כי רכש את הדירה בתום לב, שילם עבורה תמורה מלאה, מילא את כל התחייבותו על פי הסכם הרכישה ואף קיבל חזקה בה, ומשכך הרי שהושלמה העסקה וזכויותיו של המוכר הועברו לידיו במלואן.

עוד טוען המשיב כי העברת הזכויות במלואה, נעשתה עובר להטלת צווי העיקול במסגרת תיקי הוצאת לפועל בהם המבקש הוא הנושה, ועובר לכניסת המוכר להליכי פשיטת רגל, שלאחריהם ניתן צו עיקול זמני במסגרת הליך משפטי בין המוכר למשיב 2, והכול על פי המפורט בתובענה.

לאור האמור, הוגשה עתירה זו בה מבוקש להצהיר כי כלל צווי העיקול שהוטלו על הדירה לא תפסו כל זכויות של המוכר בדירה, אשר, כאמור, הועברו במלואן למשיב; ליתן צו עשה המורה כי הזכויות בדירה ירשמו ברישומי החברה המשכנת או ברישומי לשכת המקרקעין (ככל שהליך רישום הבית המשותף יושלם לפני מתן פסק דין בתיק), על שם המשיב.

לטענת המבקש, יש לדחות את התובענה על הסף, מפאת חוסר סמכות עניינית, או לחילופין, להורות על העברתה לבית המשפט המוסמך, בית משפט השלום. לטענתו, בהתאם להלכה הפסוקה, במקרה בו מתחייב מוכר להעביר זכות במקרקעין שטרם נרשמה במרשם המקרקעין, ואף לא ניתן לרשום את הזכויות במרשם המקרקעין, כמקרה דנא, מדובר בהתחייבות להעברת זכות חוזית שהסמכות לדון בה תיקבע לפי שווי הנושא ולא כהתחייבות להעברת זכות קניינית אחרי שהמוכר יקבל אותה.

הווה אומר, תביעה שעניינה זכות חוזית שמושאה מקרקעין, איננה נכנסת לגדרי המונח "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, אשר מקנה את הסמכות השיורית בעניין זה לבית המשפט המחוזי, וכאמור יש לבחון את הסמכות העניינית על פי שווי נשוא התובענה.

המבקש גורס, כי לנוכח תוכנו של הסעד ההצהרתי המבוקש, שהינו למעשה, בקשה להסרת העיקול הכספי שהוטל על הזכויות בדירה (שהרי לדידו, בהעדר ביטול מפורש של העיקולים אין נפקות מעשית או תועלת להצהרה לפיה העיקולים לא תפסו שום זכות של המוכר), יש לגזור את הסמכות העניינית מן השווי הכספי של העיקולים, המסתכמים בסך של 344,419.84 ₪, ו/או שווי הדירה העומד על 1,100,000 ₪, סכומים המצויים בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

באשר לסעד למתן "צו עשה" המתווסף לסעד ההצהרתי המבוקש, טוען המבקש, כי לבית המשפט אין סמכות עניינית ו/או דיונית לדון בו במסגרת המרצת הפתיחה, זאת לאור סעיף 253 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 הקובע כדלקמן: "תובענה לסעד הצהרתי גרידא מותר להגיש בדרך המרצת פתיחה" (הדגשה שלי- צ.צ).

המבקש העלה טענת סף נוספת בגין שיהוי בהגשת התובענה, טענות דיוניות וטענות לגופה של התובענה, שאין להידרש להן בשלב ההכרעה לעניין הסמכות העניינית.

המשיב מבקש לדחות את הבקשה לעניין הסמכות העניינית וטוען כי המחוקק קבע בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, כי בתביעות שהסעד הנתבע בהן הינו חזקה/שימוש/חלוקה במקרקעין יהיו בסמכותו של בית משפט השלום, בעוד, שתביעות בדבר חכירה לדורות ו"תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" מצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

לעניין פרשנות המונח "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", טוען המשיב, כי על פי הפסיקה, אין נפקא מינה, אם מדובר במקרקעין רשומים אם לאו, ולפיכך, גם אין נפקות להבחנה בין זכויות אובליגטוריות לבין זכויות קנייניות הרשומות במרשם המקרקעין, לשם קביעת הסמכות העניינית.

עוד נטען, כי בעניינו, הסעד המתבקש הינו סעד של רישום זכויות החכירה לדורות בנכס על שם המשיב עת היעד הסופי הינו רישום הזכויות במרשם המקרקעין ואינו סעד של ביטול עיקול כטענת המבקש, וכי סעד זה הוגדר על ידי הפסיקה בגדר "תביעה אחרת במקרקעין".

משיבים 2 ו-3 הותירו את ההחלטה בידי בית המשפט, זאת מבלי להביע עמדה ביחס לבקשה.

סמכותו העניינית של בית משפט השלום קבועה בסעיף 51 לחוק בתי המשפט, הקובע כי כל עניין שאינו מנוי בסעיף זה, נתון לשיפוטו של בית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 40 (1) לחוק בבחינת סמכות שיורית.

בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעות כספיות כאשר סכום התובענה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 ₪ ביום הגשת התובענה (סעיף 51 (א)(2) לחוק בתי המשפט). תביעות כספיות הינן תביעות ששוויין ניתן להערכה בכסף, למעט תביעות הנוגעות למקרקעין.

סעיף 51 (א)(3) לחוק בתי המשפט גודר את סמכות בית משפט השלום בענייני מקרקעין :