לוי ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט סניף חדרה ואח'

החלטה

ביום 3/2/10 הגישו המבקשים בקשה לשומת הוצאות לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי (התקנות).

סגן הנשיא, כב' השופט א.גופמן, החליט להעבירה להחלטתי.

בו ביום, ניתנה החלטה המפנה אל סעיף 7 של הבקשה, אשר ככל הנראה, נעלם מעיניו של סגן הנשיא אותה עת, המציינת, כי הסעד המבוקש בסמכותו של מזכיר ביהמ"ש ולפיכך הוריתי על העברת הבקשה אל מזכיר הנכבד, לצורך מתן החלטה בבקשה לשומת הוצאות המשפט.

נשוא שומת ההוצאות הוא, פסק דינו של כב' השופט א. גופמן מיום 9/6/10.

על פס"ד זה הגישו שני הצדדים ערעור בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ערכאת הערעור פסקה, כי פסה"ד נשוא הערעור יישאר על כנו ויחול אך ביחס לנתבע 1, הוא המשיב בבקשה זו.

הבקשה פירטה (בסעיף 9) את ההוצאות שהוציאו התובעים ובהן אגרת בימ"ש, תוך הבחנה בין מחצית האגרה הראשונה לשנייה, שכ"ט מומחה שהעיד בביהמ"ש, ועוד.

המזכיר הראשי, מר נחום קלר, קבע בהחלטתו כך: "...מאושרים סך 35,000 ₪ + מע"מ כלומר 40,600 ₪ בלבד בעבור ההוצאות".

פסה"ד בערכאה הראשונה (כאמור לעיל נותר על כנו ביחס למשיב) קבע, באלו המילים: "...כן אני מחייב את הנתבעים בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪ ועליו מע"מ כדין שסכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל או אם ישולם סכום פסה"ד תוך 45 יום מיום נטילתו".

הנה כי כן, לשון פסה"ד ברורה לחלוטין, כמו גם החלטת המזכיר הראשי הנכבד, שכן ביהמ"ש קבע במפורש, כי הסכום בין 35,000 ₪ בצירוף מע"מ, כמו גם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מבטא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לו חפץ ביהמ"ש לקצוב שכ"ט בנפרד מהוצאות, היה מבחין בין הוצאות המשפט לבין שכ"ט ולא מצרפם זה לזה , באמצעות הביטוי "סכום כולל".

כיון שלא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתו של המזכיר הראשי, אין צורך בתגובת הצד שכנגד כמתחייב מהוראות תקנה 518 (ג ) לתקנות.

החלטת המזכיר הראשי בדין ניתנה ועל כן, לא תשונה.

ניתנה היום, ו' אדר א תשע"א, 10 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: