לוגסי נ' רביבו

החלטה

הזוכה אוחז בשטר חוב לפקודתו, חתום ע"י החייב- ע"ס חמישים אלף ₪.

השטר ניתן מכוח חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 15.9.07 לפיו השכיר התובע לנתבע נכס המצוי בבניין ברח' יפו 17 א' חיפה, לצורך שימוש כמסעדה בלבד.

תקופת השכירות נקבעה לשתים עשרה חודשים, מ – 16.9.07 עד 15.9.08.

שטר החוב ניתן עפ"י סעיף 16 לחוזה השכירות, והוא נועד "להבטחת שלמות המושכר לרבות ציוד וריהוט.." (סעיף 16 א'), וכן נקבע כי "המשכיר יהא רשאי למלא את כל הפרטים החסרים בשטר ולגבות את תמורתו או חלקו לגביית כל סכום שהוא שיגיע למשכיר בין בגין תשלומים המגיעים מהשוכר ולא שולמו, ובין בגין נזקים שנגרמו למשכיר כתוצאה מהפרת איזה מהתחייבויות השוכר לפי חוזה זה".

בניגוד לטענת החייב, שטר החוב נשוא התביעה לא ניתן רק להבטחת שלמות המושכר, אלא גם להבטחת תשלומים המגיעים מהשוכר שלא שולמו, דהיינו גם עבור דמי שכירות.

בתצהיר התומך בהתנגדות טוען החייב כי פינה את המושכר מאחר שהמשיב גרם לו נזקים כבדים "ואף גנב לי ציוד מהמסעדה". לדבריו התחייב המשיב להמציא לו את כל האישורים הדרושים לקבלת רשיון עסק, אך הפר את התחייבויותיו – לא המציא למבקש טופס 4 וכתוצאה מכך לא ניתן היה לקבל רישיון עסק להפעלת המסעדה.

החייב ממשיך וטוען בתצהירו כי השקיע במסעדה סכומים נכבדים לרכישת ציוד, ולשיפוץ המסעדה, אך נאלץ לסגור עקב אי קבלת רישיון העסק.

במכתבו של ב"כ המבקש לעירית חיפה הוא טוען כי עזב את העסק ביום 20.3.08, וכך גם נטען

בתצהיר המבקש שצורף למכתב בא כוחו לעירייה. הנתבע לא צרף לתצהירו התומך בהתנגדות כל ראיה על הודעה לתובע הנוגעת לעזיבתו את המושכר לאחר חצי שנה בלבד, דהיינו באמצע תקופת השכירות.

כמו כן לא צרף החייב לתצהירו כל מסמך המעיד על הסכומים שהשקיע במסעדה, ועל כן טענתו בנדון זה היא סתמית וכללית, ואינה יכולה להעמיד לו הגנה. זוהי טענת קיזוז הנטענת ללא מסכת עובדתית מפורטת, וככזו אינה יכולה לעמוד.

המבקש גם נמנע מלצרף הודעה כלשהי מן העירייה על העדר היתר בנייה, ולחילופין, לא צרף מסמך כלשהו המעיד כי לא ניתן לנהל במקום מסעדה.

בחקירתו הנגדית אמר המבקש כי היה במקום כשלושה חודשים מקסימום, בעוד שבתצהירו לעיריה (שצורף שלא כדין לסיכומי בא כוחו),עולה כי החזיק במושכר שישה חודשים.

כאמור, לא הוצגה כל הודעה למשכיר מטעמו של השוכר על עזיבת הנכס.

בסעיף 3 להסכם השכירות מאשר החייב כי בדק את המושכר על כל חלקיו ומצא אותו מתאים לצרכיו.

בסעיף 6 ניתנה לו אופציה להאריך את השכירות ל – 4 שנים נוספות, אך בשום סעיף בהסכם, לא ניתנה לו האפשרות לעזוב את המושכר לפני תום תקופת החוזה, ובודאי שלא לעשות זאת בלי להודיע למשכיר.

בסעיף 16 להסכם השכירות, ניתנה רשות למשכיר למלא את הפרטים החסרים בשטר ולגבות את תמורתו, ועומדת לזכותו החזקה כי השוכר אכן חייב לו את הסכום הנקוב בשטר, הן כדמי שכירות, והן בגין מסים ותשלומי חובה אחרים, ו/או בגין נזקים למושכר.

כאמור, המבקש לא צרף כל ראיה לתצהירו, לא לעניין היעדר היתר הבנייה שמנע הוצאת רישיון עסק, ולא לעניין הכספים שהשקיע במושכר. כמו כן לא הוצגה ראיה בכתב על הודעה למשכיר על עזיבת הנכס באמצע התקופה.

תצהירו של המבקש כללי למדי, ורב בו הנסתר על הגלוי.

מסכימה אני עם ב"כ המשיב, כי הגנתו של המבקש דחוקה מאוד.