תביעה לתשלום דמי תיווך .
1. לטענת התובע, פנה אל הנתבעים לאחר שקיבל מידע כי הם מעוניינים למכור את דירתם ברחוב ניצנה בבת ים והציע להם את שירותיו כמתווך למכירת הדירה. לטענתו במסגרת הפגישה אשר התקיימה בינו לבין הנתבע 2 אמר לו הנתבע 2 כי הוא דורש מחיר של 570,000 ש"ח בעבור הדירה ואילו שכר טירחת התובע, יעמוד על ההפרש בין סכום זה לבין הסכום אשר יצליח להשיג בגין הדירה. לטענת התובע, בהתבסס על הצעת הנתבע 2 הוסכם בינו לבין הנתבעים בעל פה כי עמלת התיווך שלו תעמוד על ההפרש בין סך 570,000 ש"ח לבין המחיר בו תמכר הדירה. התובע ציין כי היה מודע לבעייתיות הכרוכה בהסכמה כאמור בעל פה ואולם, לא עמד על החתמת הנתבעים על מסמך כתוב המגלם את ההסכמה לתשלום העמלה הואיל והנתבעים עשו עליו רושם טוב. לטענת התובע, הוא הצליח למצוא רוכש לדירה בתמורה לסך של 600,000 ש"ח , שהוא סך שעולה על המחיר אשר נדרש על ידי הנתבעים ואף על מחיר השוק של הדירה. לטענת התובע, הוא עמד בקשר עם הנתבע 2 וקיבל את אישורו למכירת הדירה וכן, אישר מולו שוב כי העמלה שלו תעמוד על ההפרש בין מחיר הדירה לבין המחיר הנדרש על ידי התובע. משהדבר הוסכם על ידי הנתבעים , הפנה התובע את הנתבעים אל עורך דין על מנת לקדם את החלק המשפטי של העיסקה.
אין עוררין כי אמנם נחתם הסכם למכירת הדירה ואולם, לטענת התובע, לאחר החתימה, נעלמו הנתבעים ולא שילמו את שכר הטירחה המוסכם בין הצדדים.
משכך, פנה אל הנתבעים בעצמו וכן, באמצעות עובדת מטעמו וביקש את שכר הטירחה. לאחר מספר פניות, הגיעו אליו הנתבעים עוד באותו יום, טענו בפניו כי הסכום אשר שולם בגין הדירה "נבלע" במסגרת התשלום בגין המשכנתא אשר רבצה על הדירה ומשכך, ביקשו להפחית את סכום העמלה המוסכם וכן, לשלמו רק במעמד גמר התשלומים עם מסירת המפתח לדירה. לטענת התובע, בין הצדדים התנהל דין ודברים ובסיכומו של דבר הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 22,500 ש"ח בתוספת מע"מ וכי יעשו כן, במעמד ביצוע התשלום האחרון בגין הדירה. לטענת התובע, הואיל ובשלב זה לא סמך עוד על הנתבעים, עמד על העלאת האמור על הכתב וחתימת הנתבעים על ההתחייבות ,כפי שאמנם נעשה בפועל.
לטענת התובע, למרות התחייבותם המפורשת הכתובה של הנתבעים ולמרות שהתשלום האחרון בגין הדירה שולם, סירבו הנתבעים לשלם לו את הסכום עליו הסכימו הצדדים ומשכך, לא נותרה לו ברירה אלא להגיש תביעה לבית משפט זה. במסגרת התביעה עתר התובע לתשלום סך 34,800 ש"ח שהוא סכום שכר הטירחה כפי שהוסכם בין הצדדים מלכתחילה ולחילופין עתר לתשלום סך 26,100 ש"ח אשר נקבע במסגרת הההתחייבות החתומה על ידי הנתבעים.
2. לטענת הנתבעים, הם דרשו מלכתחילה סך של 650,000 ש"ח בגין הדירה ואולם, התובע שיכנע אותם כי המחיר אינו ראלי ומשכך, הסכימו כי המחיר המבוקש בגין הדירה יעמוד על סך של 577,500 ש"ח. לטענתם לא זו בלבד שמעולם לא הוסכם בינם לבין התובע כי ישולם לו כעמלה כל ההפרש בין המחיר הנדרש לבין המחיר כפי שיקבע בסופו של דבר, אלא שאף מעולם לא סוכם כי הנתבעים יישאו בתשלום דמי תיווך כלשהם הואיל והוסכם כי הקונה יישא בתשלום דמי התיווך.
זאת ועוד, לטענת הנתבעים, התובע הודיע להם כי קיים קונה לרכישת הדירה ואולם, לא הודיע להם על המחיר כפי שהוסכם עם קונה זה אלא הזמינם למעמד החתימה על ההסכם וזאת, מבלי שאף היו בקשר עם עורכת הדין כלל ומבלי שראו את ההסכם טרם המועד הקבוע לחתימה. לטענת הנתבעים רק במועד החתימה על ההסכם ראו כי המחיר המוסכם עומד על סך של 600,000 ש"ח והסכימו לחתום על ההסכם הואיל ומדובר בסכום אשר קרוב למחיר ההתחלתי אשר דרשו.
לטענתם רק לאחר החתימה על ההסכם ולאחר שכבר עזבו את משרד עורכת הדין, פנה אליהם התובע ואיים כי באם לא ישלמו לו עמלת תיווך "יפוצץ את העיסקה" והם יאלצו לשלם פיצוי בגין הפרת ההסכם על סך של 60,000 ש"ח. לטענת הנתבעים , לאור ובשל איומי התובע, הם אמנם חתמו על התחייבות לתשלום דמי התיווך בסך של 22,500 ש"ח ואולם, לטענתם אין להתחייבות זו כל תוקף הואיל והושגה בכפיה ואיומים.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי עוד קודם להסכמה בינם לבין התובע, היתה בידי התובע, הצעת קונה לרכישת הדירה בסך של 600,000 ש"ח, הצעה עליה לא סיפר התובע לנתבעים ואף מטעם זה יש לבטל את התחייבותו לתשלום דמי התיווך.
לאור הנסיבות כאמור, לטענת הנתבעים יש לדחות את תביעת התובע ולחייבו בהוצאותיהם.
3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ועדה מטעמו - הגב' יפה לוי וכן, הנתבעים. לאחר ששמעתי את העדויות בתיק ועיינתי בכלל הראיות אשר הונחו בפני, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.
4. תחילה, מחד - מצאתי מהימנה את עדות התובע ,אשר נתמכה בעדות הגב' יפה לוי ולפיה, אמנם הוסכם בין התובע לבין הנתבעים כי שכר טירחת התובע יעמוד על ההפרש בין הסכום הנדרש על ידי הנתבעים לבין הסכום אשר יושג על ידו. עדות אשר נתמכה בכך, שבסיכומו של דבר , אין עוררין כי הנתבעים אמנם חתמו על מסמך התחייבות לתשלום סך 22,500 ש"ח בתוספת מע"מ לתובע.
מאידך - לא מצאתי ממש בכלל טענותיהם של הנתבעים ,באשר למהות ההסכמות בינם לבין התובע ולענין הנסיבות אשר בעטיין חתמו על התחייבות כלפיו בסופו של דבר כפי שיפורט להלן:
א. הנתבעים הכחישו מחד הסכמה בינם לבין התובע ולפיה, יעמוד שכר הטירחה שלו על ההפרש בין הסכום הנדרש על ידם בגין הדירה לבין הסכום אשר יושג על ידו ואולם, למרות זאת, ייחדו מקום נכבד בעדותם לדין והדברים אשר היה בינם לבין התובע באשר לסכום אשר יידרש בגין הדירה ובהקשר זה אקשה - באם אמנם לא הוסכם כי עמלתו של התובע הינה נגזרת של סכום ההפרש בין הסכום הנדרש לבין הסכום אשר יתקבל- מדוע מצאו הצדדים ליחד לקביעת הסכום הנדרש זמן וחשיבות?!
ב. יתרה מכך, לא מצאתי ממש בטענתם של הנתבעים ולפיה ניסה התובע לרמותם ולא גילה להם את התמורה נשוא ההסכם אלא במעמד החתימה ותוך שהוא מנסה בכחש לגלגל לכיסו את ההפרש בין המחיר עליו הסכימו לבין מחיר התמורה החוזית בפועל . טענתם זו של הנתבעים - הינה תמוהה ובלתי סבירה בעליל שכן, לא ברור כיצד ניסה התובע לרמותם בשעה שהמחיר נקוב ב"רחל בתך הקטנה" בהסכם גופו , הסכם עליו נדרשת חתימתם?!
ג. זאת ועוד, לא נתתי אמון בטענתם של הנתבעים ולפיה, לא ראו את ההסכם ולא עמדו בכל קשר עם עורכת הדין אשר ערכה את ההסכם עד למועד החתימה על ההסכם - וזאת, הואיל וטענתם זו עומדת בסתירה להסכם גופו בו קיימים נתונים אשר חייבו בהכרח קשר עם הנתבעים כגון, סכום סילוק המשכנתא לפי מכתב כוונות אשר צורף להסכם ואשר הזמנתו כרוכה בעליל במעורבות פעילה של הנתבעים .
ד. הנתבעים הוסיפו וטענו כי לתובע היה לקוח אשר ביקש לרכוש את הדירה בתמורה לסך של 600,000 ש"ח וזאת , אף טרם ההתקשרות עמם ומשכך, פעל במרמה עת שיכנע אותם להעמיד את המחיר הנדרש על סכם הנמוך מכך.
בהקשר זה, טענתם של הנתבעים , נטענה כטענה בעלמא וראיתי כאמינה טענת התובע ולפיה, אמנם הקונה של הדירה, התעניין ברכישת דירה באיזור ואולם, הוא לא התעניין ברכישת הדירה הספציפית עוד קודם לכן (ראה עמ' 1 שורות 23-24), אלא שביקש את התובע למצוא בעבורו דירה באיזור. משכך, לא הוכיחו הנתבעים פגם בהתנהלות התובע בהקשר זה.
ה. זאת אף זאת, לטענתם של הנתבעים ולפיה, חתמו על ההתחייבות לתשלום שכר טרחת התובע רק מתוך כפיית התובע ואיומו כי יביא לכדי ביטול ההסכם, הרי שטענתם זו של הנתבעים אינה סבירה וזאת, במיוחד לאור עיתוי החתימה על ההתחייבות לתשלום שכר הטירחה - שכן - אין עוררין כי ההתחייבות נחתמה רק לאחר החתימה על ההסכם ולפיכך, לא ברור כיצד היה ביכולתו של התובע , בשלב זה, להביא לכדי ביטולו ?!