לא ניתן לחזור מהסכם ויתור על תביעות בשל אי כדאיות כלכלית

1.                   1.                   בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב שבבעלות הנתבעת 1.

2.                   2.                     העובדות המוסכמות:

א.      א.      ביום 24.5.06 אירעה תאונת דרכים בין רכב התובע לרכב הנתבעת 1, אין חולק כי הנהג ברכב הנתבעת אשם בקרות התאונה.

ב.      ב.      הנתבעת 2, שמאי מטעם הנתבעת 1, חלק על גובה הנזק המתואר בחוות הדעת השמאי מטעם התובע ובין התובע לנתבעים התנהל מו"מ.

ג.        ג.        ביום 26.7.06 חתם התובע על "כתב קבלה ויתור ושחרור" (להלן: "כתב הויתור") לפיו הוא מסכים לקבל פיצוי בסך של 7,709 ש"ח ומתחייב שבכך מסתלקים טענותיו ולא יתבע עוד. כן רשם התובע בכתב ידו את תאריך החתימה.

3.                   3.                   טענות התובע

א.      א.      הנזק הנתבע עקב התאונה הינו בסך של 6,199 ש"ח ועקב ירידת ערך סך נוסף של 2,512.50 ש"ח. סה"כ 8711 ש"ח.

ב.      ב.      החתימה על "כתב קבלה ויתור ושחרור" נעשתה בלחץ ובמרמה מבלי שהוא יודע על מה הוא חותם.

4.                   4.                   טענות הנתבעים

א.      א.      התובע והנתבעים הגיעו לפשרה לפיצוי התובע בסכום המצויין בכתב הויתור, זאת לאחר מו"מ עיקש מצד התובע והעלאת הסכום הסופי כדי להגיע לפשרה.

ב.      ב.      התובע  ידע על אשר הוא חותם והחתמתו לא נעשתה בנסיבות של לחץ או מרמה.

5.                   5.                   דיון

א.      א.      כתב ויתור מהווה סוג של פשרה בין הצדדים שלאחריה אין הצדדים תובעים עוד. 

על הסכמי פשרה חלים דיני החוזים הרגילים  ועל אומד דעת הצדדים להסכם ניתן ללמוד מככל הנסיבות האופפות את גיבושו של ההסכם (ראה: ע"א (חיפה) 4876/99 - מפעלי גומי חיפה בע"מ נ' ברוטמן - . תק-מח 2001(2), 8031 ,עמ' 8036).

לבית המשפט אינטרס ביצירת הסדרי פשרה  (ראה: שם בעמ' 8037). על-כן הכללים שלפיהם ניתן לבטל הסכם פשרה הינם נוקשים וניתן יהיה לבטל הסכם פשרה בנסיבות קיצוניות של טעות, הטעייה או עושק.

הבחנה בין עילה לבטלות בשל אי כדאיות לבין עילה אמיתית נקבעה ב בע"א                       627/85 - ד. איתן נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי . פ"ד מג(3), 42 ,עמ' 46-47:

"ציינו בעבר לא אחת שיסודותיהן של עילות ביטול אלה מוגדרות וברורות, וכי הן אינן חובקות כל מקרה בו חותם צד על חוזה שתנאיו אינם נוחים או רצויים לו. יש לאבחן בין מקרה בו סבור צד לחוזה כי, בלית ברירה ותוך רצון להפיק את המירב האפשרי מתוך נסיבות הנוטות לטובת הצד השני, עליו להסכים לתנאים גרועים מאלה שהיה רוצה בהם מעיקרו, לבין המצב הקיצוני של "מצוקה", שהחוק דן בו והמתייחס על פי מובנו והקשרו לחוסר אונים הנובע משקיעה כלכלית או אישית קשה וחמורה (ע"א 719/78, איליט נ. אלקו, פד"י ל"ז(673 ,(4; ע"א 395/83, שלום נ. ירון חקל, פד"י ל"ט(737 ,(2; ע"א 403/80, סאסי נ. קקאון, פד"י ל'(679 ,762 ,(1)."

בע"א 11/84 - אשר רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד . פ"ד מ(4), 533 ,עמ' 542-543, נקבעה ההבחנה בין עושק למצוקה כלכלית:

"כן נפסק כי "קושי כלכלי חולף אינו יוצר מצב של מצוקה" וכי "לא כל אי-שוויון באורך הנשימה של צדדים, החולקים זה על זה ומתווכחים זה עם זה, יוצר את עילת העושק" (ע"א 700/83 כהן נ. הרשקוביץ, פד"י ל"ט(475 ,471 ,(4).