לא יתקיים דיון מחודש בהלכה בעניין תחולת תקנת השוק

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ור' לבהר שרון), מיום 17.2.08בע"א 3059/05, בו נדחה עיקר ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' הראל) ונקבע כי בנסיבות המקרה לא מתקיימים תנאי "תקנת השוק" של סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר) ולפיכך חייבת המבקשת לשלם למשיבה סך של 157,244 ש"ח.  

1.       המשיבה, חברת ביטוח, ביטחה רכב מסוג ב.מ.וו (להלן: הרכב) שהיה בבעלותו של מר שלמה חן (להלן: המבוטח). ביום 17.9.97 נגנב הרכב מן המבוטח. המבוטח דרש מהמשיבה תגמולי ביטוח, אלא שדרישתו נדחתה והוא נאלץ להגיש תביעה כנגד המשיבה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

          ביום 2.3.00, רכשה המבקשת את הרכב מצד שלישי - מר דוד אוחיון (להלן: אוחיון). ביום 23.3.00 נתפס הרכב על ידי משטרת ישראל מידי בנה של המבקשת. בדיקה של הרכב על ידי המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה העלתה כי הרכב נשא לוחית זיהוי ומספר שלדה מזויפים. בעקבות האמור הגיש המבוטח לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה להחזרת תפוס, בה עתר להשבת הרכב לרשותו. בהסכמת באי כוח הצדדים הוחלט כי הרכב יעבור לחזקתה של המבקשת, בכפוף לכך שזו לא תעביר את החזקה או את הבעלות בו עד למתן החלטה אחרת, אלא שהמבקשת העבירה במשרדי הרישוי את הבעלות ברכב על שמה ואף קיבלה מהפניקס חברה לביטוח בע"מ סך של 111,000 ש"ח בגין אובדן כללי לרכב, כתוצאה מתאונה.

2.       ביום 14.4.01 הכירה המשיבה בתביעתו של המבוטח ושילמה לו סך של 175,000 ש"ח בגין תגמולי הביטוח, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בתמורה לקבלת התשלום הנ"ל, העביר המבוטח, כנהוג, את זכויותיו ברכב למשיבה וזו הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת בסך 157,244 ש"ח בגין החלק של תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח ושלטענתה היא זכאית להשבתם. המשיבה טענה כי בנסיבות העניין רכישת הרכב על ידי המבקשת לא נעשתה בתנאי תקנת השוק המעוגנים בסעיף 34 לחוק המכר וכקבוע בע"א 5664/93 זהבה כנען נ' United States of America, פ"ד נא(1) 114 (13.4.97) (להלן: הלכת כנען), ומשכך אין היא זכאית להחזיק ברכב, ובמקרה דנן, בחלף הרכב. המבקשת טענה מנגד כי רכשה את הרכב בתום לב ובתמורה מלאה מאוחיון שהיה מוכר לה כסוחר רכב. לפיכך, לטענתה, מתקיימים תנאי תקנת השוק. בנוסף שלחה המבקשת הודעת צד ג' כנגד אוחיון.

בית משפט השלום קבע כי בנסיבות המקרה דנן לא חלה תקנת השוק. נקבע כי למרות שהמבקשת שילמה תמורה מלאה, ולמרות שלא חשדה ולא הייתה צריכה לחשוד באוחיון (שלא היה קשור, ככל הנראה, במעשה הרמייה), הרי שלא מתקיימים כל תנאי הסעיף, שכן אוחיון, ממנו רכשה המבקשת את הרכב, אינו סוחר מכוניות. זאת בניגוד לטענתה של המבקשת. כן נדחתה טענתה כי די בהוכחת תום ליבה בעת המכירה ואין צורך בעמידה בכל אחד מששת התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר. לפיכך נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 175,000 ש"ח. יוער כבר עתה, כי בערעור הופחת סכום התשלום, לסכום אותו תבעה המשיבה מלכתחילה, 157,244 ש"ח.

3.       בערעורה לפני בית המשפט המחוזי שבה המבקשת על טענתה כי יישום תקנת השוק במקרה זה אינו מחייב עמידה בכל ששת התנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר. המבקשת הוסיפה וטענה כי התנאי העיקרי לתחולתה של תקנת השוק הוא תום ליבו של הקונה ואילו שאר התנאים שבסעיף מהווים כלי עזר לבחינת תום הלב. עוד טענה המבקשת כי שגה בית משפט השלום כאשר נמנע מלפרש את החוק בצורה המגשימה את מטרתו ותכליתו ולא נתן דעתו להתפתחות שחלה בחיי המסחר. מנגד, טענה המשיבה, כי פסק דינו של בית משפט השלום משקף נאמנה את תנאי סעיף 34 לחוק המכר ואת ההלכה המשפטית המחייבת, כפי שנקבעה בהלכת כנען על ידי בית המשפט העליון, הלכה הדורשת את התקיימותם של כל תנאי תקנת השוק במצטבר.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת. בפסק דינו הסדור והמקיף שב בית המשפט וסקר את הוראת סעיף 34 לחוק המכר ואת הלכת כנען מהם עולה כי ששת התנאים הנדרשים להחלת תקנת השוק הינם תנאים מצטברים, כך שאפילו אם יש בהם מעין קונקרטיזציה של דרישת תום הלב, עדיין אין באמור כדי לפגוע בעצמאותו של כל תנאי ותנאי וחובת בחינתו בנפרד. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי את הלכת כנען יש ליישם גם על עסקה לרכישת רכב.

4.       מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשתה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי טעה בפרשנותו את הלכת כנען ככזו החלה גם על רכבים, שהינם מטלטלין מסוג ייחודי, בין היתר נוכח מחירם ובשל הרישום המסודר של הרכבים שמפעילה המדינה. לחלופין טוענת המבקשת כי יש מקום לשנות מהלכת כנען ולהתאימה למציאות של ימינו. המבקשת מוסיפה ומציינת כי הסוגיה היא בעלת חשיבות משפטית וציבורית התואמת את הקריטריונים עליהם עמד בית משפט זה ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה).

לגוף ההלכה, טוענת המבקשת כי יש לקבוע כי ששת המבחנים שנקבעו להחלתה של הלכת כנען אינם מצטברים, אלא הם חלק ממכלול - מודלים של קונקרטיזציה - שנועדו לבחון את תום ליבו של הקונה. עוד היא מוסיפה וטוענת כי התנאי לפיו תלויה החלת "תקנת השוק" בכך שהמוכר הינו מי שעוסק בסוג זה של מסחר, אינו מתאים עוד במציאות החיים בה מרבית כלי הרכב נרכשים מידיהם של אנשים פרטיים. הימנעות משינוי ההלכה, כך טוענת המבקשת, יותיר פירוש המנוגד לתכליתה של תקנת השוק: לאפשר ולעודד את המסחר בשוק החופשי. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי החלת הלכת כנען באופן גורף לגבי רכישת כלי רכב חוטאת ומנוגדת להלכות בית משפט זה המעמידות את עקרון תום הלב כ"עקרון על" המשקיף על שאר הדינים.

          לבסוף טוענת המבקשת, כי היה על בית המשפט המחוזי להתחשב במיהות הצדדים - אדם פרטי מול חברת ביטוח, בעובדה כי אין מחלוקת לגבי תום ליבה של המבקשת, ובקיומה של הצעת חוק אשר מתעתדת להחיל את תקנת השוק על קונה רכב, אשר רכש את רכבו מאדם פרטי, ובלבד שנקט בכל הצעדים האפשריים לבירור זכויות הבעלות ברכב.

5.       לאחר עיון בבקשת המבקשת על נספחיה החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת מבלי להיזקק לתשובת המשיבה. אבהיר טעמיי:

          סעיף 34 לחוק המכר קובע:

"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב."

סעיף זה, כפי שפורש בפסיקתו העקבית של בית משפט זה, ובפרט - בהלכת כנען, יש בו כדי להעניק זכויות לרוכש מיטלטלין רק ככל שבידו להוכיח את קיומם של ששת התנאים המצטברים הנזכרים באותו סעיף.

אכן, כטענת המבקשת, חורגות השלכותיה של הלכת כנען בכלל ובתחום הרכב בפרט מן הסכסוך הפרטני שבין הצדדים. אלא שלטעמי עדיין אין באמור כדי להביאנו לבחון פעם נוספת את ההלכה. הלכת כנען הינה הלכה מוצקה וברורה שיישומה, אף בתחום הרכבים, כבר נבחן דיו על ידי בית משפט זה (וראו לדוגמא ע"א 167/75 קיבוץ גליל-ים נ' זכריה שעתל (יחיאל שאלתיאל) פ"ד לא(1) 236 (1976)). משכך, ועל פי האמור בהלכת חניון חיפה אליה מפנה המבקשת עצמה, אין כל מקום להידרש לבקשת רשות הערעור שכן אין היא מעוררת שאלה בעניין שטרם נפסקה בו הלכה על ידי בית משפט זה.

זאת ועוד, פרשנותה של המבקשת אינה מעוגנת - ואף סותרת - את לשון החוק: החוק קובע שישה תנאים - הוא אינו מבחין בין התנאים, הוא אף אינו מבחין בין נכסים שונים. משכך, כשלפנינו לשון חוק ברורה, והלכה ברורה, אין כל מקום לבחינה חוזרת של ההלכה. גם מטעם זה מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור של המבקשת להידחות.

לבסוף, כי כפי שציין, ובצדק, בית המשפט המחוזי, קיימות שלוש הצעות חוק שונות, משנת 1998, 2004 ו-2006 שעניינן תחולת תקנת השוק ברכישת כלי רכב. בהצעות חוק אלה מוצע להחיל את תקנת השוק על רוכש רכב תם לב, אף אם המוכר לא היה סוחר, אלא אדם פרטי. הצעות אלו מחזקות דווקא את עמדת המשיבה, לפיה סעיף 34 לחוק המכר (בנוסחו כיום) אינו חל מקום בו המוכר אינו סוחר רכב, שכן אילו חלה תקנת השוק גם במקרה זה, לא היה כל צורך בתיקון הסעיף. לפיכך, כל עוד לא תוקן החוק ולא נמצאה הצדקה לסטות מן ההלכה הקיימת, ברי כי המבקש לחסות בהגנה של "תקנת השוק" חייב יהיה להוכיח את קיום התנאים הנזכרים בסעיף - כולם  - ביחס לעסקה למכירת נכס נד מכל סוג, לרבות כלי רכב.

בהתחשב בכל האמור לעיל ונוכח העובדה כי חברת הביטוח רק באה בנעליו של המבוטח, לא מצאתי לנכון להתייחס גם למיהות הצדדים.

6.       אשר על כן הבקשה נדחית.