לא יעוכבו הליכים כאשר קיים סיכוי גדול שהבוררות תגיע למבוי סתום

רקע עובדתי:

המשיבה הגישה בתיק העיקרי תביעה נגד המבקשת . בתביעתה עותרת המשיבה לפינוי המבקשת ממבנה פנימיה המצוי במבני קרית החינוך של המשיבה. כמו כן, עותרת המשיבה בכתב התביעה לחיוב המבקשת בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש שהמבקשת עושה בפנימיה בגין התקופה שמיום 16.3.06.

עתה מונחת בפני בקשה לעיכוב ההליכים בתיק. לטענת המבקשת היא מחזיקה בפנימיה מכח הסכם שכירות מיום 15.10.99. בסעיף 14 להסכם השכירות נקבע, כי כל סכסוך בנוגע לאותו הסכם או כל עניין אחר בו יהיו חילוקי דעות בין הצדדים יתברר בפני בית דין של רבני חב"ד. יצויין כי המדובר בשתי עמותות המשתייכות לתנועת חסידי חב"ד.

טענות המבקשת:

ביום 21.6.05 פנתה המבקשת לבית דין רבני חב"ד בתביעה להורות למשיבה, שתמשיך להשכיר למבקשת את מבנה הפנימיה באותם תנאים שנהגו עד אז. במכתבו מיום כ' סיון תשס"ה (27.6.05) הודיע ב"כ המשיבה, כי הוא מסכים לדון בתביעה בדין תורה בכפוף לתנאים שפורטו במכתבו, אשר צורף כנספח ה לבקשה. בהודעת בית הדין מיום כ"ב סיון תשס"ה (29.6.05), אשר צורפה כנספח ו לבקשה, הסכים בית הדין לנהל את הדיון במסגרת בוררות זבל"א, ואף ניתן צו מניעה זמני, שאסר על המשיבה לתפוס חזקה במבנה.

למרות צו המניעה הזמני תפסה המשיבה ביום כ"ד סיון תשס"ה (1.7.05) חזקה בפנימיה, תוך שהיא מחליפה את המנעולים ומפסיקה את הספקת החשמל והמים לפנימיה. המבקשת פנתה בדחיפות בעניין זה לבית הדין, אשר נתן מיד "צו עשה זמני והתראה", שבו הורה על השבת המצב לקדמותו. הצו צורף כנספח ז לבקשה. משסרבה המשיבה לכבד צו זה, פנתה המבקשת בבקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שיאכוף את הסכם הבוררות וכן יתן צו זמני נגד המשיבה. בית המשפט נעתר לבקשה למתן הצו הזמני, והורה למשיבה למסור למבקשת את מפתחות הפנימיה.

בהמשך הגישה המשיבה לבית דין רבני חב"ד תביעה לפינוי המבקשת מן הפנימיה, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע להרכב בית הדין שבפניו ידון הסכסוך. ביום 5.2.06 התקיים דיון בעתירת המבקשת לאכיפת הסכם הבוררות, והצדדים הגיעו להסכמה, לפיה ישתפו פעולה במסגרת הליכי הבוררות. לאור הסכמה זו הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התובענה.

הרכב בית הדין שגובש על מנת לדון בסכסוך היה כדלהלן: הרב בנימין קופרמן - מצד המשיבה, הרב משה שמואל אשכנזי - מצד המבקשת, והרב משה הבלין, שנבחר כבורר שלישי. נקבע מועד לדיון בפני בית הדין, ה' אדר תשס"ו (5.3.06). בפתח הדיון סירבו נציגי המשיבה לחתום על שטר הבוררות, שנוסחו לא היה מקובל עליהם. בסעיף י לשטר הבוררות נאמר: "הצדדים קיבלו על עצמם לקיים בוררות זו בדרך זבל"א וזבל"א וחלים עליה מנהגי חב"ד באשר לזבל"א, כפסקי דין כ"ק אדמו"ר הצ"צ (=הצמח צדק) זי"ע (=זכרו יגן עלינו)". משמעותו של סעיף זה הינה, כי הכרעת הדיינים היושבים בבוררות זבל"א צריכה להינתן פה אחד, וזאת בהתאם להכרעתו של האדמו"ר השלישי בשושלת אדמור"י חב"ד בספרו "צמח צדק". המשיבה התנגדה לסעיף זה בשטר הבוררות.

בנסיבות אלו, ובמקום לקיים את הליכי הבוררות, פנתה המשיבה ופתחה בהליכים משפטיים בבית משפט זה, הליכים אותם מבוקש עתה לעכב.

טענות המשיבה:

כשהגיע הרבהבלין לישיבת הבוררות, הביא עימו שטר בוררות בנוסח מקובל, שבו לא נזכר התנאי האמור לעיל, כי הכרעת הבוררים תהיה פה אחד. בשלב זה שלף הרב אשכנזי שטר בוררות אחר, בו כן נזכר תנאי זה. שני הבוררים האחרים, הרב הבלין והרב קופרמן, דחו הצעתו של הרב אשכנזי, אך הוא סרב לחתום על שטר הבוררות, שאינו כולל את אותו תנאי הנזכר לעיל. בכך טרפד הרב אשכנזי את אפשרות קיומה של הבוררות, ולכן הוגשה לבית המשפט התביעה בתיק העיקרי.

דיון:

בפתח הדיון בבקשה ולמקרא האמור בכתבי הטענות של הצדדים, סבורני כי ראוי הוא להעמיד אל מול עינינו את דבריו של רבי יהושע בן לוי בברייתא הנספחת למסכת אבות: "אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה'" (משנה, אבות ו, ב). ראוי היה שהצדדים לא יעסקו בכתבי טענותיהם בחלוקת "ציונים" במפורש או במשתמע לרבני הצד שכנגד, ויתמקדו בטיעון ענייני בלבד. אם כבודה של תנועת חב"ד, שכל אחד מן הצדדים מתיימר לייצגה, חשוב בעיניהם, היה מן הראוי שימנעו מלהטיל דופי ברב של עיר ואם בישראל, כאילו אינו דיין "ותיק". אם אכן כבודה של תורה עומד אל מול עיניהם, הרי שהיה מן הראוי כי לא יעסקו ב"נפשות הפועלות" ובעוד ביטויים פחות עדינים, אלא יראו את הדברים כמחלוקת הלכתית לגיטימית בין פוסקי הלכה, האמורים להוות מורי ההלכה לאנשי הזרם אליו משתייכים שני הצדדים, חסידות חב"ד.

עתה נעבור לדון בבקשה עצמה.

בסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, נאמר:

"(א)   הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)      ...

(ג)      בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

שלושה הם התנאים לעיכוב ההליכים. האחד, קיומו של ולפיו יוכרע הסכסוך נשוא התביעה במסגרת בוררות. השני, הליכי התביעה יעוכבו לבקשת בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות. השלישי, מבקש העיכוב היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות והוא עדין מוכן לכך. גם בהתקיים כל התנאים הללו רשאי בית המשפט שלא לעכב את ההליכים, אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. ראה רע"א 6450/01, שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון, פד"י נו(5)769, 772.