לא ייערך משפט חוזר לשוטר שהורשע בתקיפת קטין אותו עצר

רקע והליכים קודמים

1.        המבקש, אשר שירת כשוטר בעת האירוע נושא בקשה זו, ניהל מרדף אחר קטין שנהג ברכב בסביבת המושב אליפלט. במהלך המרדף, פגע המבקש בעמוד חשמל ובעקבות כך ניזוקה ניידת המשטרה בה נהג. לאחר שהקטין עצר את רכבו ויצא ממנו, עצר אותו המבקש, הכניסו בכוח לרכב המשטרתי, סטר לו על לחיו ואמר לו שהוא עוד "יזיין אותו בתחנה".

2.        בית-משפט שלום בצפת הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש - לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), גרימת נזק לרכוש - לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961, ותקיפה סתם - לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש עשרה חודשי מאסר על-תנאי, קנס  בסך 1,500 ש"ח, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 חודשים, מתוכם שמונה חודשים על-תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.

           בפסק-דינו, נדרש בית-משפט השלום לשתי סוגיות עובדתיות. לעניין הראשונה -  נסיבות קרות התאונה - טען המבקש כי הנזק לניידת המשטרתית נגרם על-ידי המתלונן כאשר הוא נסע לאחור והתנגש בה. לעניין הסוגיה השנייה - תקיפת המתלונן - טען המבקש כי לא סטר לקטין. בית-המשפט, לאחר שבחן את הראיות שבפניו וטענות הצדדים, קיבל את גרסת המתלונן במלואה ודחה את גרסת המבקש בזו הלשון:

"הממצאים העובדתיים

 42. הממצאים העובדתיים אשר הוכחו בפני על-יסוד הראיות הקבילות ובעלות משקל ואשר נפרשו בפני, וזאת בנוסף לעובדות בהן הודה הנאשם, במסגרת תשובתו לאישום, הם אלה:

א. במהלך המרדף, פגע הרכב המשטרתי בעמוד החשמל. כתוצאה   מהתאונה, נגרם נזק לרכב המשטרתי ולעמוד החשמל;

ב. בתום המרדף, עצר הקטין את רכב הסיטרואן ליד הבית, יצא ממנו ואז עצרו הנאשם בגין חשד לעבירה של נהיגה ללא רשיון, הכניסו בכוח לרכב המשטרתי, שאלו לפשר התנהגותו, סטר לו על אוזנו השמאלית ואמר לו שהוא עוד 'יזיין אותו בתחנה'. משהגיעו למחסום, כבל הנאשם את הקטין באזיקים והמשיך בנסיעה ברכב המשטרתי עד לתחנה. שם, מילא הנאשם דו"ח מעצר (ת/7), והכריח את הקטין לחתום עליו מבלי שהלה קרא את האמור בו קודם." (פסקה 42 לפסק-דינו של כבוד סגן הנשיא ש' סרחאן).

3.        על קביעות אלו ערער המבקש לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. טענותיו התמקדו בשאלה העובדתית הראשונה, וליתר דיוק בכך שממצאי הערכאה הדיונית אינם עומדים במבחן חוקי הפיזיקה, ואינם מתיישבים עם הראיות אשר הוצגו בפניה. בית-המשפט המחוזי, לפנים משורת הדין ובציינו את הכלל בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, דן בשנית בסוגיות העובדתיות המרכזיות. לאחר בחינת הממצאים, נפסק כי אין להתערב בהכרעתה של הערכאה הדיונית. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה (רע"פ 11459/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.12.2004)). בבקשתו, הוא שב וטען כי נפלו פגמים קשים בהכרעתן של שתי ערכאות קמא. הבקשה נדחתה לאחר שלא נמצא כי היא מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה ליבון נוסף.

הבקשה למשפט חוזר

4.        בבקשה שבפני עותר המבקש להורות על קיומו של משפט חוזר לפי  סעיף 31(א) לחוק בתי-המשפט, תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). המבקש מתבסס על שתיים מן העילות הקבועות באותו סעיף. ראשית, הוא טוען כי בידיו חוות-דעת חדשות אשר מוכיחות באופן אמפירי ומובהק את שטען לו בעבר. אלו, גורס המבקש, מקרינות אור חדש על הפרשה במידה המצדיקה משפט חוזר. שנית, טוען המבקש, בהתבסס על סעיף 31(א)(4) לחוק, כי נוכח הממצאים העובדתיים החדשים, ולאור טענותיו הקודמות בדבר אי-הדיוקים בממצאים ומסקנותיהן השגויות של הערכאות שדנו בעניינו, מתעורר חשש ממשי כי בהרשעתו גלום עיוות-דין.

דיון

5.        כידוע, "משפט חוזר אינו ערעור נוסף. זהו מוסד מיוחד המאפשר לבחון נוספות פסק-דין פלילי, מקום שהאיזון הראוי בין השאיפה לאמת לבין השאיפה לסופיות הדיון מצדיק זאת" (מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 356 (1997)). קיומן של ראיות חדשות, העשויות לשנות מתוצאתו של המשפט המקורי, אפשר שיצדיקו משפט חוזר. אולם, כבר נקבע כי "צריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו, המעניק לעובדות או לראיות החדשות אמינות לכאורית המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת..." (מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 498, 500 (1984)). לאמור, "יש לשלב את העובדות או הראיות הנוספות במכלול הראיות, ובמסגרת זו לבחון אם יש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש" (ראו פרשת עזריה, בעמ' 354). ומאליו ברור, כי אם אותן ראיות מובילות למסקנה כי ההרשעה לא תוכל לעמוד, ממילא מתקיימת גם העילה שבסעיף 31(א)(4) לחוק, היינו, כי נגרם למבקש עיוות-דין.

6.        עינינו הרואות, לשתי העילות להן טוען המבקש זיקה הדוקה לראיותיו החדשות. ומהן אותן ראיות? מדובר בחוות-דעת של שישה מלומדים ואנשי מקצוע אשר ביצעו ניסויים שונים, ומהם עולה, לכאורה, כי ההרשעה בטעות יסודה.

           ד"ר עוזי אתרוג, מומחה לפוטוגרמטריה (שיטה לשרטוט אזור כמפה תלת-מימדית באמצעות תמונות), בחוות דעתו, אשר התבססה על ניתוח גיאודזי (שיטה למדידה, מיפוי והתוויה של אזור גיאוגרפי) ופוטוגרמטרי של שלוש תמונות מזירת האירוע והרכב המשטרתי, הגיע למסקנות אלו: "הנזק לרכב לא יכול היה להיגרם כתוצאה מהתנגשות בעמוד חשמל אנכי"; "לא סביר שהעמוד נשבר כתוצאה מהתנגשות הרכב בו"; "על פניו נראה כי שברי הרכב המונחים ליד העמוד השבור אינם נמצאים שם כתוצאה מתאונה בה התנגש הרכב בעמוד אלא כתוצאה מכך שמשהו הניח אותם במקום זה".

           לעמדתו נמצא חיזוק בחוות-דעתו של מר אלכס פלג, חוקר ויועץ פורנזי פלילי, שהתבססה על מסמכים, על סיור עצמאי שערך במקום התאונה, ועל ראיות נוספות הלקוחות מתוך תיק החקירה. פלג הגיע למסקנה כי "...אין ולו ממצא בודד אחד הקושר בין הרכב החשוד 'כפוגע' ובין עמוד החשמל שזוהה כנפגע או לחילופין בין העמוד לרכב. ולכן, על-פי הממצאים ניתן לקבוע ובוודאות כי מגע פיזי בין השניים לא התקיים" (סעיף 5 לחוות-הדעת). 

           הרסיסים שנמצאו בקרבת עמוד החשמל נבחנו בידי מר נדב לוין ומר אבנר רוזנגרטן, מהמעבדה לזיהוי פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל, בבחינה חזותית, מיקרוסקופית וספקטרוסקופית (שיטה לזיהוי חומרים המבוססת על רמות אנרגיה ותדרי קרינה אלקטרו-מגנטיים). השניים בחנו את כתמי הצבע שנמצאו על גבי הרסיסים, מצאו את רכיבי היסוד שלהם, אך לא הגיעו למסקנה חד-משמעית באשר למקורם. בנוסף, לוין מצא התאמה בין שניים מהרסיסים, דבר המרמז כי ייתכן שבעבר היו החלקים יחידה אחת, אך לא ציין בחוות-דעתו כי ממצא זה מגלה טפח כלשהו מאירוע התאונה. 

           לכל אלה צירף המבקש את חוות דעתו של ד"ר אביטל גנתון, מומחה לבדיקת פוליגרף, בה הגיע הבודק למסקנה כי "על סמך ממצאי הבדיקה... [המבקש] דובר אמת בגירסתו...".

           לבסוף, הפנה המבקש לחוות-הדעת של פרופ' יצחק רומן, מומחה לחקר כישלונות במערכות ורכיבים. בחוות-דעתו האחת, אשר התבססה על נתונים מתוך חוות-הדעת של ד"ר אתרוג על חישוב אנרגטי, דינמי וקינמטי (ניתוח וחיזוי תנועת גופים), על תמונות האירוע ועל נתונים בדבר חוזקו של העץ בו התנגשה המכונית המשטרתית, הגיע פרופ' רומן לשתי מסקנות: "אם הרכב פגע בעמוד ושבר אותו שבירה כפולה, מהירותו הייתה, עובר לפגיעה, לפחות 56.5 קמ"ש" ו-"אם הניידת אכן פגעה בעמוד במהירות העולה על 56.5 קמ"ש... היתי מצפה לראות בניידת נזק רב, משמעותית, מהנזק הנראה בתמונות של הרכב שהוצגו לי" (עמוד 4 לחוות-הדעת). בחוות דעתו הנוספת, אשר התבססה על חוות-הדעת של מר לוין ומר רוזנגרטן ועל בדיקת שבבי עץ שנאספו על-ידי מר פלג, הגיע פרופ' רומן לשלוש מסקנות: "...במוצגים שנבדקו ע"י מז"פ לא נמצאו סימנים כלשהם המתאימים לשרידי שבבי עץ כדוגמת העץ של עמודי החשמל"; "על המוצגים שנבדקו יש סימנים (מריחות צבע) המעידים כי הם עברו מגע פיזי אלים עם גופים אחרים" (עמוד 3 לחוות-הדעת); לבסוף - "העדר ממצאים אופייניים לשבבי עץ על המוצגים שולל את האפשרות שהמגע הפיזי האלים של המוצגים היה עם גוף כדוגמת עמוד חשמל העשוי מעץ". בחוות דעתו השלישית, אשר הסתמכה על הממצאים שמצא מר לוין בממרחי הצבע, הגיע פרופ' רומן למסקנה כי "יתכן ומקור הטיטניום [הוא] בצבע הרכב (הלבן) ממנו נלקחו ממרחי הצבע שבדק מר לוין, כפי שהוא עצמו מציין" (עמוד 1 לחוות-הדעת). משלוש חוות הדעת של פרופ' רומן, כך לדעת המבקש, עולה תמונה לפיה הנזקים למכונית המשטרתית לא נגרמו מפגיעה בעמוד החשמל, אלא דווקא מהתנגשות ברכב דוגמת זה של המתלונן.