לא הוכחה התרשלות בנק בגין אי הארכת ערבות בנקאית כשבקשת ההארכה נשלחה בדואר

ס' נשיאה השופטת ש' וסרקרוג:

1.       הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בקריות  ( כבוד השופט ע' נווה), מיום 4/12/05 בת"א 5421/03, לפיו נדחתה תביעת המערערת, ליתן צו המורה למשיב מס' 1 (להלן: הבנק) להאריך את תוקפה של הערבות הבנקאית שהוצאה לה, וזאת לאחר שבית משפט שלום קבע, כי הבנק לא התרשל בנוגע לבקשת המערערת  להאריך את תוקפה של הערבות  הבנקאית.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין:

2.       הבנק הנפיק לבקשת המשיבה מס' 2 (להלן: חב' סנדק ) ערבות בנקאית שמספרה 05865-154423-718 לטובת המערערת (להלן: הערבות הבנקאית ). הערבות הבנקאית הונפקה למערערת ביום 16/10/97, כאשר תוקף הערבות באותה עת היה עד ליום 16/6/98.

          תוקפה של הערבות הבנקאית הוארך על-ידי הבנק ובהסכמת חב' סנדק שש פעמים ברציפות, וזאת עד ליום 16/6/2003.

3.       על-פי גרסת המערערת, נוהל הארכת הערבות הבנקאית נעשה באופן שהמערערת נהגה לשלוח לבנק, במכתב רשום, דרישה להאריך את תוקף הערבות הבנקאית. הבנק נהג להאריך הערבות, כאשר לא נרשמה התנגדות מטעמה של חב' סנדק.

          על פי אותו נוהל, שלחה המערערת ביום 25/5/03, כשלושה שבועות קודם לפקיעת תוקפה של הערבות, מכתב דרישה בדואר רשום, להאריך לה את הערבות הבנקאית. מכתב הדרישה מטעם המערערת לא הגיע לבנק וחזר אל המערערת ביום 17/6/03, יום לאחר מועד פקיעת הערבות הבנקאית, כאשר על המעטפה התנוססה הכותרת: " לא נדרש". 

4.       על בסיס העובדות שפורטו לעיל הגישה המערערת תביעה כנגד הבנק, בטענה כי התנהגותו מהווה התנהגות רשלנית, המקימה לה זכות פיצוי מכוח הפרת חובת זהירות כלפיה.

          טענות המערערת הסתמכו, בין היתר, על דו"ח מסלול פריט, ממנו עלה, כי מכתב הדרישה להאריך את תוקף הערבות התקבל בבית הדואר בקרית אתא ביום 25/5/03; לבנק הונפקו שתי הודעות בדבר קיומו של דבר הדואר הרשום: הודעה אחת מיום 26/5/03 והודעה שנייה מיום 30/5/03. הבנק לא נטל מכתב רשום זה במשך שלושה שבועות, והוא למעשה נותר בסניף הדואר עד שלבסוף מכתב הדרישה להארכת התוקף של הערבות הוחזר.

          בנסיבות אלה טענה המערערת כי יש להחיל את החזקה, לפיה דבר הדואר שהוכח כנשלח הגיע ליעדו, וכי הנטל הועבר לבנק להוכיח כי לא רשלנותו היא שגרמה לאי קבלת הדרישה האמורה, במיוחד כאשר יש ראיה בפני בית המשפט, כי אין זו הפעם הראשונה שבה נאלץ סניף הדואר להחזיר דואר רשום אשר נשלח אל הבנק, עקב חוסר דרישה מצד הבנק.

          המערערת הוסיפה וטענה כי הבנק נהג לאסוף את הדואר רק פעמיים בשבוע, באמצעות גב' סלדקוב אשר שימשה באותו זמן גם קופאית ראשית וגם אחראית על קבלת דבר הדואר, מה שהציב קשים בדרכה, אשר הביאו בסופו של דבר להתרשלות הבנק.

          הבנק לא הכחיש את טענות המערערת, בדבר כפילות בתפקידים של הקופאית גב' סלדקוב, ועוד לא הוכחש כי היא נוהגת לאסוף את דבר הדואר רק פעמיים בשבוע. למרות האמור, סבר הבנק כי לא התרשל, וכי בכל מקרה יש להטיל את האחריות על המערערת, במיוחד כאשר לבנק לא היה כל אינטרס למנוע את קבלת דבר הדואר, ואילו למערערת היה אינטרס ממשי, להמציא את דבר הדואר במועד לבנק.

          עוד טען הבנק, כי אין לשלול האפשרות כי מכתב הדרישה לא הגיע אליו, בשל גורם זר מתערב שהוא עובדי סניף הדואר המקומי בקרית אתא, אשר לא שללו אפשרות, כי הודעות בדבר הדואר הרשום, כלל לא הוכנסו לתיבת הבנק. לחלופין טען הבנק שאם תתקבל טענת המערערת, כי אז יש לחייב את משיב  מס' 2, כצד ג', לשפות את הבנק בגובה סכום הערבות הנדרש.

          צד ג' טען כי לא היה מקום להגיש את התביעה כנגדו כל עוד הבנק לא ביצע את תשלום הערבות הבנקאית.

5.       במהלך הדיונים בערכאה הדיונית, ביקשה המערערת לתקן את כתב התביעה, בדרך של תיקון סעדים ולהוסיף סעד כספי, להעביר לזכותה את סכום הערבות. הבקשה נדחתה. הערעור מתייחס גם לנושא זה.

פסק-הדין של בית משפט קמא:

6.       בית משפט קמא דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. לגוף התביעה קבע בית המשפט, לאחר ששמע את עדותה של גב' סלדקוב, מטעם הבנק כי מדובר בעדות אמינה אשר לא נסתרה. על פי אותה עדות הייתה בסניף הדואר בתקופה הרלוונטית שבע פעמים מתוכם שלוש פעמים בהם אספה דבר דואר רשום, ולכן לא סביר כי הודעות אלה נלקחו על ידה, אם אכן אלה היו בתוך תא הדואר. עוד קבע בית משפט קמא, כי לא סביר בעיניו שגב' סלדקוב קיבלה את דבר הדואר, אך זה אבד לה, מאחר ששימשה גם כקופאית, וכי עבדה תחת עומס. בית המשפט הוסיף וקבע, שטענת הבנק לאפשרות של התערבות גורם זר בדרך פעילותם של עובדי הדואר אינה משוללת יסוד.

          על בסיס האמור קבע בית משפט השלום, כי לא הוכחה רשלנותו של הבנק. משנדחתה טענת ההתרשלות כנגד הבנק דחה בית משפט השלום גם את ההודעה כנגד צד ג', ששלח הבנק לחברת סנדק .

          למעלה מן הצורך, הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי האחריות המוטלת על המערערת, אשר ביקשה את הארכתה של הערבות הבנקאית, כבדה, וכי עליה מוטל היה לבדוק ולוודא שאכן דבר הדואר הרשום הגיע ליעדו, וכי הערבות הבנקאית בפועל הוארכה.