ל' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

השופטת יהודית שבח

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב בת"א 18962-03-13 (סגן הנשיא השופט ר. חיימוביץ) מיום 24.07.16 לפיו נדחתה תביעת הפיצויים שהגישה המערערת נגד המשיבה, בגין התאונה שאירעה לה ביום 04.05.2010 משנקבע שאינה נחשבת לתאונת דרכים.

1.בבית משפט קמא לא חלקה המשיבה על כי המערערת, מורה במקצועה, אכן נפגעה בקרסולה עת ירדה מן האוטובוס בתום טיול שנערך במסגרת הלימודים בבית הספר. המחלוקת התמקדה בעיתוי הנפילה, אף במשמעות שיש לייחס לעיתוי זה.

המערערת טענה כי ירדה מן האוטובוס רק פעם אחת וכי נפילתה ארעה במהלך אותה "ירידה ראשונה" (כפי שכונתה בבית משפט קמא). לגרסתה, בהגיע האוטובוס אל מול בית הספר, הקריאה את שמות התלמידים, הללו חלפו על פניה וירדו מן האוטובוס, חתמה לנהג לבקשתו על טופס סיום הנסיעה (כונה בבית משפט קמא "ויזה"), שאז ירדה במדרגות האוטובוס, מעדה ונפלה.

מנגד, טענה המשיבה, תוך הסתמכות על עדות נהג האוטובוס, כי המערערת ירדה מן האוטובוס פעמיים: בפעם הראשונה ירדה עם התלמידים על מנת להעביר אותם בבטחה דרך שער בית הספר, חזרה לאוטובוס, ביצעה סריקה, חתמה על הויזה, ירדה מן האוטובוס בפעם השנייה ("הירידה השנייה"), ורק אז, בעודה במדרגות, "עיקמה" את קרסולה נפלה ונחבלה.

2.בית משפט קמא שמע את עדות המערערת, אף את עדות הנהג, העדיף את עדות הנהג וגרסתו על פני גרסת המערערת, וקבע כי הפגיעה ארעה במהלך "הירידה השנייה", וכך ציין:

"נמצא כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה שלא נתמכה בעדים וראיות, ומתקבלת גרסת הנתבעת לפיה בתום הטיול ירדה מהאוטובוס עד שכל התלמידים ירדו ממנו, ואז עלתה חזרה כדי לוודא שלא נשכחו באוטובוס חפצים וכדי לחתום לנהג על ויזת הטיול. כשירדה שוב מהאוטובוס נפלה ונפגעה בקרסול".

לאחר מכן נפנה בית משפט קמא לבחון את המשמעות שיש לייחס לממצאו העובדתי לעיל, וקבע כי:

"הנסיעה הסתיימה כאשר התובעת והתלמידים ירדו מן האוטובוס. התובעת סיימה את השימוש ברכב והתנתקה ממנו. העלייה חזרה לאוטובוס לא נעשתה לנסיעה או לשימוש תחבורתי אלא לביצוע תפקידה כמורה - לברר שהתלמידים לא שכחו דבר ושלא נשכח תלמיד ולשחרר את הנהג לדרכו. הואיל ועלייתה לאוטובוס לא נעשתה לצורך תחבורתי נפילתה בעת הירידה אינה מהווה תאונת דרכים".

למסקנתו זו הגיע בית משפט תוך הסתמכות על רעא 9084/05 אגד בע"מ נ' יעקב ינטל (להלן- פסק דין ינטל), שאתייחס אליו בהמשך, הדן בתאונה שארעה לנהג אוטובוס תוך כדי סריקה ביטחונית שערך בו טרם נסיעה, ואשר נקבע לגביה שאינה עולה על המבחן התחבורתי.

התביעה נדחתה אפוא.

3.המערערת קובלת גם על ממצאו העובדתי של בית משפט קמא, עת לטעמה היה מקום לקבל את גרסתה באשר לנסיבות קרות התאונה ועיתוייה, קרי: הירידה הראשונה, וגם על מסקנתו המשפטית. לטענתה, גם בהינתן קרות הנפילה כפי קביעת בית המשפט, עדיין עסקינן בתאונה דרכים, משטרם הסתיימה המטרה התחבורתית לשמה עלתה לאוטובוס, וממילא טרם הסתיימה הנסיעה.

המשיבה תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא מטעמיו.

דיון והכרעה

סיווג התאונה

4.אלו מטענותיה של המערערת שתכליתן לתקוף את ממצאו העובדתי של בית משפט קמא לפיו ארעה הנפילה במהלך הירידה השנייה - דינן להידחות משהביקורת של ערכאת הערעור על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הינה מצומצמת ביותר, למעט מקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם, והיא מוגבלת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מן העדים. בענייננו בית המשפט קמא אף נימק מדוע החליט לבכר את עדות הנהג ולהעדיף אותה על פני עדות המערערת, ונימוקיו אלו מקובלים עלינו.

הערעור יבחן אפוא תחת ההנחה שהתאונה בה נפגעה המערערת אירעה במהלך הירידה השנייה.

5.השאלה אם תאונה המתרחשת תוך כדי עליה לרכב או ירידה ממנו מהווה "שימוש ברכב" זכתה לחריש עמוק בפסיקה ובספרות, ואין המדובר בשאלה חדשנית או בפסיקה פורצת דרך, שצריך להכביר מילים לגביה.