כתובה - חיוב כתובה בספקא דדינא וספק במציאות

כשיש ספק לבית הדין 'בשל מי הרעה הזאת' האם מפסדת כתובתה

בפנינו תביעת האישה ובאת כוחה לרכוש וכתובה.

בני הזוג התגרשו ביום כ"ד באלול תשע"ו (27.09.16), ולאחר מיכן ניהלה האישה את תביעתה. התקיימו בפנינו מספר דיונים אשר במסגרתם בית הדין שמע את הצדדים ברוב קשב.

תיאור העובדות

עסקינן בבני זוג שנישאו נישואין שניים ביום י' באלול תשע"ד (5.9.14) כדת משה וישראל כשאין להם ילדים מנישואין אלו. טרם נישואיהם הצדדים חיו יחדיו ללא חו"ק במשך 8 שנים. לבעל יש בן ובת מנישואין קודמים. אשתו הקודמת של הבעל נפטרה ממחלה קשה בשנת 2010 והבעל ושני ילדיו הם הבעלים על בית מגורים צמוד קרקע ב[ח.] בה גר הנתבע דנן עם אשתו המנוחה. על פי צוואת האם, שני הילדים הבגירים ירשו את מחצית מזכויות החכירה המהוונת של בית מגורים דו משפחתי צמוד קרקע, ואביהם הינו הבעלים על 50% הנותרים.

לאחר מות אשתו הראשונה גרו התובעת והנתבע יחדיו בישוב אחר ובעצת עו"ד החליט הנתבע לחזור לבית בחדרה והכניס עמו את בת זוגו דאז- התובעת דנן- לגור בביתו. כדי לעמוד על זכותם הממוניות בדירה הציבו ילדיו הבגירים דרישות ברורות כנגד אביהם וכנגד בת זוגו. ואכן, ביום 24.4.12 נחתם 'הסכם משולש' החתום על ידי כל הנוגעים בדבר לרבות התובעת דנן, המגדיר ברורות את המצב בדירה לפיו יש לאישה זכות מגורים בלבד בדירה המדוברת ולזמן מוגבל, אך זכות זו מותנית בכך שכאשר תקבל התראה בכתב מד' (הנתבע) עליה לעזוב את הדירה תוך 30 יום מרגע שהבעל החליט להיפרד מאשתו. התראה זו מלווה ב'סנקציה' כאמור בסעיף 2.ה.1 בו נאמר, כי במקרה שצד ג' יפר הפרה יסודית (האישה התובעת דנן לא תעזוב את הבית) ישלם ליורשים כפיצויים מוסכמים סך 150,000 ש"ח, ללא צורך בהוכחת נזק כלשהו.

כאמור הצדדים דרו יחדיו עד חודש ספטמבר שנת 2014 כשהתחתנו כדמו"י ולאחר מיכן אף יצאו יחדיו לירח דבש.

אין חולק על כך כי הקשר ביניהם היה סביר עד אמצע שנת 2015, ומשם ואילך הקשר ידע עליות ומורדות תוך כדי מריבות חוזרות ונשנות שעיקרן נסובו בענייני רכוש, והם הביאו את הצדדים (ולדברי הנתבע בעיקר את התובעת) לעריכת 'הסכם ממון' שנחתם ביניהם ביום כ"ד בסיון תשע"ה (11.6.15).

ביום ד' בשבט תשע"ו (14.1.16) כתב הנתבע לתובעת מכתב באמצעות מייל, ולאחר שהוא מאשים אותה באלימות פיזית ובמשבר הקשה שפקד אותו עקב דרישתה לחתימה על 'הסכם הממון' ובעקבות כך פגיעה במצבו הבריאותי, הוא מבקש לסיים את הקשר ביניהם ולהיפרד על סמך ההסכמים הקודמים שנחתמו ביניהם. הוא דורש ממנה לבצע את חלקה ב'הסכם המשולש' הנ"ל שנכרת ביניהם ולפנות את דירתו תוך 30 יום. הנתבעת השיבה לו במייל חוזר בתאריך ח' בשבט תשע"ו (18.1.16) ודוחה על אתר את טענותיו כנגדה, היא מציינת את אהבתה הרבה אליו ועומדת על כך להמשיך את חייהם המשותפים. בדבריה היא מציינת כי אילולי סעיף 2-ב-4 בנספח א' בהסכם הנ"ל ('המשולש') שפגע בזכויותיה, היא לא היתה נדרשת כלל לעריכת 'הסכם ממון' ביניהם, כך שהיא מגלגלת את האשמה במשבר הנוכחי לפתחי בעלה. אך מסיימת בנימה חיובית ומבקשת ממנו לשקול שוב את עמדתו לפירוק מערכת הנישואין ולחזור בו ממכתבו הנ"ל.

כשבועיים לאחר מיכן ביום כ"א בשבט תשע"ו (31.1.16) האישה עזבה את בית בעלה.

ביום י"ד בשבט תשע"ו (24.1.16) פתחה האישה בפנינו תביעה לשלום בית, התקיים דיון ביום כ"ג אדר תשע"ו (3.3.16) בו האישה הצהירה על אהבתה אל הנתבע וביקשה את עזרת בית הדין לעשיית שלום בית. בהסכמת הבעל נשלחו הצדדים ליחידת סיוע (פרוטוקול הדיון לשלו"ב שורות 34-35).

בעקבות פגישה זו, בתאריך ב' בניסן תשע"ו (10.4.16) התקבלה חוו"ד מיחידת הסיוע של בית הדין ע"י עו"ס מר מריו הוטמכר בו מצוין כי יש פערים משמעותיים בין הצהרותיהם המילוליות לשלום בית ואהבה של בני הזוג לבין מעשיהם בשטח, וכי שורר חוסר אמון ואי מוטיבציה הדדית לפנייה לטיפול מקצועי.

ביום ה' בניסן תשע"ו (13.4.16) פתחה האישה תיק לתביעת גירושין וכרכה לתביעה את ענייני הרכוש. ביום י"ב בתמוז תשע"ו (18.7.16) התנהל דיון בפנינו ובתאריך י"ד בתמוז תשע"ו (20.07.16) בית הדין הוציא פסק דין לגירושין בהסכמה. כאמור הצדדים התגרשו בתאריך כ"ד באלול תשע"ו (27.09.16).

טענת התובעת ובאת כוחה

האישה טוענת כי על אף שחתמה על ההסכם בשנת 2012, בעלה הבטיח לה כי הוא לא יממש סעיף זה לעולם. לדבריה היא ניסתה בכל כוחה להרגיע את המצב ואף שלחה לבעל מספר מיילים בהם היא מציינת כי חבל לה לאבד אותו ומבקשת שהוא יחזור בו מהמייל הנזכר בו הוא מסלקה מביתו, אך הבעל סירב לכתוב מכתב רשמי המבטל את קודמו. לדבריה עקב אהבתה אליו היא פתחה בפנינו תביעה לשלום בית.

לאור האמור ומאחר והגירושין נבעו מבעלה, תובעת היא את כתובתה בסך 180,000 ש"ח, כמו כן תובעת חלק בדירה האמורה לנוכח השקעתה בדירה, השקעה בסך 200,000 ש"ח. כמו כן מאחר והיא היתה מחויבת לעזוב את הבית ולא היה לה לאן ללכת, הואיל ודירתה שנותרה לה לאחר גירושיה הקודמים היתה מושכרת באותה תקופה למשך שנה ויותר, בשל כך היא נאלצה לשכור דירה בבית דירות ב[ח.], ולאחר מיכן עברה לדירה שכורה נוספת שאיננה מרוהטת, אותה היתה צריכה לרהט ולאבזר מהמסד ועד הטפחות כולל מוצרי חשמל מצעים וכדו', ולנוכח כל זאת היא תובעת סך 43,800 ש"ח וכפי שסיכמה באת כוח התובעת בסעיף 22 לסיכומיה.

עוד יש לציין כי האישה אף טענה על הבעל כי יש לו קשרים פסולים עם אישה זרה ולדעתה זהו הגורם שהביא אותו לסלקה מחייו ולסיים את קשר הנישואין, ואף הגישה לבית הדין דו"ח חוקר בעניין זה.

טענת הנתבע ובאת כוחו