כהן נ' עו"ד ישראל בכר, בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר הנושים ואח'

השופטת ע' ברון:

1. האם הפטר שניתן לחברה במסגרת הסדר נושים פוטר את בעלי המניות שערבים בערבות אישית לחובות החברה? והאם, ובאיזה אופן, הפטר שניים מבין שלושה ערבים לחובות החברה משליך על ערובתו של הערב השלישי? שאלות אלה, הנעות במישור האנכי שבין ערב לחייב העיקרי (החברה) מצד אחד, ובמישור האופקי שבין הערבים לבין עצמם מצד שני, הן שעומדות במוקד הדיון.

העובדות הצריכות לעניין

2. המערער הוא בעלים במחצית ממניות חברת מייסטר הבשר בע"מ (להלן: החברה), ובמחצית השניה מחזיקים שי קסלר ודרור מנור (להלן: קסלר ומנור); שלושת בעלי המניות ערבו בערבויות אישיות לחובות החברה, "יחד ולחוד". ביום 21.2.2012 ניתן צו לכינוס נכסי החברה, ועו"ד ישראל בכר (המשיב 1) מונה ככונס נכסים (להלן: עו"ד בכר ו-הליך הפירוק בהתאמה). כשמונה חודשים לאחר מכן, ביום 23.10.2012, ניתן גם למערער לבקשתו צו כינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ועו"ד שי גרוס הולנדר (המשיב 2) מונה כנאמן לנכסיו (פש"ר 36940-03-12, להלן: הליך הפש"ר ו-הנאמן בהתאמה).

3. במסגרת הליך הפירוק של החברה נמכרו פעילותה ונכסיה, ונפרעו מלוא החובות לנושים המובטחים. לאחר כל אלה נותרה יתרת כספים בקופת הכינוס, שאז הגישו קסלר ומנור ביום 4.6.2013 בקשה לאישור הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: הסדר הנושים ו-חוק החברות בהתאמה). על פי ההסדר ויתרו הנושים על זכותם לנהל הליכים משפטיים נגד החברה בגין חובותיה, וכן נקבע כי קסלר ומנור יופטרו מערבויותיהם האישיות לחברה ומאחריותם כמנהלים וכבעלי מניות בה. קסלר ומנור מצידם התחייבו בהסדר הנושים לפעול על מנת להזרים לקופת הכינוס כספים המגיעים לחברה, וכן להוסיף לקופה תרומת בעלים מכיסם בסכום כולל של 525,000 ש"ח. בתוך כך, בהסדר הנושים נקבע באופן מפורש כי בניגוד לקסלר ומנור, המערער אינו מופטר מערבויותיו האישיות לחברה: "אין בהסדר זה כדי לגרוע מכל זכות של הנושים להיפרע את חובות החברה מצדדי ג' (כגון יעקב כהן), למעט בעלי המניות ו/או הערבים (שי קסלר ודרור מנור)" (בסעיף 36 להסדר).

הסדר הנושים זכה לרוב הדרוש על פי דין באסיפת הנושים, וביום 11.11.2014 אושר על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הליך הפירוק וקיבל תוקף של החלטה; עו"ד בכר מונה כנאמן לביצוע ההסדר. סמוך לאחר מכן, ביום 27.1.2015 הגיש המערער במסגרת הליך הפש"ר בקשה להורות לנאמן לדחות את תביעות החוב שהוגשו נגדו – וזאת על יסוד הסדר הנושים. על פי הנטען, מאחר שתביעות החוב נובעות מערבויותיו של המערער לחובות החברה וחובות אלה הוסדרו במסגרת הסדר הנושים, אין עוד תוקף גם לערבויות שניתנו. ביום 10.4.2015 נדחתה הבקשה, ונקבע כי על המערער להגישה בגדרי הליך הפירוק של החברה ולבית משפט שאישר את הסדר הנושים.

4. בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 10.4.2015 בהליך הפש"ר, פנה המערער לבית המשפט בהליך הפירוק וחזר על בקשתו למתן צו הצהרתי שלפיו חובותיו כערב לחברה הוסדרו במסגרת הסדר הנושים. טענותיו של המערער בבקשה זו נעו בשני מישורים עיקריים. במישור היחסים שבין חייב לערב – קרי: בין החברה לבינו – טען המערער כי על פי מושכלות יסוד הערבות היא במהותה חיוב משני, ולכן עם פקיעת החיוב העיקרי (חובה של החברה) ממילא פוקע גם החיוב המשני (חובו של המערער כערב). בעניין זה נסמך המערער על סעיף 5 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), הקובע כדלקמן: