י.מ.ש השקעות בע"מ ואח' נ' לנוקס השקעות בע"מ ואח'

הצד השלישי                   תורג'מן חברה לבנין בע"מ

                                 ע"י ב"כ עוה"ד אייל סילמן ודוד זיסמן

פסק דין

אדם רכש דירת יוקרה, במרכזה של תל-אביב-יפו. לשיטתו, סוכם שתהיה מעוצבת על ידי אדריכל נודע, שיתאימה אישית עבורו, ויציב בה ריהוט יוקרתי שיירכש בהנחה משמעותית. היה עליה להימסר לידיו, כשהיא מוכנה למגורים ברמת גימור המשקפת את אמות המידה הגבוהות ביותר. לשם כך היה מוכן לשלם תמורה הגבוהה בהרבה מערכה של דירה באזור זה. והנה, כך נטען, בניגוד להתחייבויות, סופקה דירה הסובלת מליקויים רבים, ומצגים מחייבים הופרו. כמו כן היא נמסרה באיחור רב, וכל אלה מזכים אותו בפיצוי, והפיצוי הנתבע הוא אכן נכבד.

ומנגד, ניצבים מוכרי הדירה הטוענים כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם. הם עמדו בהתחייבויות החוזיות שלהם, וטענות התובע אינן מעוגנות בהן. בניגוד לטענתו, נמסרה לו דירה ברף גימור יוקרתי, וערכה האמיתי משקף גם את תמורתה החוזית. ואשר לאיחור, ככל שהתקיים, הרי שהוא נבע משינויים שביקש לבצע התובע ומאחריות צד שלישי, קבלן הביצוע, שנמסרה נגדו הודעה.

עם מי הדין? 

רקע

1. ביום 6.1.13 נחתם חוזה לרכישת דירת פנטהאוז בפינת הרחובות נחמני ואחד העם בתל-אביב-יפו. הרוכשת היא חברת י.מ.ש. השקעות בע"מ (להלן ימש), שעו"ד יוסי שגב (להלן: עו"ד שגב) הוא בעליה (לשם הנוחות ייקראו שניהם ימש או התובעים). המוכרת היא חברת לנוקס השקעות בע"מ, שהנתבעים 2 ו-3 (ה"ה איב ורוני ביג'יו, אב ובנו) הם נושאי משרה בה (לשם הנוחות ייקראו הנתבעים 3-1 כלנוקס)). הדירה הייתה חלק מפרויקט שכלל כמה מבנים, ובהם בניין לשימור בעל קשתות.

התמורה החוזית שסוכמה בעבור מכירת הדירה עמדה על 21.5 מיליון ₪.

לטענת התובעים, היה על הנתבעים למסור להם דירה גמורה, מרוהטת, מעוצבת ומאובזרת בהתאמה אישית. האדריכל הצרפתי בעל השם העולמי, מר רדה אמלו (להלן: האדריכל אמלו או מר אמלו) וחברת AW2 PARIS שבבעלותו (להלן: AW2), הציגו עצמם כאדריכלים של הפרויקט ושל הדירה. איש הקשר בין האדריכל אמלו לתובעים, היה אמור להיות האדריכל אסף דיאמונד, הנתבע 4 (להלן: מר דיאמונד), שגם היה אמור לתאם בין תכנית העיצוב של האדריכל אמלו (להלן: תכנית-העל) ובין המצב בשטח, בשים לב להנחיות היועצים והמהנדסים שליוו את הבנייה.

בהתאם לכך מר אמלו והחברה שבבעלותו, היו אמורים לדאוג לבחירת הרהיטים והאביזרים תוך הצבתם באופן מעוצב בדירה, כך שעו"ד שגב ורעייתו היו אמורים "לבוא להיכנס לדירה עם מברשת שיניים בלבד". התובעים כינו התחייבות זו בשם "המסירה המושלמת"; כשלעצמי הייתי מעדיף את הביטוי "המסירה המעוצבת", שהרי כל מסירת דירה אמורה לשאוף להיות מושלמת. ועדיין אצעד בעקבות מושגיות זו, שקנתה אחיזה בהתדיינות. עוד טוענים התובעים כי לנוקס אף התחייבו בעל פה לדאוג לנתבעים להנחה בעלות הריהוט בשיעור של  40%, כאשר ביתרת עלותם היו אמורים התובעים לשאת בעצמם, מעבר למחיר הכולל של הדירה.

2. והנה, לקראת מועד מסירת הדירה גילו ימש שלא זו בלבד שהדירה לא הושלמה בהתאם להתחייבויות לנוקס, אלא שהיא כלל לא הייתה ראויה למגורים. לאחר שקיבלו את החזקה בדירה באיחור, ביום 21.3.16, הם גילו ליקויים וחוסרים רבים, ונאלצו לבצע בעצמם ובמימונם עבודות נרחבות על מנת לתקן הליקויים ולהשלים החוסרים (להלן: עבודות התובעים). כל אלה הושלמו רק בסוף חודש נובמבר 2017, ורק אז הפכה הדירה ראויה למגורים סבירים, באופן המאפשר להתגורר בה.

התובעים טוענים כי עקב הפרות לנוקס, והפער בין המצגים שהוצגו ובין המציאות, שוויה של הדירה במועד מסירתה עמד על 11,670,000 ₪ בלבד (לפי חוות דעת השמאי מטעמם, מר ירון ספקטור, להלן: מר ספקטור).

לפיכך הוגשה התביעה שבנדון, בה עתרו התובעים לפיצוי כספי בסך של 10,000,000 ₪ (לצרכי אגרה) בשל הנזקים הרבים שנגרמו להם ע"י הנתבעים.

הנתבעים הודפים את הטענות המכוונות נגדם, וביום 21.5.2017 הגישה חברת לנוקס הודעת צד ג' על סך מיליון ₪ (לצרכי אגרה) נגד קבלן הביצוע של הפרויקט, תורג'מן חברה לבניין בע"מ (להלן: תורג'מן).

3. יש לציין כי במקור הוגשה התביעה גם נגד האדריכל אמלו ו-AW2, שמקום מושבם בצרפת. התובעים קיבלו היתר המצאה מחוץ לתחום, אך הוא בוטל (על ידי חברי כב' השופט שילה), לאור הקושי להוכיח את ההסכם בעל פה שנכרת לטענתם עם נתבעים אלה. לפיכך תוקנה התביעה בהתאם, והאחרונים אינם עוד צד לה.

רכיבי התביעה

4. כאמור, ימש עתרו לתשלום פיצוי בסך כולל של 10 מיליון ₪ לצרכי אגרה, הכולל את הרכיבים הבאים: