החלטה
התובע הגיש בקשה לביצוע שטר כנגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל, ביחס לשני שיקים, המשוכים על שם הנתבע, על סך 5,000 ₪ כל אחד, שחוללו מסיבה של "אין כיסוי מספיק".
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר במועד נתמכת בתצהיר.
גרסת הנתבע כפי שעולה מהתצהיר:
לאחר משא ומתן לרכישת מניות התובע בחברת ט.ר.י. מסעדות בע"מ המפעילה מסעדה בצומת הגומא בשם "סברס" וזו פעילותה היחידה (להלן: "החברה"), סוכם בין הצדדים כי הנתבע ירכוש את מניות הנתבע בחברה ומחציתו של השם המסחרי "סברס" תמורת סך של 220,000 ₪ בתנאי שסך החובות של החברה לא יעלה על 110,000 ₪ וכל חוב הקיים לחברה מעבר לסכום זה ישולם על ידי התובע, וכל תשלום שישלם הנתבע מעבר לסכום זה יקוזז על ידו מסכום התמורה.
לטענת הנתבע, ההסכם שערך ב"כ התובע ועליו חתם במשרדו של התובע, היה שונה מההסכם שעליו התנהל המשא ומתן ולגביו נערכו שינויים בהסכמה.
לטענת הנתבע, מתוך סכום התמורה שסוכם, שולם על ידו לתובע 175,000 ₪ בשיקים ובמזומן. לאחר שהתברר לנתבע כי שילם עבור חובות החברה מעבר לסכום 110,000 ₪ כפי שסוכם, הורה לבנק לא לכבד את השיקים שבידי התובע, וביקש מהתובע לקזז מהתשלומים שבוצעו על ידו את הסכומים ששילם עבור חובות החברה מעבר לסכום שסוכם.
כשהתנגד התובע לבקשת הנתבע לקיזוז, אז רק אז, התברר לנתבע כי הושמט מההסכם סעיף הקיזוז.
לטענת הנתבע, שילם עבור חשבונות ישנים וחובות שנוצרו טרם יום הרכישה סך של 251,558.5 ₪ וידוע לו על חובות נוספים בגובה של 100,000 ₪. התובע חייב בתשלום כל סכום מעבר לסך של 110,000 ₪.
עוד נטען ע"י הנתבע כי התובע מסרב למסור לידיו תדפיסי חשבון בנק, פנקסי שיקים שעשה בהם שימוש ומסמכים ואסמכתאות השייכים לחברה.
לאחר חתימת ההסכם, נטען ע"י הנתבע בתצהירו, התברר לו שהשם המסחרי "סברס" לא נרשם כסימן מסחרי והוא פג מן העולם. על כן, בהעדר תמורה, יש לקזז את השווי שלו מהעסקה בסך של 100,000 ₪.
עוד נטען ע"י הנתבע כי הציוד במסעדה היה בלוי ולא תקין ולאחר חתימת ההסכם הוציא התובע מהמסעדה ציוד רב המהווה כישלון תמורה וקיזוז.
הנתבע נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
משעה שמוגשת התנגדות לביצוע שטר ומועברת לדיון בבית המשפט, היא נידונה כבקשת רשות להתגונן והיא נבחנת לאור ההלכות שנקבעו לעניין ההליך בסדר הדין המקוצר.
לעניין זה נאמר בספרו של דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית ע' 224 כלהלן: "בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, והוא יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילות הגנה מפני התביעה. אולם אם הנתבע במהלך חקירתו משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין מקום להיענות לבקשה."
כאמור, בין הצדדים נכרת הסכם מיום 24/7/11 לפיו מכר התובע לנתבע את מניותיו בחברת ט.ר.י מסעדות בע"מ, שבבעלותה מסעדה שפעלה בנכס שכור העונה לשם המסחרי "סברס" בתמורה לתשלום כספי בסך של 220,000 ש"ח (להלן: "ההסכם").
סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים – האם הסכימו הצדדים לקזז מסכום התמורה שהתקבל עבור מניות החברה כל חוב השייך לחברה מעבר לסך של 110,000 ₪.
הנתבע טען כי שילם עבור חשבונות ישנים וחובות שנוצרו טרם יום הרכישה סך של 251,558.5 ₪ ומתוכם הוא היה חייב בתשלום של 110,000 ₪ בלבד. מנגד טען המשיב כי טענת הנתבע אינה מפורטת דיה ואינה מגובה בראיות.
על אף שאני מוצאת כי טענת הקיזוז אינה מפורטת דיה והיא חסרה בפרטים ובמסמכים, עם זאת לא חסרה לחלוטין, אין בכך, במצב הדברים, כדי למנוע מהנתבע להתגונן כנגד התביעה השטרית בטענת קיזוז, כמו גם בטענת כישלון תמורה, כמפורט בהתנגדות. אני סבורה שבנסיבות שלפני, יש בטענות הנתבע כדי להוות הגנה אפשרית מפני התביעה. על פי הלכה הפסוקה, בשלב זה של ההליך, אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר הנתבע אלא בודק את השאלה אם בהנחה ותוכח גרסת הנתבע, יש בה הגנה אפשרית מפני התביעה (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות למכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו (3) 518).
לא נעלם מעיני, כי הנתבע חתם על הסכם בכתב המסדיר את התחייבויות הצדדים. עם זאת, אני מוצאת כי טענתו להסדר השונה מההסדר הכתוב טעונה בירור עובדתי וראה ע"א 779/05 אלי אוזן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו ביום 1/6/06), בו נקבע, שבשלב זה לא לוקחים בחשבון שיקולי מהימנות ותינתן רשות להתגונן אם מועלית בתצהיר טענה בעל פה נגד מסמך, טענה שלא נסתרה בדרך כלשהי, אין לומר לגביה כי היא טענת בדים.