ט. ואח' נ' ישיבת הר עציון ואח'

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח -1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") המבוססת בעיקר על עוולת הרשלנות.

רקע וטענות הצדדים

לטענת מר ע. ט.(להלן:" התובע") ביום 14.09.05, כשהוא היה בחור ישיבה בן 19 בישיבת הר עציון (להלן: "הנתבעת"), נערך אימון ירי לתלמידי הישיבה במטווח הנמצא בתחום חטמ"ר עציון, בבסיס צה"ל הסמוך לישיבה. במהלך המטווח נפל התובע לאחר שנתקל במפגע ומנפילה זו נגרמו לתובע נזקי גוף. מכאן התביעה שלפנינו. בעקבות התביעה שלחה נתבעת 1 הודעת צד שלישי למדינת ישראל (להלן: "הצד השלישי"). הצדדים חלוקים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק.

בהחלטתי מיום 14.01.15 הצעתי הסדר לצדדים שלא התגבש לכלל פשרה. גם פגישת הגישור שנערכה ביום ה 07.06.16 לא נשאה פרי, משכך לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב'). כל העדויות הראשיות בתיק זה הוגשו בתצהירים. נערכו 3 דיוני הוכחות- ביום 20.06.16, ביום 18.09.16, וביום 21.11.16. על פי בקשת הצדדים הוגשו סיכומים בכתב.

טענות התביעה

לטענת ב"כ התובע המלומדים על הנתבעת חובת הזהירות כלפי התובע ומשלא דאגה לנקות את המטווח ולהעביר הוראות בטיחות התרשלה ומשכך עליה לשאת בנזקיו של התובע.

לחילופין טוענים ב"כ התובע המלומדים כי יש להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת וזאת משום שהנתבעת לא בצעה תחקיר מיד עם פינויו של התובע מהמטווח ובכך גרמה לתובע נזק ראייתי. כמו כן עובר נטל הראיה לנתבעת בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. כמו כן טוענים ב"כ התובע כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שלא קיימה את הוראה 8.6.3.3ן מ"הוראות להכנת המטווח לירי" אשר קבעה מפקדת זרועות הביטחון של צה"ל ואשר עודכנו ביום 01.02.13 וכן הוראה 8.8.3.2 ב(4) מ"הוראות לביצוע מטווח", הוראות אשר מפרטות כי על האחראי לדאוג כי אין בשטח המטווח מכשולים.

טענות ההגנה

לטענת ב"כ הנתבעת המלומדים התובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא הצביע על המפגע שגרם לנפילתו, לא הוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מנפילתו במטווח וגם אם נפל במטווח ייתכן ונפל שלא כתוצאה ממכשול כלשהוא. כמו כן טוענים ב"כ הנתבעת כי מקום המטווח אינו מקום סטרילי ונפילה בשטחו היא בגדר סיכון סביר המצוי במקומות כאלה ובכלל נפילה היא חלק מהסיכונים שבריצה ולכן אין להטיל כל אחריות על הנתבעת. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת אינה יוזמת את המטווח ואת ההדרכות ואינה אחראית להן ומי שאחראי למטווח הוא צה"ל. השמירה בישוב בו שוכנת הישיבה ומתגוררים התלמידים הינה מכוח חוק הרשויות המקומיות- הסדרת השמירה, תשכ"א1961 ואימון התלמידים והעברת המטווח נעשה מכוח חוק זה ובאחריות צה"ל אשר בתחום בסיסו הצבאי, בסיס החטיבה הצבאית המרחבית עציון, מצוי המטווח. היא אשר מבקשת רשימות של תושבים ובכללם תלמידי ישיבה הראויים לשמור, מכשירה אותם לשמירה, מספקת את הנשקים והציוד למטווח ואחראית להעמיד את הקצינים, כוח האדם רכב פינוי וכ"ו לביצוע האימון במטווח וכל זאת כפי שעלה מעדותו של העד מר איתן ניסן רכז בטחון צבאי שוטף של היישוב .

טענות הצד השלישי

ב"כ הצד השלישי המלומדת טוענת כי התביעה אינה בגין הפעלת חוק השמירה ולכן כל טיעון בעניין זה אינו רלוונטי. המטווח אורגן ע"י הנתבעת ואילו צה"ל העמיד ליישוב את המטווח אולם לא אירגן אותו. מי שאירגן את המטווח היה הישיבה בעזרת הרבש"צ שאירגן קצינים במילואים ויוצאי צבא מבוגרי הישיבה כדי להעביר את ההדרכות ואת אימון הירי במטווח שהעמידה צה"ל לרשות הישיבה. מעמדו של הצד השלישי הוא כבעלים על הקרקע וככזה לא התרשל ולא הוכח כי נפל פגם בהתנהלותו.

דיון והכרעה

הפן העובדתי

בעדותו של התובע בעמ' 5 שורה 31 בפרוטוקול מיום 18.09.16 נאמר:

"ש.תאר לי?