התאונה התרחשה לפני כ-12 שנה כשתלמיד ישיבת הר עציון נתקל במכשול ונפל במטווח שנערך בבסיס צה"ל. השופט מנחם (מריו) קליין הטיל אחריות משותפת על הישיבה והצבא.
באחד מימי ספטמבר 2005 השתתף צעיר בן 19 שלמד אז בישיבת הר עציון באימון ירי שנערך לתלמידי הישיבה בבסיס צה"ל סמוך. במהלך המטווח ותוך כדי ריצה הוא נתקל בחפץ כלשהו, נפל ונחבל בכתפו ובידו.
בתביעת פיצויים שהגיש התלמיד נגד הישיבה הוא טען שהיא לא דאגה לנקות את השטח בו נערך המטווח ממפגעים ולהעביר לתלמידים הוראות בטיחות.
הישיבה טענה מנגד שהתובע לא הוכיח שהיה מכשול במטווח וסביר יותר להניח שהוא נפל בעצמו וללא קשר למפגע כלשהו.
היא הוסיפה שמקום המטווח אינו "סטרילי" ונפילה בשטחו היא סיכון סביר וחלק מהסיכונים הכרוכים בריצה ולכן אין להטיל עליה אחריות. היא הוסיפה שבכל מקרה יש לייחס לתובע אשם תורם מלא בשל חוסר זהירותו.
במקביל, הישיבה הגישה הודעת צד שלישי נגד המדינה (צה"ל) בה טענה כי ניהול המטווח נמצא באחריות הבלעדית. היא הסבירה שאימון הירי נעשה כחלק מהכשרת בחורי הישיבה לשמירה ביישוב מכוח חוק הסדרת השמירה ברשויות המקומיות שנמצא באחריות צה"ל. לדבריה, הצבא הוא שמכשיר את התלמידים לשמירה ומספק להם את הנשקים והציוד וגם דואג לביצוע אימוני ירי בבסיס צבאי.
המדינה בתגובתה ביקשה לגלגל את הכדור חזרה למגרש של הישיבה. לטענתה, חוק השמירה אינו רלוונטי שכן מדובר במטווח שאורגן אך ורק על ידי הישיבה. לדבריה, רב הישיבה ארגן קצינים במילואים ויוצאי צבא מבוגרי הישיבה כדי להעביר את ההדרכות והאימון לבחורים. המדינה הוסיפה שהיא רק סיפקה את השטח לאימון ולא הוכחה רשלנות כלשהי מצידה בהקשר זה.
עדות מהימנה
באשר לנסיבות הנפילה, השופט הבכיר ד"ר מנחם (מריו) קליין מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את גרסת התובע וקבע שעדותו הייתה קוהרנטית ומהימנה.
השופט הוסיף שמהעדויות עלה שבארגון המטווח וההכנות לקראתו היו מעורבים גם אנשי הישיבה וגם אנשי הצבא ולכן ניסיונותיהם להעביר את האחריות זה אל זו.
באשר לשאלת הרשלנות, השופט קבע שאין ספק כי יש חובת זהירות בין הישיבה לבין תלמידיה, כל עוד הם תחת אחריותה. הוא הוסיף שגם אם במסגרת המגורים בישיבה או ביישוב תלמידי הישיבה נדרשים לשמור, ולצורך כך הם נדרשים לעבור אימון בבסיס צבאי, אימון זה נמצא תחת אחריות הישיבה.
השופט הדגיש שהעובדה שהישיבה השתמשה ב"ספק חיצוני" (הצבא) לביצוע המטווח אינה גורעת מאחריותה, גם אם האחרון התרשל.
ביחס למדינה השופט קבע שהיא אחראית לבטיחות בחורי הישיבה המגיעים להתאמן מאחר שהמטווח נמצא בבסיס צבאי הנמצא בבעלותה. בנסיבות אלה, על המדינה לוודא שמתאמנים קיבלו הדרכה מתאימה וששטח המטווח נקי ממפגעים.
השופט דחה את טענת הישיבה שיש להטיל על התובע אשם תורם מלא. עם זאת הוא קבע שיש לייחס לו אחריות מסוימת לאירוע והעמיד את האשם התורם על 10%.
בסך הכל חייב השופט את הישיבה והמדינה לפצות את התובע בסכום כולל של 115,000 שקל בניכוי אשם תורם ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד של 23.4%.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עינב ביתן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין