חמש שנות מאסר בפועל לנהג שהורשע בהריגה תוך נהיגה במהירות מופרזת

א. תמצית הכרעת הדין

הנאשם הורשע בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה וסעיף 38(ג) לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה וסעיף 38(ג) לפקודת התעבורה ובעבירה של אי שמירת רווח, לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה.

הנאשם הכחיש הנטען כנגדו ולפיכך התנהל משפט הוכחות.

קבעתי, כי הנאשם נהג ברכבו בלילה, כשהוא מודע לכך שהכביש רטוב לאחר גשם ראשון. הכביש היה בוצי וחלק. חרף האמור לעיל וחרף מודעותו לסיכון שבנהיגה מהירה בכביש רטוב, לאחר גשם ראשון, התקרב הנאשם לצומת מרומזרת במהירות של 140 קמ"ש. בהתקרבו לצומת לא האט את מהירות נסיעתו. עוד לפני ההתקרבות לצומת, החליטו שלושת המנוחים שהיו עמו ברכב לחגור בו זמנית את חגורת הבטיחות, לאחר שהנאשם הגביר מהירות נסיעתו. קבעתי, כי יש להניח שעשו זאת בשל תחושת סכנה. מסיבה בלתי ידועה, נבלם רכב מרצדס שנסע לפניו. הנאשם ניסה לבלום את רכבו כדי לא להתנגש במרצדס. תחילה האט מהירות נסיעתו ע"י בלימה רגילה ובהמשך בלם בלימת חירום. בשל מהירות נסיעתו הגבוהה ואי שמירת מרחק מהרכב שלפניו, הבחין כי הוא עומד להתנגש במרצדס. או אז, הסיט ההגה שמאלה, סטה, נכנס לסבסוב, איבד שליטה על רכבו והתנגש בכלי רכב שנסעו במסלול הנגדי. בעטיה של התאונה נהרגו 3 בחורים צעירים ונחבלו ונפצעו הנאשם ו-6 אנשים נוספים. משנשללה האפשרות כי התקר בצמיג הימני קדמי הוא שגרם לתאונה קבעתי, כי מהירות נסיעתו הגבוהה מאוד של הנאשם בכביש רטוב וחלק ואי שמירת מרחק מרכב שנסע לפניו, הם שגרמו לתאונה. בגין מהירות, שלא הביאה בחשבון את תנאי הדרך, נקלע הנאשם למצב חירום שאילץ אותו לבלום בלימת חירום ולסטות שמאלה בכביש רטוב וחלק. מכאן, המרחק לאובדן שליטה על הרכב הוא קצר תרתי משמע.

עוד קבעתי, כי אין ספק כי בנהיגתו, כמפורט לעיל, נהג הנאשם את רכבו ברשלנות רבתי. נסיעה בלילה, בכביש רטוב וחלק, לאחר גשם ראשון חייבה נסיעה איטית מזו המותרת בתנאים רגילים (90 קמ"ש). בפרט נכונים דברי כאשר הנאשם המתקרב לצומת מרומזרת, כשהוא צופה מן הסתם את האפשרות לחילופי אורות שיחייבו אותו לעצור. קל וחומר, שהדברים נכונים כאשר לפני רכבו של הנאשם נסע רכב נוסף. נהג המתקרב לצומת צופה כי ייאלץ לבלום בגין סיבה כלשהי, אף אם אורות הרמזור אינם מתחלפים. מן המפורסמות הוא שצומת הוא נקודת תורפה בטיחותית שכל הנוהג ברכב מודע לקיומה ולסיכוניה. בנסיעה במהירות של 140 קמ"ש היה משום נטילת סיכונים בנסיבות רגילות והדברים נכונים שבעתיים בנסיבות המפורטות לעיל.

ב. תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הנו כבן 21 וחצי ומשרת בשרות סדיר בצה"ל. בעת התרחשות התאונה שהה בחופשה מהצבא, בעיצומו של מסלול בחיל הצנחנים. על אף התאונה ותוצאותיה הטרגיות, שב לשירות צבאי אותו הוא אמור לסיים בחודש אוגוסט 2007.

הורי הנאשם מסרו לקצינת המבחן, כי מאז התאונה הנאשם נוטה להסתגר בחדרו ולבכות שלא בנוכחותם. הנאשם מסביר זאת בקושי להעמיס על הוריו את קשייו, במיוחד לנוכח העובדה שהם נקלעו לקשיים כלכליים בשל הצורך במימון ההוצאות הנלוות להליך המשפטי.

עוד עולה מהתסקיר, כי משפחת הנאשם נמצאת במצוקה, בעקבות התאונה הטראגית, כמתואר בתסקיר, ויש לכך השלכות אף על תחושות הנאשם.

במהלך התאונה נפצע הנאשם בראשו ובגבו ואושפז בביה"ח, שם קיבל הידיעה המרה על מות 3 מחבריו הטובים. סמוך לתאונה סבל מחרדות בעיקר בשעות הלילה והתקשה להירדם כשמראות התאונה שבו והציפו אותו. הוא נטה להתעורר בקלות וסבל מביעוטי לילה ומרמת דריכות גבוהה בשעות היום.

מאז התאונה מדווח הנאשם על ירידה ביכולת הריכוז והזיכרון, הסתגרות וצמצום חברתי משמעותי. הוא נוטה להדחיק את מראות התאונה כדי שלא "להיפגש" עם הרגשות המציפים בכאב, אובדן, געגוע ואשמה. משפחת הנאשם תומכת בו ומסייעת לו כדי שלא ישקע במצבי דכדוך והסתגרות.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו ולהתמודד עם אחריותו להתרחשות התאונה. להערכת שירות המבחן, הקושי נובע מקרבתו הרבה לקורבנות ומהפער שבין תפיסתו ודימויו העצמי החיובי, לבין משמעות וחומרת העבירה בה הורשע. כדי לשרוד את תחושת האשם, הכאב והאובדן, הוא משתמש במנגנון של הדחקה, ניתוק וצמצום רגשי.

אליבא דשרות המבחן, הטלת עונש של מאסר בפועל, אשר ינתק את הנאשם מסביבתו התומכת, עלול לערער את מערך ההגנות המשרת אותו ולאלץ אותו להתמודד באופן שונה עם הטראומה. מצב זה יחייב סיוע תמיכתי. בנוסף, סבור שירות המבחן כי יש חשיבות רבה בגיוסו של הנאשם להליך טיפולי המכוון לעיבוד ארוע התאונה והשלכותיו הפוסט טראומטיות, במסגרת קבוצתית. אפשרות טיפולית כזו מתקיימת הן במסגרת שירות המבחן והן במסגרת שב"ס.

ג. ראיות מטעם המאשימה

מטעם המאשימה, העידו בני המשפחות השכולות.

גב' פלורי נגולה, אמו של המנוח ניר נגולה ז"ל, העידה כי בימים אלו, היה בנה אמור להשתחחר משירותו הסדיר בצה"ל. היא העידה על מצוקתה וציינה כי עולמה של משפחתה חרב עקב מות בנה. היא עמדה על סגולותיו של ניר שמילא את ביתם באור. עוד הגישה דברי הספד נרגשים וכואבים שנשאה על קבר בנה.

הגב' שרה לביא, אמו של ירון לביא ז"ל, סיפרה אף היא על מדיו הצבאיים של בנה שנשארו מיותמים. היא העידה על תכונותיו הטובות של בנה המנוח ועל יסורי השכול ההולכים וגוברים עם הזמן ועל השלכות האירוע על משפחתה.

כמו כן, העידה על המפגש היום יומי עם משפחת הנאשם - שכניהם - ועל כאבה של משפחתם כתוצאה ממפגש זה ומאירועים שמשפחת הנאשם חוגגת.

אחותו של צבי קויפמן ז"להעידה, כי עמדה להתחתן 4 ימים אחרי האירוע. בעקבות האירוע הטראגי נדחתה חתונתה. אף היא העידה על מצוקתה ומצוקת הוריה.