חמו יוסף נ' איפרגן שלומי

פסק דין

1.בפניי תביעה על סך 5,900 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבע כאשר לטענתו קנה ממנו שלוש דלתות, שאחת מהן התקלפה ונסדקה והנתבע דרש 900 ₪ עבור החלפתה. כאשר לטענת התובע גם לאחר החלפת הדלת, הדלת החלופית פגומה.

2.הנתבע טוען, להעדר יריבות באשר העסקה כולה נעשתה עם חברה בשם "עומר בריח בע"מ" שהוא רק היה עובד שלה . לטענתו כל הכסף עבור הדלתות עבר לחברה והוא לא קיבל ממנו שקל אחד. עוד הוסיף הנתבע כי לאחר שכבר הפסיק את עבודתו בחברה, וכאשר פנה אליו התובע שוב ושוב, הוא הסכים כאקט של רצון טוב לצבוע את הדלת מחדש, תמורת 900 ₪ וכך אכן עשה.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי האחריות על צבע הינה ל-6 חודשים או לשנה וכי הפניה הראשונה של המתלונן היתה בחלוף התקופה.

4.שמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי כי הנתבע דובר אמת בכך שהיה רק עובד של החברה ולכן לא היתה לו כל אחריות אישית כלפי הדלת וכל מה שעשה, עשה כאקט של רצון טוב.

5.עוד התרשמתי מעדויות הצדדים, כמו גם מהשכל הישר כי לא יתכן שהנתבע יציע לתובע דלת חלופית שערכה כ-5,000 ₪ תמורת 900 ₪ ולכן ברור שמה שדובר עליו היה צביעת הדלת, כפי שאכן נעשה.

6.לסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים בפניי, אני מוצא לנכון באופן כללי להעדיף את עדותו של הנתבע.

נראה לי כי צודק נתבע כי למעשה אין כל עילת תביעה ישירה כנגדו, ואם הדלתות היו פגומות מלכתחילה על התובע היה לתבוע את החברה שבה חדל הנתבע לעבוד עוד בחודש 5/2009.

7.אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ב סיון תש"ע, 25/05/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: שרונה מימון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: