חמאד נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

פסק דין

פס"ד זה עוסק בשאלה האם כדין שלל הנתבע מהתובע גמלת הבטחת הכנסה בחודשים 4-5/10 לאור העובדה שהתובע נסע פעמיים באותה שנה קלנדרית לחו"ל.

במקור נקבע התיק להוכחות, אלא שהתובע לא הופיע לדיון. לאחר בחינה נוספת של השאלות שבמחלוקת, הוסכם כי לא יישמעו הוכחות אלא הצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם. לאור זאת ניתן פס"ד זה על בסיס סיכומי הצדדים, מבלי שקויימו הוכחות.

העובדות הרלבנטיות:

א. התובע נסע לחו"ל פעמיים בשנת 2005.ב.אין מחלוקת שנסיעה אחת לחו"ל הייתה לצורך ביקור בתו החולה בירדן, והשנייה לצורך עליה לרגל למכה לקיום מצווה של אל-עומרה.

החוק:סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה קובע כדלקמן:לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד חודש קלנדרי, אם שהה מחוץ לישראל בכל הימים שבאותו חודש. לענין סעיף קטן זה וסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), 'זכאי' - למעט זכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה.

(ב) לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד החודש הקלנדרי שבו יצא (להלן - חודש היציאה) ובעד החודש הקלנדרי שבו חזר לישראל (להלן - חודש השיבה), אם הוא אחד מאלה:

(1) לפני שיצא את ישראל כאמור, הוא יצא את ישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדרית;

(2) הוא לא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא תשולם גמלה לזכאי שחל לגביו האמור בסעיף 2(א)(2), וכן למי שחל לגביו האמור בסעיף 2(א)(3) שמצוי בהכשרה, בעד חודש היציאה ובעד חודש השיבה, אלא אם כן מתקיים לגביו, נוסף על הוראות סעיף קטן (ב), האמור בסעיף 2(א)(2) או (3), לפי הענין, בכל אותו חודש.

(ג1)לא תשולם גמלה לזכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה, אם מתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן - בעד התקופות המפורטות בהן:

(1) הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, ארבע פעמים או יותר באותה שנה קלנדרית - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל;

(2) הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, פחות מארבע פעמים באותה שנה קלנדרית, ואולם סך הימים שבהם שהו מחוץ לישראל באותה שנה קלנדרית עלה על 72 ימים - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל.

(ד) (1) הוראות סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג1) לא יחולו על מי שמתקיימים בו שניים אלה:

(1) הוא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה;

(2) הוא נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל, או שהוא זכאי לגמלה מאחר שעיקר זמנו מוקדש לטיפול בבנו, בבתו, בבן זוגו או בהורהו לפי הוראות סעיפים 2(א)(7) ו-2(ג) (להלן - בן משפחה חולה) והוא נלווה לבן משפחתו החולה אשר נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל..."

דיון:

א.האם יש מקום להחריג את נסיעתו של התובע לצורך מצוות אל עומרה כחלק מהחריגים של סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה? כפי שיובהר בהמשך – התשובה לכך שלילית.מלשון 14 לחוק, עולה כי החריגים מתייחסים אך ורק למי שיוצא מהארץ לצורך טיפול רפואי או למי שעיקר זמנו מוקדש לטיפול בבנו, בבתו, בבן זוגו או בהורהו והוא נלווה לבן משפחתו (ובתנאי שהייתה זכאות גם בעד החודש שקדם ליציאה מישראל). לפיכך, בפסיקות שונות של בתי הדין לעבודה, נדחו טענות של מי שנסע לחו"ל לחתונת בן משפחה או לעניינים אחרים, דחופים ככל שהיו, אלא אם כן דובר על צורך רפואי כאמור בסעיף 14 לחוק.

ב.ב"כ בתובע מפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעב"ל 001362/04, שלום אוחנה – המוסד. (להלן: פס"ד שלום אוחנה), שם אמר בית הדין הארצי כי:"המערער לא נסע לחו"ל על מנת לבלות. הוא נסע לארבעה ימים על מנת להביא את גופת אביו. ביתר החודש הוא התייצב בשירות התעסוקה כנדרש ממנו. לא זו היתה תכלית הסעיף. היא לא באה לשלול גימלה בנסיבות האמורות. כשם שסעיף 14א יצר חריגים לגבי מי שנוסע להתלוות לטיפול רפואי בבן משפחה חולה, כך הוא לא יחול במקרה שלפנינו. כך גם הסעיף לא היה חל אילו נסע המערער ללוויה של הורה בחו"ל". ואכן, במקרה יוצא דופן זה, חרג בית הדין הארצי מקביעותיו לעניין הרשימה הסגורה, וקבע , בעניינו של מי שהביא מחו"ל את גופת אביו – כי בנסיבות חריגות אלו, יש מקום לראות ביציאתו של הבן לחו"ל, כיציאה שאינה שוללת את גמלת הבטחת הכנסה. טוען ב"כ התובע, כי גם אי החרגת יציאת אדם מהארץ לצורך כיבוד מצוות הדת, ושלא לצרכי מותרות, אלא כחיוב דתי, הינה לאקונה, וכי יש להחריג גם מקרה זה מהסיבות השוללות הבטחת הכנסה. איננו מקבלים טענה זו. מתוך ראייה כללית של סעיף 14 לחוק, ומתוך שקילת תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, מסקנתנו הינה כי אין להרחיב את החריגים שנפסקו בפס"ד שלום אוחנה, גם לנסיבות של מקרה זה, כפי שיובהר להלן.

ג.מעיון מדוקדק בפס"ד שלום אוחנה, עולה, כי הסיבה שבשלה ראו שופטי בית הדין הארצי את אי ציון חריג הטסת גופת האב, כלאקונה בסעיף 14 לחוק, נבעה מהעובדה שפטירת קרוב משפחה יכולה להיות תוצאה אפשרית והגיונית לגבי מי שנסעו עימו לחו"ל לצרכים רפואיים, ונפטר, ועל כן, אי רישום בסעיף 14 את הפטירה (לוויה/הטסת הגופה) של קרוב מדרגה ראשונה, כחלק מהחריגים, נבעה מלאקונה שיש להשלימה. אינו דומה הדבר למי שטס לחו"ל לצרכים שאינם קשורים לצורך רפואי, תהא חשיבותם אשר תהא.