חמאד(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

השופטת יפעת שטרית

בפנינו עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים, אשר בהחלטתה מיום 15.8.13 דחתה את בקשת העותר לשחררו על תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

עסקינן בעותר יליד 1990, תושב הכפר כפל חארת שבשומרון, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט הצבאי בשומרון בעבירה של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש (שני מקרים) – עבירה לפי סעיפים 212(2) ו-201(א)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע – 2009.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה העותר ועל פיו הורשע, חודשיים טרם מעצרו, כפל חארס או בסמוך לכך, יחד עם אחרים, ידה העותר אבנים לעבר מתיישבים ישראלים.

עוד עולה, כי ביום 3.11.11, בשעות הערב בכפל חארס, או בסמוך לכך, הציע העותר לאחר להצטרף אליו על מנת להשליך אבנים והאחר הסכים. בהמשך, בחצות או בסמוך לכך, יחד עם אחרים, ידה העותר אבנים לעבר קבוצת מתיישבים ישראלים שנכנסו לכפל חארס וזאת ממרחק של מספר מטרים.

כתוצאה מכך, נפגע נהג הרכב בראשו ובחזהו ונזקק לטיפול רפואי. כן נגרם נזק לרכב בו נסעו המתיישבים.

בגין אלה, כאמור, הושתו על העותר 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ועונשים נלווים.

עם תום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו, הגיש העותר בקשה לשחררו שחרור מוקדם ממאסרו.

בתאריך 17.6.13, הופיע העותר בפני ועדת השחרורים שבכלא "מגידו" ועתר לשחרורו המוקדם. לאחר ששמעה את טיעוני הצדדים ועיינה בכל החומר הרלוונטי שהוגש לעיונה, החליטה ועדת השחרורים בהחלטתה מיום 17.6.13, לדחות את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם.

בהחלטתה ציינה ועדת השחרורים, כי בחוות דעת השב"כ שהוגשה בעניינו של העותר צוין, כי העותר ידה אבנים לעבר מתיישבים יהודים וכי עבירות מסוג זה מגלמות בחובן מסוכנות רבה. עוד קבעה ועדת השחרורים, כי לא ניתן לראות במעשי העותר "אירועים ספונטניים", שעה שמעשי העותר מלמדים, כי העותר ידע היטב מה צפוי ואף התכוון לפגוע באורח קשה באזרחים חפים מפשע וזו איננה חייבת להיות הזדהות עם ארגון מסוים, אלא הזדהות עם אידיאולוגיה חמורה, מעוותת ומסוכנת.

עוד קבעה ועדת השחרורים, כי העבירות שביצע העותר מעידות על הזדהות עם אידיאולוגיה מסוכנת ומעוותת, המעמידה במרכז את המגמה לפגוע ולרצוח אנשים חפים מפשע ועל כן מעידה היא, כשלעצמה, על מסוכנות גבוהה למדי. בהקשר זה, הפנתה הוועדה אף לפסיקה רלוונטית.

לאור האמור לעיל, קבעה ועדת השחרורים, כי מסוכנות העותר גבוהה למדי ולכן, למרות מצבו המשפחתי הקשה של העותר מבחינה רפואית, היא דחתה את בקשתו לשחרור על תנאי.

כנגד החלטה זו הוגשה על ידי העותר עתירה לבית משפט זה נשוא עת"א 33549-07-13. ביום 31.7.13 התקיים דיון בעתירה ובהמלצת בית משפט הסכימו הצדדים, מבלי לפגוע בטענות מי מהם, להחזיר את הדיון בעניינו של העותר לועדת השחרורים, על מנת שזו תבחן נקודה מרכזית שהינה נושא הפן האידיאולוגי בביצוע העבירות ובהתנהלות העותר גם היום.

בהתאם להחלטת בית המשפט, כאמור, התכנסה ועדת השחרורים שוב בעניינו של העותר ביום 15.8.13, שם חזרו ב"כ הצדדים ושטחו טענותיהם. בהחלטה שניתנה באותו מעמד החליטה ועדת השחרורים שוב לדחות את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי.

בהחלטתה בחנה ועדת השחרורים, האם קיים אצל העותר פן אידיאולוגי בביצוע העבירות ובהקשר זה קבעה, כי בגזר הדין שניתן בעניינו של העותר, נאמר, כי העותר ידה בשני תאריכים שונים אבנים לעבר "מתיישבים ישראלים", כאשר באחד המקרים עשה זאת עם אחרים. בהקשר זה, קבעה הוועדה, כי אין מדובר באירוע מקרי וחד פעמי, אלא בשני אירועים חוזרים של כוונת פגיעה בישראלים ולפיכך, ניתן להגיע למסקנה שהיה פן אידיאולוגי בביצוע העבירות.

בהתייחס לשאלה, האם קיים גם היום אותו פן אידיאולוגי בהתנהלות העותר, קבעה הועדה, כי אין כל אינדיקציה לכך שהעותר זנח את הפן האידיאולוגי שהיה קיים אצלו בעת ביצוע העבירות. עוד התייחסה הועדה לדברי העותר בפני ועדת השחרורים הראשונה ובהקשר זה, קבעה ועדת השחרורים הנוכחית, כי עסקינן בעותר שהוא סטודנט לכלכלה ובעל השכלה ואין לקבל כנכונים את דבריו, כי לא ידע שזריקת אבנים יכולה לגרום נזק כפי שאירע בפועל, מה גם שבכתב האישום בו הודה העותר נאמר, כי העותר הציע לאחר להשתתף עמו בהשלכת אבנים ולפיכך, הצטרפה לקביעת ועדת השחרורים הקודמת, כי יש בכך כדי ללמד, כי העותר ידע היטב מה צפוי ואף התכוון לפגוע באזרחים חפים מפשע כחלק מאידיאולוגיה חמורה ומעוותת.

עוד קבעה ועדת השחרורים, כי מסקנתה ולפיה, לא חל שינוי בעמדתו האידיאולוגית של העותר, נתמכת בעובדה שלא נמצאה בתיק העותר כל פניה מאת העותר למשיב 1 לשנות את סיווגו כ"אסיר ביטחוני", דבר שיכול היה לעשות אם אכן חל שינוי באידיאולוגיית העותר. לפיכך, לא מצאה ועדת השחרורים לשנות מהחלטת ועדת השחרורים הקודמת ודחתה את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי.

מכאן העתירה שבפנינו.

טיעוני העותר