חמאד(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

1.העותר מלין באשר לדרך חישוב תקופת המאסר שעליו לרצות, כשלטענתו אין להוסיף לתקופת המאסר של 19 חודשים שנגזרו עליו החל מיום מעצרו 25.11.09 (בת.פ 3596-12-09 גזר דין מיום 6.7.10) תקופת מאסר נוספת של 134 ימים בעקבות הפקעת שחרור על תנאי במאסר קודם אותו ריצה העותר בתיק אחר.

2.העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש של 19 חודשי מאסר בגין הרשעתו בעבירת סמים ורכוש כאשר לתקופת מאסר זו התווספה תקופת מאסר של 134 ימים, בעקבות הפקעת שחרור על תנאי במאסר קודם אותו ריצה העותר.

3.ב-22.8.07 שוחרר העותר שחרור מוקדם ממאסר אותו ריצה. תקופת התנאי עד ליום 3.1.08 (134 ימים).

העותר לא עמד בתנאי השחרור וביצע עבירה.

ב- 25.11.09 נעצר העותר, בגין הסתבכותו בעבירות נוספות (סמים ורכוש), הוגש נגדו כתב אישום בת.פ 3596-12-09 (בית משפט מחוזי תל אביב) והוא נעצר עד תום ההליכים.

מאחר והעותר לא עמד בתנאי השחרור, החליטה ועדת השחרורים ביום 25.3.10 על ביטול השחרור על תנאי וחייבה את העותר לשאת במאסר את תקופת התנאי של 134 הימים.

ב- 6.7.10 הורשע העותר בת.פ 3596-12-09 ונדון ל- 19 חודשי מאסר שמניינם מיום מעצרו 25.11.09.

עם ביטול השחרור נאלץ העותר לרצות תקופת מאסר נוספת של 134 ימים בגין תקופת המאסר שהופקעה ומכאן העתירה שבפני.

4.ב"כ העותר טוען כי אין להוסיף לתקופת המאסר של 19 החודשים שנגזרה עליו בת.פ 3596-12-09 את מלוא המאסר של 134 הימים שהופקעה שכן לדעתו יש לנכות מתקופת מאסר זו את תקופת המאסר של 105 ימים שריצה מיום 25.3.10-6.7.10 בעת שהיה עצור עד תום ההליכים וטרם נגזר דינו בת.פ 3596-12-09. לטענתו, בעת שנגזר דינו בת.פ 3596-12-09 הוא סיים לרצות 105 ימים מתוך תקופת התנאי שהופקע ומאחר ועד שנגזר דינו של העותר הוא לא היה בסטטוס של אסיר (שפוט) לא היה למה לצבור התקופה שבין 6.7.10-25.3.10. לפיכך, יש לנכות תקופה זו מסך 134 הימים ואין להחיל את הוראת סעיף 22א. לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א- 2001 (להלן: "חוק שחרור על תנאי").

ועוד לטענתו, משקבע בית המשפט בת.פ 3596-12-09 שתקופת המאסר תרוצה מיום המעצר (25.11.09) משמעות ההחלטה שיש לנכות מתוך תקופת המאסר את תקופת המאסר שריצה.

לפיכך, יש לבטל את החלטת המשיב לפיה תקופת המאסר שהופקעה ירצה העותר במלואה במצטבר לתקופת המאסר שנגזרה עליו, ויש להוסיף לתקופת המאסר של 19 החודשים 29 ימים בלבד שנותרו לריצוי בעקבות הפקעת התנאי.

5.המשיב לא מסכים לדרך החישוב של ב"כ העותר וסומך טיעוניו על הוראת סעיף 22א. לחוק שחרור על תנאי. לטענת המשיב אופן החישוב של ב"כ העותר עומד בסתירה להוראת סעיף 22א. לחוק שחרור על תנאי הקובע כי יתרת מאסר בשל ביטול שחרור על תנאי ירוצה לפני ובמצטבר לכל מאסר אחר שהוטל על האסיר, לפיכך על העותר לרצות 19 חודשים בתוספת 134 ימים.

6.לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ונתתי דעתי להוראת סעיף 22א. לחוק שחרור על תנאי ולפרשנותו של סעיף 22א. על ידי בית המשפט העליון אני קובעת כי לא נפלה טעות בדרך החישוב של תקופת המאסר ודין העתירה להידחות.

הוראת סעיף 22א. לחוק שחרור על תנאי קובעת:

מיום 1.1.2007

תיקון מס' 8

ס"ח תשס"ז מס' 2075 מיום 1.1.2007 עמ' 37 (ה"ח 246)

(ב)בסעיף זה –

"הגשת בקשה" – לרבות דיווח לפי הוראות סעיף 23(ב);