חיוב עבריין מין לפצות קטינים בגין ביצוע עבירות מין בהם

1. הנתבע הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנה, עבירות בניגוד לסעיפים 348 (א) בנסיבות 345 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנתבע, הוא ביצע את המעשים המגונים בתובעים 1, 2 ו- 3 (להלן: "הקטינים") שהיו בתקופה הצריכה לעניין מתחת לגיל 14. התובעים 4 ו – 5 הינם הורי הקטינים.

לאחר שהנתבע הורשע בהסדר הטיעון, הוגשה התביעה דנן לפיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים ונזקים ממוניים שנגרמו לתובעים בעקבות מעשיו של הנתבע.

2. הצדדים נמנים על המגזר החרדי ובתקופה הצריכה לעניין הם היו חברים בקהילת ח' בעיר ר'.

הנתבע ביצע את מעשיו שעה שהקטינים למדו משניות בבית הכנסת של קהילתם. אותה עת ניגש הנתבע אל הקטינים, הציע להם לבחון אותם בלימודי משניות, והבטיח להם 10 שקלים עבור כל משנה. תוך כדי שהקטינים  "נבחנים" על ידי הנתבע, הוא נגע ברגלם, בסמוך לאיבר מינם ולאחר מכן באיבר מינם, הכל מעל המכנסיים.

3. אחד הקטינים סיפר הדבר לאביו, הוא התובע 4, אשר הזדעזע מהדברים והתלונן לפני ראשי הקהילה. או אז אחד מראשי הקהילה החל לצעוק על התובע 4 ואמר לו: "קטן פסול לעדות! אתה מלבין את פניו ברבים (את פני הנתבע – התוספת שלי א.ב.) ומוציא שם רע על הנתבע דברים כאלה סוגרים בארבע עיניים".

4. בצר להם, פנו הורי הקטינים והתלוננו בתחנת המשטרה בעירם. הורי הקטינים הצהירו (סעיף 16 לתצהיר), כי מעשה זה של הגשת תלונה למשטרה נחשב אסור ובלתי מקובל במסגרת הדתית חרדית עליה נמנו, אולם הם היו בטוחים שזהו הדבר הנכון לא רק עבור ילדיהם אלא גם עבור ילדים אחרים באותה קהילה הבאים במגע עם הנתבע.

על התמיכה הנרחבת לה זכה הנתבע מראשי הקהילה, הצהיר והעיד התובע 4, כאשר פירט את שמות פרנסי הקהילה, אשר העידו לטובת הנתבע במסגרת הטיעונים לעונש.

5. בד בבד, כעולה מתצהיר הורי הקטינים ומגזר הדין, אשר הוגש ללא התנגדות וציטט את תסקיר נפגעי העבירה, החלו שלושת הקטינים מפתחים תחושות חוסר אמון בזולת, פחד מלשבת ליד בגירים בבית הכנסת. כמו כן, הפסיקו הקטינים ליצור קשרים חברתיים וחלה נסיגה משמעותית בלימודיהם.