חיוב חברת גני יהושע בהוצאות גבוהות עקב שימוש במשאבי הציבור שלא בתום לב

לפני כתב תביעה שהוגש בנובמבר 2014 שאומנם פורש מערכת יחסים ארוכה ומסועפת בין התובעת לבין הנתבעת אולם לאחר עיון בין ששת עמודי התביעה התברר שהסעד המבוקש הוא מאד ממוקד דהיינו החזר סכום של ערבות בנקאית שחולטה על ידי הנתבעת לטענת התובעת שלא כדין ובחוסר תום לב ובניגוד לפסק דין בתיק אזרחי 43455/02/13 (להלן:" תיק הפינוי").

ואכן סכום התביעה הוא סכום הערבות הבנקאית. כמו כן התבקש בית המשפט לאשר פיצול סעדים כך שכל יתר טענות התובעת כנגד הנתבעת יתבררו בהליך נפרד.

הנתבעת, חברה עירונית, הגישה כתב הגנה שגם הוא מתייחס ובהתאם למסכת הארוכה, אולם לגופה של הטענה להשבת הערבות הבנקאית עולות שתי טענות שבית המשפט מוצא להתייחס בפסק הדין, האחת שהדירקטוריון לא אישר את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין והשנייה שהתובעת לא פינתה כנדרש את הנכס שהיה עליה לפנות.

התקיים דיון מקדמי ביום 18.5.15 וכל ניסיונות בית המשפט להגיע להסכמות, למרות דברי ב"כ הנתבעת שצוטטו בסיכומי התובעת לפיהם ההסכמה בתיק זה קשורה להסכמה בעניין אחר, לא צלחו ובית המשפט קבע את התיק לשמיעת ראיות היום.

היום העידה מטעם התובעת, התובעת בעצמה ובתום עדותה הודיעה התובעת כי אלו עדיה.

לאחר מכן כאשר אמור היה להעיד העד מטעם הנתבעת, דהיינו המנהל הכללי של הנתבעת בזמנים הנוגעים למחלוקת כאן, מר רונן, ביקש ב"כ הנתבעת להעיד את מר יוסי לוי שלא הגיש תצהיר מטעם מי מהצדדים ולאחר שהנתבעת רשמה לפניה שמר לוי יחשב כעד מטעם הנתבעת הוא נחקר בחקירה ראשית ולאחר מכן בחקירה נגדית וחוזרת.

לאחר מכן נחקר מר רונן ובתום חקירתו הודיעה הנתבעת כי אלה הם עדיה.

בשלב זה בית המשפט העיר לנתבעת כי יש לה קושי על בסיס הראיות ששמע בית המשפט והוא ממליץ לקיים הפסקה כדי להימנע מכתיבת פסק דין מנומק, אך לאחר ההפסקה, הנתבעת, וזו זכותה, עמדה על מתן פסק דין מנומק ולכן שני הצדדים סיכמו בעל פה.

על פי מצוות התקנות הנוגעות לסדר דין מהיר, על פסק הדין להיות מנוסח בתמציתיות וכך יהיה.