נבולסי נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז ירושלים ואח'

היחיד בן 63, נשוי.

ביום 11.9.2024 ניתן בעניינו של היחיד, לבקשתו, צו לפתיחת הליכים. היחיד חוייב בצו תשלומים עיתי בסך של 150 ₪, והחל מיום 10.1.2025 בסך של 600 ₪.

זהו הליך שני של היחיד, כשההליך הראשון בוטל בשל ניצולו לרעה בשנת 2024.

בעניינו של היחיד אושרו תביעות חוב בסך של 1,437,435 ₪, מתוכם סך של 882,049 ₪ בדין כללי וסך של 555,386 ₪ בדין נדחה.

תביעת החוב העיקרית הוגשה על ידי מע"מ, בסך של 1,003,095 ₪. תביעת החוב של מע"מ, אשר אושרה על ידי הנאמן, מורכבת מחוב בגין כפל מס עסקאות בשנים 2000-2001 בסך 713,049 ₪ (מחציתו חוב המס, ומחציתו מרכיב עונשי), חיוב בגין ריבית והצמדה (289,623 ₪) וחוב בגין הוצאות מכתב התרעה (423 ₪).

החוב למע"מ נוצר כתוצאה מעבירות שביצע היחיד באמצעות חברה שהיתה בבעלותו, בגינן הורשע, על פי הודאתו, שבבסיסן מכירת חשבונות פיקטיביות שהנפיק העסק שניהל בסך של כ-2 מיליון ₪, וקיזוז מס תשומות על בסיס חשבוניות פיקטיביות שרכש מצדדים שלישים במטרה להתחמק מתשלום המע"מ בגין החשבוניות הפיקטיביות שהחברה בבעלותו הנפיקה. על היחיד נגזרו 15 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך של 30,000 ₪.

רשויות מע"מ מבקשות לקבוע, כי הפטר ליחיד, ככל שינתן, לא יחול על החוב האמור, וזאת בהתאם להוראות סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק"). הנאמן תומך בבקשה וסבור כי יש להחריג את החוב למע"מ מהפטר ליחיד.

לצד בקשת רשויות מע"מ, אין מחלוקת כי שני חובות אחרים אינם ברי הפטר – חוב למרכז לגביית קנסות בסך 129,215 ₪ וחוב למס הכנסה בסך 69,224 ₪ (מתוך תביעת חוב למס הכנסה שאושרה בסך כולל של 274,819 ₪).

להשלמת התמונה ובטרם אתייחס לעמדות הצדדים באשר לאפשרות ליתן צוש יקום כלכלי, אציין כי ביום 1.4.2025, עוד בטרם הוגש דו"ח ממצאי הבדיקה, הגיש הנאמן בקשה לביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד, במסגרתה טען בשני עניינים: האחד – אי שיתוף פעולה, לכאורה, של היחיד בכל הנוגע לזכויותיו כבעלים של הדירה בה הוא מתגורר (ואי המצאת מסמכים שיתמכו בגרסתו כי הבעלות בדירה הועברה לאחיו, אשר שילמו בעבר חובות של היחיד; השני – נימוק שעומד בבסיס הבקשה לביטול – כ-75% מחובות היחיד, אשר ברובם נוצרו במרמה, אינם ברי הפטר ומשכך אין תועלת בהליך ויש לבטל את הצו לפתיחת הליכים בהתאם להוראות סעיף 286(א) לחוק.

בהחלטתו מיום 11.5.2025, בית המשפט (כב' השופט דוד שאול גבאי ריכטר) דחה את הבקשה בנימוק כי "אין להרהר בשלב זה אחר ההחלטה" של הממונה ליתן צו לפתיחת הליכים, ואין להורות על ביטול ההליך משהיחיד ממלא את חובותיו בהליך. לענין תהיות הנאמן בנוגע לזכויות היחיד בנכס מגוריו, בית המשפט הורה ליחיד להגיש את תצהירי אחיו התומכים בגרסתו.

עמדות הצדדים באשר לאפשרות ליתן צו שיקום כלכלי

בדו"ח ממצאי הבדיקה פירט הנאמן, בין היתר, השתלשלות ההליך. הנאמן ציין כי היחיד עומד בצו התשלומים שהושת עליו ומגיש דו"חות דו-חודשיים, אולם אינו מצרף להם תדפיסי חשבון בנק. בנוסף מצוין בדו"ח כי היחיד, שעבר בעבר כמכונאי רכב, עובד בחברה לשירותי דרך, אולם אינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו, ונראה כי אין ליתן אמון בתלושי השכר שהוא צירף. שכרו המוצג של היחיד נמוך משכר מינימום, תלושי השכר אחידים (על אף שטען כי מקבל לפי עבודה בפועל), והיחיד מקבל משכורתו במזומן לאורך חודש העבודה.

הנאמן חזר על עמדתו, לפיה יש לבטל את ההליך, בנימוק כי 1,200,000 ₪ מחובותיו המאושרים אינם ברי הפטר.

לענין נכס המגורים, הנאמן ציין, כי אמנם היחיד הגיש את תצהירי אחיו, אולם יש לדחות את גרסתם מ-3 טעמים: האחד – לא הוגשו אסמכתאות לתשלום חובות היחיד על ידי אחיו; השני – לו גרסתם היתה נכונה, מצופה היה שהיחיד יסתלק מיורשת הוריו שנפטרו מאוחר יותר, דבר שלא ארע; השלישי – היחיד רשום במרשמי העירייה כמחזיק בנכס בסטטוס "בעלים". חרף האמור, הנאמן אינו מציע את מימושו של הנכס והשארת היחיד בהליך לצורך כך, אלא ממליץ על ביטול ההליך.

בהצעתו שהוגשה לפי סעיף 154 לחוק, מצטרף הממונה לעמדת הנאמן ומציע לבטל את ההליך.

הממונה מציג נימוק אחד בלבד לביטול ההליך – קיומם של חובות שאינם ברי הפטר בסך של כ-1,200,000 ₪.

בהתייחסותו לדו"ח ממצאי הבדיקה טען היחיד כי הוא שיתף פעולה באופן מלא עם הנאמן, והצהיר על מלוא חובותיו ונסיבות הסתבכותו הכלכלית, לרבות חובות שאינם ברי הפטר. לטענתו, ההליך נמצא בשלביו הסופיים, היחיד מנסה להשתקם כלכלית וביטול ההליך יביא לחזרת היחיד למעגל החובות. לענין החוב למע"מ היחיד טוען כי מדובר בחוב ישן וכי הוא ריצה את עונשו ושילם את חובו לחברה. לדבריו הוא "משתדל לחיות בצניעות ולצאת ממעגל החובות אליו נקלע בעל כורחו עקב נסיבותיו ומצבו הכלכלי, שלא לדבר על האינפלציה של יוקר המחיה שרק עולה". היחיד הוסיף ש"כל רצונו הוא לפתוח דף חדש בחייו ולצאת ממעגל החובות ולהתחיל דרך חדשה". היחיד ביקש כי תיקבע בעניינו תכנית פירעון לפיה הוא יחויב בתשלום סך של 150 ₪ למשך 36 חודשים. דהיינו היחיד הציע לשלם לקופה סך של 5,400 ₪ (!!!).

טרם הדיון שהתקיים בפניי הגיש מע"מ תגובה להצעת הממונה ובקשה להחלת הוראות סעיף 175 לחוק על חוב היחיד כלפי מע"מ. בתגובתו פירט מע"מ את רכיבי החוב כלפיו, כפי שפורטו לעיל. לטענת מע"מ, היחיד אמנם ריצה את עונשו שנגזר עליו בהליך הפלילי, אולם לא שילם מאומה בגין חובו האזרחי ולא תיקן ולו במעט את הנזק שגרם לקופת הציבורית. מע"מ טען כי כל החוב כלפיו הינו חוב שנוצר במרמה / עונשי ומשכך אינו בר הפטר.

מע"מ גם צירף, לראשונה, את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו במסגרת ההליך הפלילי במסגרתו הורשע היחיד. מסמכים אלו לא הומצאו לנאמן או לתיק קודם לכן, בטענת היחיד כי אינם ברשותו וכי לא עלה בידו לקבלם במזכירות בית המשפט (היחיד אף טען כי אינו זוכר את העבירות או נסיבות הרשעתו). אתייחס לתוכנם של מסמכים אלו בהמשך הדברים.

בסיכומם של דברים, מע"מ ביקש כי בית המשפט יקבע כי ההפטר, ככל שינתן ליחיד, לא יחול על החובות כלפיו, ובכל אופן מע"מ יצטרף להמלצת הנאמן והממונה להורות על ביטול ההליך בנימוק שאין כל תועלת בהליך.

בדיון שנקבע לבחינת האפשרות למתן צו שיקום כלכלי חזרו הצדדים על טענותיהם, והיחיד העלה את הצעתו לגבי תכנית הפירעון וביקש להוסיף סך של 1,000 ₪ למשך 60 חודשים. מנגד, הן הנאמן והן הממונה טענו כי האפשרות היחידה העומדת בפני היחיד הוא להציע הסדר נושים תוך הצעה לפדיון זכויותיו בבית המגורים.

דיון והכרעה

ראשית, לצורך ההכרעה, עלי לקבוע מהי מצבת החובות שאינם ברי הפטר. דומני כי אין מחלוקת בין הצדדים בהקשר זה. למקרא גזר הדין שניתן בעניינו של היחיד ביום 31.12.2002 (צורף כנספח ב' לתגובת מע"מ מיום 5.11.2025) והעובדות המפורטות בו, בהן הודה היחיד, ברור כי חובותיו כלפי מע"מ הינם חובות שנוצרו במרמה. מדובר במעשים חמורים ביותר שביצע היחיד, במודע, במסגרת חברה שהיתה בבעלותו ושניהל, תוך גרימת נזק לקופה הציבורית. מדובר בעבירות מהחמורות בתחום עבירות המס. אין גם מחלוקת כי חובותיו המפורטים לעיל שמקורם בקנסות ותשלום עונשי אינם ברי הפטר. לאור האמור, למעלה מ-1.2 מיליון ₪ ממצבת חובותיו של היחיד, המהווים כ-85% מכלל החובות המאושרים, אינם ברי הפטר.

בענין ע"א 4288/21יצחק כהן נ' עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד(27.06.2021) התייחס בית המשפט המשפט העליון לסוגיית החובות שאינם ברי הפטר והמאפיין אותם -

"המשותף לכל אותם חובות שצו הפטר איננו חל לגביהם הוא אופן יצירתם. היינו חובות שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם [...]. שיקולים אלו שבגינם ראוי שלא להכלילם בצו ההפטר קשורים בכלל שלפיו "לֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר" [...]; להרחבה ראו גם: דברי ההסבר לסעיף 175 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, [...]. אין זה ראוי אפוא שחייב יזכה לפטור מחיוב שצמח לו כתוצאה מפעילות מרמה שבה היה מעורב, או מחיוב שממנו הוא ניסה להתחמק באמצעות מרמה. [...]. על כך נכתב ברע"א 1685/14סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ (20.1.2015) כי:

'המחוקק ביקש שלא לאפשר לחוטא – חייב שחובו נוצר במרמה, לצאת נשכר [...] מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת פריסת הגנה רחבה על המעמד המיוחד שייחד המחוקק לחובות אלה בכלל, ולחוב שלפי הטענה נוצר במרמה בפרט; לכך טעם ערכי משמעותי וראוי.' [...]

הכללים האמורים נקבעו זמן רב טרם כניסתו של החוק לתוקף, אך הם רלוונטיים ביתר שאת גם כיום. [...]

גם על פי ההסדר החדש, אם חוב הפיצויים לנפגע העבירה נוצר בדרך של מרמה או נובע מעבירות גניבה, מין או אלימות חמורה – הרי שההפטר לא יחול עליו וזאת באופן גורף וללא סייגים (ראו: סעיף 175(א)(2) לחוק; [...]

לטעמי לא היה מקום כלל לאפשר לחייב מסוג זה לנקוט בהליך פשיטת רגל או חדלות פירעון, שכן לא לכך נועד הליך המבוסס על 'חסד של המחוקק' [...]

כפי שצוין לעיל ובהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק, ההפטר לא יוכל לחול גם לפי החוק על חובות שנוצרו בדרך של מרמה, כבענייננו.".

כפי שפירטתי לעיל, השאלה המרכזית הדורשת את הכרעתי היא האם יש להורות בנסיבות התיק דנן על ביטול ההליך בהתאם להוראות סעיף 286(א) לחוק.

סעיף 286(א) לחוק מורה, כדלקמן:

"בית המשפט רשאי לבטל צו לפתיחת הליכים, אם מצא כי החייב אינו בחדלות פירעון או אם אין בצו כדי לסייע במניעת חדלות פירעונו".

בפסק הדין בענין עחדלפ (ת"א) 13583-09-22‏ ‏ שרון מוגרבי נ' עו"ד שלמה הנדל (2.10.2023) ניתח בית המשפט המחוזי (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) את הוראות סעיף 286(א) לחוק ועמד על הסתירה הפנימית, הלשונית, בהוראות הסעיף, שכן חייב שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים הינו חדל פירעון, כך שבודאי שאין במתן הצו כדי לסייע במניעת חדלות פירעונו. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לפרש את הוראות הסעיף פרשנות מקיימת ולפיה "כוונת המחוקק הייתה כי "בית המשפט רשאי לבטל צו לפתיחת הליכים, אם מצא כי החייב אינו בחדלות פירעון או אם אין בצו כדילהגשים את מטרות החוק כקבוע בסעיף 1 לחוק" (קרי: להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ולקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים – א.ל.ע.)".

כב' השופטת לושי-עבודי קבעה, כי אין די במסקנה כי היחיד יוותר חדל פירעון גם לאחר תום ההליך כדי להביא לביטול הצו בעניינו, אלא "על בתי-המשפט לבחון אם מתן הפטר בגין החובות ברי-ההפטר של היחיד, אף אם לא ימנע את חדלות-פירעונו של היחיד, בכל זאת ישפר ויקדם את שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים ואת שיקומו הכלכלי. אפשר שהסתכלות כוללת זו אף תעודד הגעה להסדרים ביחס לחובות שאינם ברי-הפטר של היחיד וכן התבוננות אחרת על הוראתסעיף 175(ב)לחוק המאפשרת לבית-המשפט, בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, ליתן הפטר גם על חובות שאינם ברי-הפטר".

ואכן בית המשפט המחוזי מציג את עמדתו בהקשר הנדון – "נטייתי שלי היא כי במקרים המתאימים, ובהתאם למבחנים המקובלים בעניין מתן הפטר, יש לשאוף להעניק ליחידים הפטר מן החובות ברי-ההפטר הרובצים עליהם, שכן הדבר עשוי לקדם את שיקומם הכלכלי כפי שתואר לעיל.

ברם, כשלעצמי, אני סבורה כי אין לעשות כן לפני שהובהר כי לגבי החובות שאינם ברי-הפטר אכן ניתן להגיע להסדר או להפעיל את הכלים המשפטיים הקבועים בחוק ההוצאה-לפועל שפורטו כאמור על-ידי הסיוע המשפטי. במלים אחרות, אני סבורה כי כאשר מונח מקרה כזה בפני בית-המשפט, או אף קודם לכן, יש לפנות לראש ההוצאה-לפועל ו/או לנושים בעניין אותם כלים משפטיים (שהרי ככלל, תיקי ההוצאה-לפועל ביחס לאותם חובות שאינם ברי-הפטר אינם נסגרים עם הכניסה להליך חדלות-הפירעון אלא מעוכבים בהם ההליכים בלבד). או אז תובא בפני בית-המשפט תמונה כוללת ותתקבל החלטה מושכלת ביחס לגורל הליך חדלות-הפירעון".

בתיק דנן ניתן צו לפתיחת הליכים על אף שכבר בתחילת ההליך, עם הגשת בקשת היחיד למתן צו לפתיחת הליכים, היה ידוע כי רוב חובותיו אינם ברי הפטר, ונושא זה עמד גם בבסיס ביטול ההליך הראשון בעניינו.

בית המשפט המחוזי בענין מוגרבי לעיל התייחס גם לנושא זה:

"מלבד העובדה שפרשנותסעיף 286(א)לחוק עשויה להשפיע, כאמור, על סופו של ההליך ועל ביטול צווים לפתיחת הליכים, היא צריכה למעשה להשפיע אף על פתיחתו של ההליך. שכן, חלק משמעותי מן החייבים-היחידים חבים מלכתחילה בחובות שאינם ברי-הפטר, ולא פעם אלו הם מרבית חובותיהם.

...

מכאן, שלאור הפרשנות הנוהגת שלסעיף 286(א)לחוק נשאלת השאלה, מה הטעם לפתוח מלכתחילה בהליך חדלות-פירעון נגד חייב שחובותיו אינם ברי-הפטר, אם ממילא בסופו של יום לפי הגישה דנןלסעיף 286(א)לחוק יש לבטל את הצו לפתיחת הליכים שיינתן נגדו? זאת, בפרט שעה שמדובר בהליכים ממושכים, יקרים, הגוזלים זמן רב מן הממונה, הנאמנים ובתי-המשפט, כאשר ברבים מתיקים אלה הנאמנים אף כמעט ואינם מתוגמלים. במלים אחרות, אין זאת מן הנמנע כי קבלת הפרשנות דנןלסעיף 286(א)לחוק מחייבת את שינוי גישתו של הממונה ודורשת ביצוע בדיקה מעמיקה יותר מטעמו עוד בפתח ההליך".

ובהמשך:

"כפי שכבר הוצג לעיל, מתן צווים לפתיחת הליכים לבקשות חייבים-יחידים, אשר מלכתחילה ברור כי עיקר חובותיהם הינם חובות שאינם ברי-הפטר, ולאחר מכן ביטול ההליכים בעניינם מסיבה זו, הינו מצב בעייתי כלפי כל הנוגעים בדבר.

לפיכך אני סבורה כי על הממונה לערוך חשיבה מחודשת בעניין זה. אני ערה, כמובן, לקושי לבדוק בקשות חייבים עוד לפני מינוי נאמן וקיום בירור מעמיק יותר בעניינם של אותם חייבים. ברם, כאמור, מדובר בתוצאה בעייתית, הן בשל ההסתמכות המוטעית של החייבים על הליכים אלה והן בשל הנטל הבלתי-מוצדק על הנאמנים ועל בתי-המשפט".

מן הכלל אל הפרט – בנסיבות המקרה דנן הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההליך בעניינו של היחיד להתבטל. אני סבור כי אין בצו שיקום כלכלי, אם ינתן, כדי למנוע מהיחיד להיות חדל פירעון לאחר ההליך, לא יהיה בצו כאמור כדי להגשים אף לא אחת מתכליותיו של החוק, ואין גם תועלת רבה במתן הפטר ליחיד מחובות שהינם בני הפטר, כזו שתצדיק את המשכו של ההליך על כל המשאבים שיש להשקיע בו. אתייחס לכל אחת מהנקודות הנ"ל.

אין ספק, כי היחיד יוותר חדל פירעון בתום ההליך גם אם יופטר מחובותיו שהינם ברי הפטר. מדובר בחובות בסך למעלה מ-1.2 מיליון ₪ שאין ביכולתו של היחיד לפרוע, לא עתה ולא בתום ההליך.

אולם בקביעה האמורה אין די, ומסכים אני עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בענין מוגרבי. לו די היה בקביעה האמורה כדי להחיל את הוראות סעיף 286(א) לחוק, הרי שעל בתי המשפט היה לבטל אולי את מרבית ההליכים בהם קיימים חובות שאינם בני הפטר.

יחד עם זאת, אני סבור כי מהיקף החובות שאינם בני הפטר נגזרת גם הקביעה כי צו שיקום כלכלי, ככל שינתן, לא יגשים אף לא אחת מהתכליות של החוק. היחיד שיוותר עם חובות בהיקף עצום לא יוכל להשתקם כלכלית. נגזר עליו להמשיך ולחיות תחת עול החובות והליכי ההוצאה לפועל. משכך ולנוכח גובה השתכרותו הוא לא יוכל להשתלב באופן ראוי במרקם החיים הכלכליים. בנוסף, גובה ההשתכרות שלו, לצד העובדה כי אשתו אינה עובדת (כפי שנרשם בדו"ח ממצאי הבדיקה), אינם יכולים להביא להשאת שיעור החוב שייפרע לנושי היחיד. הסכום שהציע היחיד לשלם במסגרת תגובתו לדו"ח ממצאי הבדיקה (5,400 ₪) הוא סכום נמוך ביותר ביחס למצבת חובותיו, לרבות אלו שהם ברי הפטר. גם הסכום המשופר שהציע במהלך הדיון (60,000 ₪), הגם שמהווה אחוז לא מבוטל מהחובות שהינם ברי הפטר, יש לבחון אותו ביחס לכלל החובות בדין כללי (כ-882,000 ₪), שכן דיבידנד, ככל שיחולק, יחולק גם לנשייה בגין כללי הגם שאינה ברת הפטר. כך שהנושים הרגילים שנשייתם בת הפטר (בסך של כ-236,000 ₪) יזכו (לאחר ניכוי הוצאות ההליך) בדיבידנד חסר משמעות.

גם מבחינתו של היחיד, אני סבור כי אין תועלת רבה במתן הפטר מהחובות שהינם ברי הפטר. ליחיד 6 נושים עליהם הצהיר, מתוכם 3 נושים כלפיהם חייב היחיד חובות שאינם ברי הפטר (מע"מ, המרכז לגביית קנסות ומס הכנסה). אין מדובר במקרה בו קיים נושה אחד עימו יוכל היחיד לנסות ולהגיע להסדר לפריסת החוב. יתירה מכך, עיקר החוב – החוב למע"מ, שהינו חוב שנוצר במרמה, לא ניתן לפטור את היחיד בהתאם להוראות סעיף 175 לחוק, והדבר אינו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. סכום הנשייה של שני הנושים היחידים שהחוב כלפיהם הינו בר הפטר ואין ליחיד חובות נוספים כלפיהם עומד על סך של כ-30,000 ש"ח בלבד. בנסיבות אלו איני מוצא הצדקה להמשך הליך חדלות פירעון על כל המשאבים הכרוכים בכך מבחינת הממונה, הנאמן וזמנו של בית המשפט.

יתירה מכך, היחיד לא הציג כל טענה בדבר יכולתו להסדיר את חובותיו שאינם ברי הפטר לאחר תום ההליך או כל ניסיון לבוא בדברים עם נושיו או במסגרת תיק ההוצאה לפועל באופן שיעיד על היתכנות או על תועלת שתצמח לו ממתן ההפטר בתיק זה.

אני מאמין ליחיד כי הוא מבקש לפתוח דף חדש בחייו ולהשיל מעליו את עול החובות, אולם בנסיבותיו שלו הדבר אינו אפשרי בדרך של הליך חדלות פירעון.

די באמור עד כה כדי להביא לביטולו של ההליך.

יחד עם זאת, אני מוצא להתייחס לנושא נוסף. אין ספק בליבי כי התוצאה אליה הגעתי קשה. משמעות הדברים, כי אדם שסטה מדרך הישר, יצר חובות בחוסר תום לב או במרמה תוך שעבר עבירות פליליות, בחומרה כזו או אחרת, ואף ריצה עונש מאסר, האם גם בחלוף שנים ארוכות נגזר עליו לחיות עד סוף ימיו תחת עול החובות ולא יוכל ליהנות מהאפשרות לפתוח דף חדש במסגרת הליך חדלות פירעון? האם תוצאה זו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק של שיקום כלכלי, אשר פעמים רבות כרוך יחד עם שיקום אישי?

כבר נפסק, כי –

"אמנם, במסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של חייב (סעיף 1 (1) לחוק); ... עם זאת, אין משמעות הדבר כי נפרצו שערי הליכי חדלות פירעון, וכל הרוצה ליטול בהם חלק – ייטול, תהא אשר תהא ההתנהלות אשר קדמה לפתיחת ההליכים. גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך. באותו אופן כיום כמו בעבר, כניסה להליך חדלות פירעון באמצעות יצירת חובות שלא בתום לב, בנסיבות של זלזול בנושים או בהפרת ההגינות כלפיהם, תצדיק דחיית בקשתו של יחיד להיכנס להליך חדלות הפירעון ותצדיק גם ביטולו של ההליך כולו, אם נתברר למפרע שכך נהג". [עא 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד‏ (18.12.2019)

אני סבור כי על בית המשפט לעשות ככל שניתן, במקרים המתאימים, לסייע במאמצי שיקומו של יחיד שיצר חובותיו שנים ארוכות טרם ההליך, גם אם נוצרו בחוסר תום לב וגם אם היו כרוכות בעבירות פליליות. ברם, יש לבחון כל מקרה לגופו.

במקרה דנן, היחיד אמנם הודה במסגרת ההליך הפלילי בעבירות שיוחסו לו, אולם לא עשה מאז ועד היום דבר כדי לשלם את חובו האזרחי למדינה ונראה כי לא נטל על עצמו אחריות מלאה למעשיו ולחובות שיצר. העבירות בהן הורשע חמורות, והיקף החובות שיצר במרמה או שאינם ברי הפטר – עצום. גם התנהלות היחיד בהליך אינה מיטבית, דו"חותיו אינם מלאים, נראה כי היחיד אינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו ויש לתהות לגבי נכונות תלושי השכר שלו. בנוסף, קיים ספק רב לגבי נכונות גרסתו לענין בית מגוריו, אותו לא הציע בשום שלב להעמיד לטובת נושיו, אלא מתכחש לזכויותיו בנכס ללא שהביא ראיה אובייקטיבית התומכת בגרסתו. הצעות היחיד לתכנית פירעון אינן מתיישבות עם חובת תום הלב ורצון אמיתי לפרוע את חובותיו. איני משוכנע כי די היה בנקודות שפירטתי לעיל לענין התנהלות היחיד כדי להביא לביטולו של ההליך. אולם, בודאי שאין בהן כדי לביא להימנעות מביטולו של ההליך בהתאם להוראות סעיף 286(א) לחוק.

סבורני, כי לא היה מקום מלכתחילה ליתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד. משניתן, נכון היה להמתין להשלמת הבירור הכלכלי של היחיד ולבחון את המקרה לעומקו.

אשר על כן, אני מורה בזאת על ביטול ההליך בעניינו של היחיד. 

שכ"ט והוצאות הנאמן אשר ייפסקו על-ידי הממונה בהתאם לנהליו ואגרת השגחה לממונה, ישולמו מהכספים הצבורים בקופת הכינוס.

הואיל וההליך בוטל לפני מתן צו לשיקום כלכלי, מורה על העברת יתרת הכספים שהצטברו בקופת הנשייה, לאחר ניכוי הוצאות ההליך, ללשכת ההוצאה לפועל.

לפי הסמכות שהוקנתה בסעיף 183(ב) לחוק, אני מורה על השהיית ביטול הצו לפתיחת הליכים לתקופה בת 30 ימים כדי לאפשר הטלה מחדש הגבלות או עיקולים שבוטלו עם מתן הצו, לפי סעיף 121.

בהתאם לרע"א 663/21 מנאר נ' הממונה ואח' (מיום 20.6.2021) קובע תקופת צינון של 18 חודשים שבה לא יוכל היחיד להגיש בקשה לפתיחת הליכי חדל"פ. בנוסף, ומבלי לגרוע משיקול דעתו של הממונה, הממונה מופנה לאמור בפסק הדין בענין מוגרבי בהקשר של שיקול דעת הממונה כבר בשלב הראשוני אם נכון ליתן צו לפתיחת הליכים בנסיבות דומות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ו, 21 יוני 2026, בהעדר הצדדים.