פלוני נ' סינואני ואח'

לפניי בקשה למתן צו לשיקום כלכלי בעניינו של היחיד לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – "חוק חדלות פירעון" או "החוק") מזה, ובקשה לביטולו ההליך, מזה. דין ההליך ביטול, כפי שיפורט להלן.

נתונים כלליים ותביעות החוב

באוקטובר 2022 היחיד הגיש בקשה לצו פתיחת הליכים. צו פתיחת הליכים ניתן ביום 9.11.2022. על היחיד לא הושת צו תשלומים חודשי. לפי דוח ממצאי בדיקה שהוגש ביום 4.9.2024, היחיד הוא יליד 1954, גרוש ואב לארבעה בגירים. צוין שהיחיד מתגורר עם גרושתו וכן עם בנו שחזר לאחרונה מחוץ לארץ וכי הם חולקים בדמי השכירות ובהוצאות אחזקת דירה. המגורים עם הגרושה נובעים, כך מסר היחיד, ממצבה הנפשי ולחץ שהפעילו עליו ילדיו. היחיד אינו עובד מיום 1.3.2011. ערב הצו לפתיחת הליכים הכנסות היחיד וגרושתו היו מקצבאות שונות (קצבאות זקנה בסך של 3,693 ₪ ו- 2,516 ₪ וכן קצבה לשירותים מיוחדים בסך של 1,676 ש"ח המשולמות לגרושה). בנוסף מתקבל סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון בסך של 1,410 ₪ ומגמ"ח. ההכנסה הכוללת של התא המשפחתי עמדה על סך של 9,295 ש"ח. הוגשו 16 תביעות חוב. סכום תביעות החוב (שלא נבדקו) עומד על סך כולל של כ-70,516,786 ש"ח, מתוכם 2,232 ש"ח בדין קדימה.

בדוח ממצאי הבדיקה צוין שלפי תצהיר ההסתבכות חובותיו של היחיד הצטברו בשל תרגיל "עוקץ" של אחד מעובדיו שהביא לקריסת עסקיו של היחיד ולריצוי עונש מאסר שלו בגין מעשיו של אותו עובד. היחיד היה בעלים של חברת לתיווך מוניות בשם "XXX". היחיד שהה לעיתים תכופות בחו"ל על מנת לקדם את עסקיו והותיר את ניהול העסק בידי אחד מעובדיו. העובד מכר מכוניות בעלות גבוהה אך רשם את הרכבים שנמכרו במחיר הפסד וזייף מסמכים לצורך ביצוע אותן עסקאות תוך שהעביר את ההפרש לידיו מבלי שהיחיד ידע על כך. העובד ברח לחוץ לארץ ואילו היחיד נעצר בשובו ארצה על רקע מעשיו של העובד. בשל היותו בעל החברה הוא ריצה 6 שנות מאסר שבמהלכן לקה בליבו ונותח. כך לפי גרסת היחיד.

היחיד הצהיר שעקב מאסרו לא עלה בידו לסגור את העסק באופן מסודר ולכן הצטברו חובות וקנסות לחובת העסק. לאחר שהשתחרר ממאסר, וכחלק מהליך שיקומו, הוא חזר לעבוד בעסק. לנוכח התדרדרות במצבו הרפואי והליכים שננקטו נגדו בהוצאה לפועל היחיד התפטר מעבודתו. לטענתו הוא נותר ללא מקור פרנסה וללא יכולת לעבוד. גם גרושתו לא עבדה באותה העת.

לא מונה נאמן חיצוני והממונה והנאמן מטעמו המליצו על מתן הפטר לאלתר. זאת בשל מצבו הרפואי של היחיד, היעדר יכולת השתכרות ממשית בשל גילו, ובהתחשב בכך שליחיד אין נכסים וכן שחובותיו נוצרו לפני למעלה מ-10 שנים.

ביום 30.9.2024 התקיים דיון בצו לשיקום כלכלי בעניינו של היחיד. לדיון התייצבו הנושים ידידיה וארז סינואני (להלן – "סינואני") אשר טענו כי החוב כלפיהם נוצר במרמה תוך שהסתמכו על פסק דין שניתן נגד היחיד בהליך פלילי. באת כוח הממונה ציינה בדיון שהיא אינה מכירה את הטענות וכי זו הפעם הראשונה שהטענה מוצגת לממונה. עוד ציינה כי לא הייתה אינדיקציה לחוסר תום לב של היחיד מבדיקות הממונה. בהמשך לטענה שהועלתה בדיון ניתנו הוראות שאפשרו לסינואני להגיש בקשה בכתב לביטול ההליך או החרגת החוב.

הבקשה לביטול ההליך ולחלופין להחרגת החוב לסינואני

ביום 29.10.2024 הגישו סינואני בקשה לביטול ההליך ולחילופין עתרו להורות על החרגת החובות כלפיהם בטענה שאלו נוצרו במרמה ולכן הם אינם ברי הפטר. לטענתם נסיבות ההסתבכות כפי שתוארו בדוח ממצאי הבדיקה אינן עולות בקנה אחד עם הכרעת הדין בעניינו של היחיד. לפי המתואר בבקשה, היחיד פעל כ"מאעכר" בתחום רשיונות המוניות. הוא הציע ללקוחות סיוע במגעים עם הרשויות לקבלת אגרת רישוי ובמימון עבור אגרת הרישוי. זאת, באופן שהיחיד שילם במקומם את אגרת הרישוי ואלו השיבו לו את הסכום בתשלומים או שהעמידו לרשותו את הרישיון לתקופה מסוימת או באמצעות הפניה לחברת מימון. היחיד לקח כספי אגרה, זייף חותמת של רשות הדואר על שובר התשלום והחזיר ללקוחותיו שובר תשלום מזויף כאילו האגרה שולמה אך שלשל את כספי הלקוחות לכיסיו במרמה. היחיד הורשע בגין מעשים אלה בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך פלילי שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 483/04) ובערעור שנדון בבית המשפט העליון (ע"פ 11738/05) ונדון לתקופת מאסר ממושכת.

המבקשים נמנים, לדבריהם, על לקוחות שהיחיד עקץ. הם הגישו נגד היחיד תביעה כספית וניתן לזכותם פסק דין המחייב את היחיד בתשלום סך של 157,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח. המבקשים פתחו כנגד היחיד בהליכי הוצאה לפועל ולאחר צו פתיחת ההליכים הגישו תביעות חוב בהתאם.

נטען שהעבירות שבהן הורשע היחיד מובילות למסקנה שחובות היחיד הם חובות שנוצרו במרמה כאמור בסעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון. מתן הפטר ליחיד מחובותיו משמעו שהחוטא יוצא נשכר. אין לאפשר זאת, כך נטען.

תגובת היחיד לבקשת סינואני

ביום 9.1.2025 היחיד הגיש תגובה לבקשת סינואני. לטענת היחיד סינואני הגישו את הבקשה בשיהוי ולא הציגו תשתית עובדתית המצדיקה ביטול של ההליך. נטען כי הכרעת הדין אינה ראיה מספקת להוכחת הטענה שהחובות נוצרו בחוסר תום לב. היה על המבקשים להציג ראיות משמעותיות המעידות על יסוד נפשי של כוונה כדי לעמוד בנטל ההוכחה. עוד נטען כי חובותיו של היחיד הם חובות ישנים שנוצרו לפני כ-10 שנים וכי יתר הנושים לא העלו טענה בנוגע לאופן יצירת החובות. נטען עוד ביטול ההליך לא יועיל לנושים לנוכח נסיבות חייו של היחיד.

לטענת היחיד החובות נוצרו בתום לב. היחיד חזר על נסיבות ההסתבכות כפי שצוינו בדוח ממצאי הבדיקה. לטענתו הוא לא ביצע את המעשים שיוחסו לו בהכרעת הדין. מעשי המרמה והזיוף בוצעו על ידי עובד שעבד בעסק בזמן שהיחיד שהה בחוץ לארץ. נטען, בהקשר זה, כי הממונה היה מודעת להרשעתו של היחיד והמאסר שריצה בגינו.

היחיד פירט בתגובתו את נסיבות חייו המורכבות, לדבריו, ובכלל זה מצבו הרפואי, היעדר מקצוע וגילו המתקדם המקשים עליו להשתלב במעגל העבודה. היחיד ציין גם שגרושתו סובלת מבעיות רפואיות שונות והפרעות נפשיות אשר בגינן, ולבקשת ילדיהם, הוא נדרש לסעוד אותה ואף לסייע לה בביצוע פעולות יומיומיות, דוגמת אכילה והלבשה. משך השנים חלה החמרה במצבה הרפואי של גרושתו והיא הוכרה כנכה בשיעור של 75% על ידי המוסד לביטוח לאומי. היחיד עתר לאמץ את המלצת הממונה שיש להקנות לו הפטר לאלתר.

עמדת הנאמנת והממונה

ביום 4.5.2025 הוגשו עמדת הנאמנת והממונה בהתייחס לבקשת סינואני. עמדת הנאמנת (מטעם הממונה) הייתה שאין מקום לבטל את ההליך בעניינו של היחיד מכיוון שנסיבות העניין אינן נמנות עם העילות המצדיקות ביטול הליך לפי סעיף 183(א) לחוק. זאת לנוכח שיתוף פעולה של היחיד בהליך ולכך שמרבית החובות של היחיד נוצרו לפני כעשור והם ברי הפטר. עם זאת, עיון בהכרעת הדין וגזר הדין שצירפו סינואני מעלה, לפי עמדת הנאמנת, כי החוב כלפיהם נוצר במרמה. לכן המליצה הנאמנת, על דעת הממונה, שיינתן הפטר לאלתר ליחיד תוך החרגת החוב כלפי המבקשים.

לפי החלטת בית המשפט מיום 26.6.2025 נדרשה הנאמנת להתייחס לשאלות שונות שהועלו וביום 20.10.2025 הגישה הנאמנת עמדה משלימה. הנאמנת ציינה שבבקשה לצו פתיחת הליכים ובתצהיר ההסתבכות היחיד לא ציין שהחובות נבעו מהכרעת הדין בהליך הפלילי. בפגישת הבירור הראשונה מיום 1.5.2024 היחיד סיפר על מאסרו, אך לדבריו ההסתבכות הכלכלית החלה לאחר שהואשם בהונאה שכן לקוחותיו החלו לעזוב ונוצרו לו חובות. הובהר כי היחיד לא הציג לפני הנאמנת את הכרעת הדין וגזר הדין קודם למועד הדיון שהתקיים. הנאמנת ציינה גם שלא בדקה את תביעות החוב משום שקופת הנשייה ריקה, אך מעיון בתביעות החוב עלה שלא נמצאה טענה למרמה מלבד בתביעת סינואני.

בפגישת בירור נוספת שערכה הנאמנת ליחיד ביום 19.10.2025, היחיד לא ציין שאיזה מהחובות נוצר כתוצאה מההליך הפלילי או במרמה. החוב לסינואני נוצר, לטענתו, כתוצאה מהונאה שנקשרה בשמו ואשר הוא עצמו היה קורבן לה. לטענתו הוא אינו יודע מה עלה בגורל הכספים ששילמו לו סינואני וחזר על כך שלא ביצע את המעשים המיוחסים לו. היחיד חזר וציין שזכרונו נחלש והנאמנת התרשמה כי גרסתו של היחיד מהימנה ושהוא אינו מסתיר את אופן יצירת החובות.

לנוכח תביעת חוב לאקונית של מס הכנסה בסכום ניכר הוצע לבקש את עמדת רשות המיסים כדי לוודא שחוב זה לא נוצר במרמה. לטענת היחיד מדובר בחוב שנוצר בעקבות כך שהעסק לא נסגר באופן רשמי בעקבות ריצוי מאסרו. לנוכח מצבו הרפואי של היחיד, ובכפוף לעמדת מס הכנסה, הנאמנת חזרה על המלצתה להורות על מתן הפטר ליחיד תוך החרגת החוב של סינואני.

עמדת רשות המיסים (אגף מס הכנסה)

בהתאם להחלטה מיום 20.10.2025, ביום 13.11.2025 הוגשה עמדת רשות המיסים. נטען כי החוב של היחיד הוא בגין שומה בצו עבור השנים 2002-2001 בסכום של 50,400,000 ש"ח ושומה לפי מיטב השפיטה לשנים 2006-2003 בסכום של 25,500,000 ש"ח. בסך הכל מדובר בחוב של כ-76 מיליון ש"ח. מרבית החוב של היחיד, כ-75 מיליון ש"ח, נוצרו בתקופות הרלוונטיות לכתב האישום תוך העלמת הכנסות מקופת המדינה, התחמקות מתשלום מס משך שנים ובשיטתיות תוך זיוף מסמכים והונאת לקוחות. זאת כפי שעולה גם מהכרעת הדין שהרשיעה את היחיד, בין היתר במרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – "הפקודה"). עמדת רשות המיסים היא שיש לבטל את ההליך.

תגובת היחיד

ביום 7.1.2026 הוגשה תגובה משלימה של היחיד בהתאם להחלטה מיום 22.12.2025. היחיד חזר על גרסתו שלפיה החובות נוצרו בשל מעשה מרמה שביצע צ'קנוב אשר הותיר אותו, לטענתו, ללא אפשרות להוכיח את חפותו. הוא הורשע, לדבריו, בגין עבירות שלא ביצע, משפחתו התפרקה והוא ריצה מאסר ממושך שבמהלכו לקה בליבו ואף עבר ניתוח. עוד חזר היחיד על כך שנסיבות חייו מורכבות, גילו מתקדם, מצבו הבריאותי שלו ושל גרושתו (שבעניינה צורפו מסמכים רבים) רע, והוסיף כי ביטול ההליך או החרגת החוב ממילא לא יניבו לנושים תועלת ממשית.

אשר לעמדת רשות המיסים, נטען כי הטענה בדבר חוסר תום ליבו של היחיד ביצירת החובות הועלתה לראשונה רק במסגרת תגובתה, וכי היה על רשות המיסים להעלות טענה זו בשלב מוקדם יותר של ההליך ולא בשלב זה. הנטל להוכחת חוסר תום לב מוטל על הטוען לכך. בהתאם לסעיף 42א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הכרעת הדין מהווה ראיה לכאורה בלבד ומשקלה נתון לשיקול דעת בית המשפט. משכך, ובהיעדר ראיות נוספות, יש לדחות את טענת הרשות לעניין זה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי למכלול החומרים שהוגשו ולטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שיש לקבל את עמדת סינואני ורשות המיסים ולהורות על ביטול ההליך. להלן נימוקיי:

עיקרי הממצאים בעניינו של היחיד בהליך הפלילי

טרם שאדרש לטענות הצדדים ולנימוקים שביסוד המסקנות של פסק דין זה, חשוב לסקור את עיקרי הממצאים בהליך הפלילי שנוהל בעניינו של היחיד. ממצאים אלה נגזרות מסקנות פסק הדין בהליך זה שלפניי.

מהכרעת הדין בעניינו של היחיד (מיום 28.9.2005) עולה שהיחיד הורשע בגין מעשים שנעשו בשנים 2004-2001. היחיד היה בעלים של עסק למסחר במוניות ולתיווך בקבלת רישיונות להפעלתן. במסגרת פעילותו הציע היחיד ללקוחותיו סיוע בהגשת בקשות לרישיונות להפעלת מוניות, ובין היתר תיווך בין לקוחותיו ובין בעלי רישיונות ותיקים. הרישיון נרשם על שם בעל הרישיון הוותיק ואילו הלקוח עשה בו שימוש תוך תשלום אגרה מופחתת, כך שהשניים חלקו ביניהם את ההפרש בין האגרה המלאה והאגרה המופחתת. נוסף על כך, הציע היחיד ללקוחותיו סיוע במימון תשלום האגרה באמצעות הסדרים שונים שלפיהם הוא נשא בתשלום האגרה בשמם ואלו השיבו את הסכום בפריסת תשלומים, בהקצאת הרישיון לטובת היחיד לשימוש לתקופה מסוימת או שפנו לחברת מימון. לצורך הגשת הבקשות הלקוחות מסרו ליחיד את שוברי התשלום הריקים כדי שהיחיד ישלם את התשלום בשמם. היחיד החזיר ללקוחות שוברי תשלום מזויפים אותם הציגו בפני פקידי משרד התחבורה לשם קבלת הרישיונות.

משך ארבע שנים תשלומי אגרה בסך של 27,641,250 ש"ח לא הועברו לקופת המדינה. לפי כתב האישום היחיד שלשל אותם לכיסו.

מהכרעת הדין עולה שלא הייתה מחלוקת שהשוברים זויפו ושכספי הלקוחות בגין השוברים ניטלו במרמה. הדיון התמקד בשאלת האחריות של היחיד למעשים. גרסתו של היחיד בהליך הפלילי הייתה שהוא העביר את הכספים לאדם שעבד אצלו בעסק בשם צ'קנוב על מנת שזה ישלם את השוברים בבנק הדואר. אלא שצ'קנוב גנב את הכספים והשיב ליחיד שוברים מזויפים מבלי שהיחיד היה מודע לכך. היחיד טען שהוא איש פשוט ותמים. הוא לא נתן ידו למעשי המרמה ולא ידע דבר בנוגע לזיופים. התביעה גרסה ש"גרסת השליח" שהציג היחיד היא גרסה שקרית שאין לה יסוד ובית המשפט קיבל עמדה זו.

בית המשפט המחוזי דחה את גרסת היחיד כאפשרות ש"הינה פחות מהיפותטית" (סעיף 15 להכרעת הדין) ואת ההסבר היחיד שצ'נקוב זייף את השוברים ונטל את הכסף כ"בלתי הגיוני, שהוצב על אדנים רעועים שקרסו..." (סעיף 17 להכרעת הדין).

היחיד הורשע בשלושה אישומים. לפי האישום הראשון היחיד זייף 176 שוברים בשיווי של למעלה מ- 27 מיליון ש"ח אשר היו אמורים להיות משולמים לקופת המדינה ושלשל לכיסו את הכספים. בגדרי אישום זה הורשע היחיד בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בעבירה על סעיף 420 לחוק העונשין בגין שימוש במסמך מזויף בידיעה שהוא מזויף; וכן בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי הסיפה של סעיף 415 לחוק העונשין. באישום השני הורשע היחיד בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת לפי סעיף 243 לחוק העונשין ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. זאת בגין מסמכים שהגיש היחיד למשטרה במסגרת תלונה כוזבת נגד צ'קנוב בטענה שהוא זה שעמד מאחורי מעשי המרמה. באישום השלישי היחיד הורשע על כך שלא דיווח על הכנסות בסך 27,644,250 ₪ שהגיעו לידיו עקב זיוף השוברים, ובהתאם הוא הורשע בעבירה של מרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

בגזר דין מיום 7.11.2025 עמד בית המשפט המחוזי על שיקולים לחומרא בגזירת עונשו של היחיד, ובכלל זה על כך שגרף 27 מיליון ₪ לכיסו "אשר עקבותיהם לא נודעו והנאשם לבדו יודע היכן הכסף..." ועל משך הזמן של המעשים והיקפם (זיוף של 176 רשיונות משך ארבע שנים בתחכום רב). עוד נקבע כי "בסופו של דבר, נותר הנאשם עם 27 מיליון ₪ בכיסו, עליהם לא דיווח לרשויות המס, כאשר לא די בכך שהוא לא טורח להחזיר ולו חלק קטן מסכום העתק, אלא שהוא לא הביע חרטה בבית המשפט ואף לא הודה ולו בחצי פה במעשיו. גם בכך לא הסתפק הנאשם, והוא טרח ותכנן את משימת שיבוש ההליכים. במשימתו זו, החתים בחור אלמוני על חוזה עבודה ותצהיר כוזבים ומסר תלונת שווא במשטרה, כל זאת על מנת להסיר אשמה מעליו". נקבע כי לקולא עומדת לזכות היחיד העובדה שמדובר באדם ללא עבר פלילי, נעים הליכות שזכה לשבחים מקולגות, הקים עסק משגשג במו ידיו וניהל את המשפט באופן ענייני. נגזרו על היחיד 8 שנות מאסר בפועל; שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים; וקנס בסך של 2 מיליון ₪ או שנתיים מאסר תמורתו.

היחיד הגיש ערעור לבית המשפט העליון הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין (בע"פ 11738/05) אך חזר בו מהערעור על הכרעת הדין. הערעור על גזר הדין נדחה בעיקרו. בפסק הדין שניתן בערעור בית המשפט העליון תיאר את חומרת מעשיו של היחיד, בין היתר, באופן הבא (פסקה 5) [ההדגשות שלי – ל' ג']:

המערער גרף לכיסו במרמה סכומי עתק, במסכת מסועפת ומורכבת של מעשי מרמה רבים. הסכום לא הוחזר מעולם ומקום הימצאו אינו ידוע. עבירות מרמה שזה אופיין והיקפן, מחייבות נקיטתה של ענישה מרתיעה שתהלום את חומרתן, ובכלל זה, הרחקת העבריין מן הציבור לתקופה ממושכת.

חובות שנוצרו במרמה: התשתית שהוצגה מצדיקה החרגת חוב לרשות המיסים

לטענת סינואני, העבירות שבהן הורשע היחיד בהליך הפלילי עניינן זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות. על יסוד אותה הכרעה, וכמי שלטענתם ניזוקו ממעשיו של היחיד, הגישו סינואני תביעה אזרחית שבמסגרתה נפסק לטובתם פיצוי כספי בסך של 177,000 ש"ח כולל הוצאות משפט. היחיד לא פרע את החוב שנפסק ולכן פתחו סינואני בהליכי גבייה בהוצאה לפועל. עם פתיחתו של ההליך דנא הגישו סינואני תביעות חוב: ביום 20.4.2023 הגיש ידידה סינואני תביעת חוב בסך של 1,001,917.85 ש"ח וביום 18.11.2024 הגיש ארז סינואני תביעת חוב בסך של 939,155.47 ש"ח, ובסך הכל 1,941,073.32 ש"ח שטרם הוכרעו. לטענתם החוב של היחיד כלפיהם נוצר בדרך מרמה כמשמעותו בסעיף 175(א) לחוק ולכן יש לקבוע כי הוא אינו בר הפטר. גם רשות המיסים טענה שהחוב כלפיה נוצר במרמה, כאמור.

צו הפטר שניתן ליחיד פוטר אותו, כידוע, מחובות העבר. תכליתו, בין היתר, לאפשר את שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים ולפתוח "דף חדש" (סעיף 1; ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין, פסקה 7 (18.1.2010); רע"א 4847/18 פלנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (7.10.2018)). בהתאם לסעיף 161(ב)(6) לחוק, קודם למתן צו שיקום כלכלי על בית המשפט להידרש, בין היתר, ל"חובות היחיד שלגביהם לא יחול ההפטר בהתאם להוראות סעיף 175".

סעיף 175(א) לחוק מונה סוגי חובות שאינם בני הפטר, וקובע בס"ק (2) כי הפטר לא יחול על "חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה [...]". על-פי ההלכה הפסוקה, הרציונל שביסוד הוראות אלה – העוסקות בחובות שההפטר לא יחול עליהן – הוא שמדובר בחובות שככלל אין הצדקה ערכית, מוסרית וחברתית ליתן הפטר בגינם. מתן הפטר בגין חובות אלה חורג מהאיזון שמבקש הדין להשיג בין זכות הקניין של הנושים ובין זכותו של היחיד להשתקם, כאשר מתן הפטר בגין חובות אלה יוביל לכך שהחוטא ייצא נשכר (דברי ההסבר לסעיף 175 לחוק חדלות פירעון בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 692; ע"א 4288/21 כהן נ' עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 9 (27.6.2021); ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, פסקה 20 (27.5.2020); ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני, פסקה 6 (17.4.2012)).

בהחלטתי בחדל"פ (שלום ת"א) 12275-01-22 ל. פנסו השקעות בע"מ נ' שמש (15.5.2024) סקרתי בהרחבה פסיקה שעסקה בשאלה מהו חוב שייחשב ככזה שנוצר במרמה בדיני חדלות הפירעון. מסקנתי הייתה כדלקמן (פסקה 42):

כאשר בוחנים התנהלות שנטען כי היא מרמתית בדיני חדלות פירעון איני סבור שיש מקום להגביל את היקף ההתפרשות של התיבה "מרמה" למובן הראשון – היצג כוזב – שהוא גם השכיח יותר. אני סבור שבהחלט יש מקום לבחון גם אם מדובר בחוב שנוצר בחוסר יושר בעוצמה כזו העולה כדי מרמה אשר מצדיק החרגה של החוב [...].

עם זאת, איני סבור גם שכל חוב שביצירתו קיים מרכיב של אי יושר יוביל בהכרח לסיווגו כחוב שנוצר במרמה. יש לתת את הדעת הן לעוצמתו של הפגם המוסרי שנפל בהתנהגות החייב; הן לנזק שנגרם לנושה כתוצאה מהפגמים שנפלו בהתנהלות החייב והקשר הסיבתי ביניהם לבין החוב; הן לתוצאה הקשה של סיווג החוב ככזה שנוצר במרמה (גם מנקודת המבט של היחיד שמבקש לפתוח "דף חדש" בחייו וגם מנקודת מבט חברתית רחבה יותר של האינטרס הציבורי בשיקומו של היחיד).

ממצאי פסק הדין בהליך הפלילי מקימים תשתית מוצקה המובילה למסקנה ברורה שחלק משמעותי של החוב של היחיד כלפי רשות המיסים נוצר במרמה. בהקשר זה אציין כי אין ממש בטענת היחיד שאין מקום להסתמך על פסק הדין בהליך הפלילי לצורך הכרעה בהליך זה. הכרעה בפלילים מבוססת על תשתית ראייתית שהוכחה מעבר לספק סביר. בנסיבות שבהן לא ניתנה רשות להביא ראיות לסתור, וממילא לא התבקשה רשות כזו (וגם לא הובהר כל ראיה מעבר לחזרה לאקונית על גרסתו של היחיד), מקבלת ה"ראיה לכאורה" משקל ראייתי גבוה העולה כדי "ראיה כמעט מכרעת" (י' קדמי על הראיות 1564-1563 (2009); פש"ר (מחוזי ב"ש) 11002-07-19 בנאיון נ' הכונס הרשמי (17.12.2024)).

כעולה מהכרעת הדין, היחיד לא דיווח לרשות המיסים על הכנסות בסך של למעלה מ-27 מיליון ₪ שנוצרו במרמה מגזילת כספי לקוחות, ובהתאם הורשע בעבירה של מרמה ותחבולה לפי חוק העונשין (לפסיקה שלפיה חובות מס שנוצרו עקב אי דיווח הם חובות שנוצרו במרמה כמשמעם בדיני חדלות פירעון ראו, למשל, פש"ר (מחוזי ת"א) 14766-12-13 ויז'נסקי נ' כונס הנכסים הרשמי(1.11.2021)). כעולה מעמדת רשות המיסים שלא נסתרה, נקבעה ליחיד שומה בצו לשנים 2002-2001 בסך של כ-50 מיליון ₪; וכן נקבעה שומה לפי מיטב השפיטה לשנים 2006-2003 בסך של כ-25.5 מיליון ₪. העבירות שבהן היחיד הורשע, כאמור, היו בשנים 2004-2001, ומכאן שחלק משמעותי מהחוב לרשות המיסים הוא חוב שנוצר במרמה. המרמה באה לידי ביטוי במעשיו הפליליים של היחיד שבאו לידי ביטוי בהונאת לקוחותיו כאשר כפועל יוצא הונה היחיד גם את רשויות המס בכך שלא דיווח על ההכנסות ולא שולם בגינן מס, כעולה מפסק הדין בהליך הפלילי. לנוכח מסקנתי שדין ההליך ביטול, כפי שיפורט להלן, לא נדרש לקבוע ממצא לגבי שיעור החוב לרשות המיסים שנוצר במרמה.

אשר לחוב לסינואני – הרי שלא עלה בידיהם לבסס את הטענה שהחוב כלפיהם נוצר במרמה. בצדק טענה הנאמנת שלא נטען בתביעות החוב של סינואני שהחוב כלפיהם נוצר במרמה. אמנם בבקשה שהגישו סינואני נטען שהם היו בין הקורבנות שהיחיד נטל מהם כספים לתשלום עבור אגרה שאותם הוא שלשל לכיסו, אך טענות אלה לא נתמכו בתצהירים או במסמכים. צורפה רק פסיקתה בהליך שבו נטל מר ידידיה סינואני פסק דין נגד היחיד בהיעדר הגנה (בת"א (שלום ת"א) 21126/05) והעתק של בקשה לביצוע שטר שהגיש מר ארז סינואני. לא הוצגה אפוא תשתית ראייתית כלשהי הקושרת את החובות לסינואני למעשים שתוארו בפסק הדין בהליך הפלילי.

ממילא דין ההליך ביטול

ממצאי ההליך הפלילי, עם זאת, אינם רלוונטיים רק לשאלת החרגת החוב. הם בעלי משקל גם לשאלה אם יש לתת ליחיד צו לשיקום כלכלי, והפטר לאלתר לנוכח היעדר כושר השתכרות, כעולה מדוח הנאמנת. הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי ודבקותו של היחיד בגרסה שאותה דחה בית המשפט המחוזי (בפסק דין חלוט) כבלתי מתקבלת על הדעת שהוא נפל קורבן לתרגיל עוקץ מחייבים את המסקנה שהיחיד מסתיר מידע בחוסר תום לב – ובאופן שמחייב את המסקנה שיש להורות על ביטול ההליך.

אציין תחילה שכבר בתצהיר ההסתבכות מסר היחיד גרסה כוזבת. צוין בתצהיר (שצורף לעמדת הנאמנת) שכל חובותיו של היחיד נוצרו בשל מחיה שוטפת או בשל קריסת העסק. היחיד נמנע מלגלות בדבר ההליך הפלילי והממצאים שנקבעו בו. רק בבירור אצל הנאמנת היחיד מסר מידע לגבי ההליך הפלילי אך טען שהורשע בגלל היותו בעל העסק וטען שהאשם הוא צ'קנוב, מבלי שיידע את הנאמנת שגרסתו נדחתה מכל וכל בהליך הפלילי שבו הוא הורשע במעשי הונאה חמורים. היחיד גם לא יידע את הנאמנת שהורשע בעבירות מס. אי מסירת מידע מלא בתצהיר ההסתבכות ובבירור עולה – כשלעצמה – כדי חוסר תום לב מהותי בהליך.

על כך יש להוסיף את הפסול בכך שהיחיד, כפועל יוצא בכך שהוא ממשיך לדבוק בגרסתה שנמצאה כוזבת בהליך הפלילי, אינו מספק גם היום הסברים לגבי הנעשה במיליונים הרבים שאותם נטל לכיסו במרמה. בפסק הדין של בית המשפט העליון נקבע כאמור כי "הסכום לא הוחזר מעולם ומקום הימצאו אינו ידוע"; ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כאמור שעקבות הכספים אינן ידועות ו"הנאשם לבדו יודע היכן הכסף". בהיעדר הסבר מפורט לגבי הנעשה בכספים שנטל היחיד במרמה לפי פסק דין שניתן בהליך פלילי – אין מקום למתן הפטר. לא ניתן להלום תוצאה שתאפשר מתן הפטר ליחיד מחובותיו תוך קיפוח נושיו מקום שקיימת אפשרות לא מבוטלת שהיחיד הכמין את הכספים במקום מסתור שאותו הוא אינו מגלה. זהו בדיוק מסוג המקרים שבהם מתן הפטר ליחיד יוביל לכך שחוטא ייצא נשכר.

בהתאם להוראת סעיף 167(ב) לחוק לא יינתן הפטר לאלתר ליחיד "שמתקיים לגביו תנאי מהתנאים שבשלהם אפשר להאריך את תקופת התשלומים לפי סעיף 163(ג), אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". התנהלותו של היחיד כמפורט לעיל מקיימת מספר תנאים שמצדיקים לדחות את עתירתו של היחיד למתן הפטר, ובכלל זה הסתרת מידע והתנהלות בחוסר תום לב במטרה לנצל את ההליך (ס"ק ג(1)(א) ו-(ב))). מדובר גם, מעבר לכך, בהתנהלות המצדיקה, כשלעצמה, ביטול של ההליך, בהתאם להלכה הפסוקה, בגין הסתרת מידע מהותי (רע"א 1201/24 מסעוד נ' ברגר – בתפקידו כנאמן לנכסי החייבים (28.5.2024) והאסמכתאות שם) ובגין התנהלותו הפסולה של היחיד בתקופת היווצרות החובות באופן שאין ספק שעולה כדי "פגיעה בתקנת הציבור או בחוק" ופעולה "שלא בהגינות כלפי נושיו" (ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד זיסמן;(18.12.19) חדל"פ (שלום ב"ש) 45668-01-21 עמי נ' הממונה לחדלות פירעון (21.8.2023)).

אציין שלא נעלמו מעיניי הנסיבות שמפרט היחיד, כמו גם מצבה הנטען של גרושתו. אין בנתונים אלה, כמו גם בחלוף הזמן מאז שהיחיד סיים לרצות את עונש המאסר (לפני למעלה מעשור), כדי לשנות ממסקנתי.

למעלה מן הצורך אציין עוד שספק גם אם בנסיבות העניין, ושעה שחוב עצום של מיליוני ש"ח לרשות המיסים הוא לא בר הפטר כאמור, מחמת היווצרותו במרמה, לא חלה הוראת סעיף 286(א) לחוק שלפיה רשאי בית המשפט לבטל צו לפתיחת הליכים כאשר אין בצו כדי למנוע את חדלות פירעונו של היחיד. לנוכח מסקנתי שלעיל אני נדרש לקבוע מסמרות בשאלה אם דין ההליך ביטול גם על יסוד הוראה זו שבחוק.

איני סבור גם שבנסיבות העניין יש לייחס משקל משמעותי לעיתוי שבו הועלו הטענות בדבר החרגת החובות והעילות לביטול ההליך, כפי שטען היחיד.

בהתאם לחוק חדלות פירעון, בצו לשיקום כלכלי על בית המשפט לקבוע מהם חובות היחיד שלגביהם לא יחול הפטר לפיסעיף 175לחוק (סעיף 161(ב)(6)לחוק;עחדל"פ 45278-02-24טבעון נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב(21.4.2024)). מכאן, שככלל, העיתוי לדון בבקשה להחרגת חוב הוא בעת הדיון בצו לשיקום כלכלי או קודם לכן. יש לציין כי בפסיקה שעסקה בהליכי פשיטת רגל נקבע כי בהתקיים נסיבות מסוימות המצדיקות זאת ניתן יהיה לדון בבקשה מעין זו אף לאחר שניתן הפטר (השוו,ע"א 6989/21אלקלעי נ' כונס הנכסים הרשמי (26.1.2022)). חוק חדלות פירעון והתקנות שהותקנו מכוחו אינם קובעים מועד קונקרטי להגשת בקשת נושה להחרגת חוב במסגרת תנאי הצו לשיקום כלכלי. אמנם רצוי שבקשה כזו תוגש לכל המאוחר לאחר שמוגשת המלצת הממונה לבית המשפט לאחר שקודם לכן הובאה על-ידי הנושה לפני הנאמן והממונה על מנת שיגבשו עמדה כתובה בעניין זה בדוח ממצאי הבדיקה ובהמלצה המוגשים עובר לדיון בצו לשיקום כלכלי. עם זאת, ובהיעדר הוראה קונקרטית בדין בדבר עיתוי הגשת הבקשה, איני סבור שיש מקום לקבל טענת שיהוי מקום שהטענה הועלתה בעת הדיון בצו לשיקום כלכלי, כפי שהיה בענייננו. גם בטרונייתו של היחיד בנוגע לעיתוי העלאת טענת רשות המיסים בדבר חוסר תום ליבו לא מצאתי שיש כדי לחסום את הטענה. כך בהינתן שטענה דומה עלתה על-ידי סינואני בדיון ובהינתן שניתנה ליחיד הזדמנות להתייחס לנטען, כמו גם בשים לב לחומרת המעשים.

סיכום

המסקנה היא אפוא שדין ההליך ביטול, ובהתאם אני מורה על ביטול הצו לפתיחת ההליכים. עם ביטול הצו לפתיחת הליכים ההגבלות שהושתו במסגרת הצו בטלות. חרף האמור, צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד על כנו למשך 60 ימים נוספים.

הוצאות ושכר טרחת הנאמן בהתאם לתקנות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.