חברה אינה יכולה לדרוש את הגנת החוק מפני נושים אם לא עמדה בחובות כלפיהם

רקע

1.         העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת.

            התובעת סיפקה סחורה לנתבעת 1 ולנתבעת 6. הנתבעת 5 היא חברה קשורה והנתבעים 2, 3 ו - 4 הם הבעלים והמנהלים של שלושת החברות.

            אין מחלוקת כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובעת כספים בסך של 29,733 ש"ח מיום 11.9.2003.

            התובעת תובעת את כל הנתבעים ביחד ולחוד, לפרעון חובותיה של הנתבעת 1.

            התביעה היא מכוח סעיף 6 ל חוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק החברות").

                        על פי סעיף זה:

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

א.                  א.                   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

ב.                  ב.                   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ושים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה".

הנתבעים טוענים כי כללי הרמת המסך אינם חלים במקרה דנן כיוון שנתבעת 2 נוהלה בתום לב ובזהירות מירבית ואין להטיל על מנהלי ובעלי המניות שלה, אחריות אישית.

כמו כן, טוענים הנתבעים כי קיימת הפרדה מלאה בין החברות השונות ואין להטיל חובתיה של אחת על האחרות.

אין מקום להכביר מילים בפסק דין זה. גירסת הנתבעים וכל טיעוניהם דינם להדחות. העובדות אשר התבררו בהליך מצביעות על מצב שונה לחלוטין מזה אשר מנסים הנתבעים להציג.

הנתבעים 2, 3 ו-4 הם בני משפחה קרובים מאוד כאשר הנתבעים 2 ו-4 הם בני זוג והנתבע 3 הוא אביה של הנתבעת 2.

כל שלושת החברות, הנתבעת 1, 5 ו-6 נוהלו והתנהלו יחדיו ללא הבחנה והפרדה, כאשר הרוח החיה בכולן הוא הנתבע 4 (סעיף 76 לסיכומי הנתבעים). הנתבע 4 הוא גם זה אשר לקח חלק פעיל בהליך דנן, הגיש תצהיר מטעם הנתבעים כולם והיחיד אשר נחקר.

ניתוח משפטי

2.         החברה היא יציר בריאתו של החוק (סעיף 5 וסעיפים 8-11 לחוק החברות) החוק גם העניק לה את המעמד של "אישיות משפטית" והפך אותה לגוף מוכר וקיים גם אם כל הנוכחות הפיזית שלה הוא במסמכים שבכתב והיא חסרת כל גשמיות (סעיף 4 לחוק החברות).

            אישיותה המשפטית העצמאית של החברה יוצרת את ההפרדה בינה לבין בעלי המניות של החברה או מנהליה.