ח'שיבון נ' מועצה מקומית כפר כנא ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, תושב כפר כנא, הגיש נגד מספר נתבעים תביעה כספית על סך 2,161,800 ₪, בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרת הסכמים שנכרתו בינו לבין המועצה המקומית כפר כנא, הנתבעת מס' 1 (להלן: "המועצה"), וכן עקב הפרת הבטחות שלטוניות והתרשלות בטיפול בפניותיו, שהוא מייחס למועצה, לועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים (הנתבעת מס' 5), למע"צ, המחלקה לעבודות ציבוריות במשרד לתשתיות לאומיות (הנתבעת מס' 6) ולמדינת ישראל – משרד הפנים (הנתבעת מס' 7).

את התביעה הגיש התובע אף נגד אילן גבריאלי (הנתבע מס' 2) בהיותו ראש הועדה הממונה בכפר כנא בשנת 2007, נגד בסאם חכרוש (הנתבע מס' 3) בהיותו גזבר המועצה במועדים הרלבנטיים ונגד זאהי טאהא (הנתבע מס' 4), בהיותו היועץ המשפטי של המועצה. נגד שלושת אלה טען התובע, כי הם התרשלו בטיפול בפניותיו למועצה ובהתנגדותם השרירותית כדבריו לכך שהמועצה תפצה אותו בגין נזקיו, הכל כפי שהוחלט בישיבות המועצה.

בהחלטה מיום 7/12/08, שניתנה בעקבות בקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה, הוריתי על מחיקת התביעה נגד נתבעת זו, לאחר שנקבע כי הסעדים שהתובע ביקש נגדה, למעט הסעד הכספי, אינם בסמכותו של בית משפט זה. לעניין הסעד הכספי נקבע באותה החלטה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה המזכה את התובע בסעד כספי נגד הועדה ולפיכך התביעה נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה נמחקה.

ביום 18/5/09 התנהלה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק, במהלכה טען אילן גבריאלי, כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף מאחר שכתב התביעה אינו מגלה עילה נגדו ומאחר שאין יריבות בינו לבין התובע, נוכח העובדה שהוא מונה לראש הועדה הממונה רק בשנת 2007, בעוד שהנזקים להם טוען התובע נגרמו והתגבשו עוד קודם לכן.

בקשתו של מר גבריאלי התקבלה והתביעה נגדו נמחקה לאחר שהוברר, על פי גרסת התובע עצמו, כי אין יריבות בין התובע לבין נתבע זה, וכי אין לתובע כל עילת תביעה נגדו מאחר שהמעשים שהוא תובע בגינם והנזקים שנגרמו לו עקב אותם מעשים נגרמו והתגבשו לפני שמר גבריאלי נכנס לתפקיד.

באותה ישיבת קדם משפט טענו הנתבעות 6 ו-7 (מע"צ ומדינת ישראל), כי דין התביעה נגדן להימחק על הסף בהעדר עילה. הן אף טענו, כי חלק מהסעדים שכלל התובע בתביעתו אינם בסמכותו של בית משפט זה ולפיכך דינם להימחק מכתב התביעה.

בהחלטה שניתנה באותו מעמד קיבלתי את בקשת המדינה למחיקת הסעדים שפורטו בסעיפים 95 ב' עד ה' לכתב התביעה מאחר שסעדים אלה אינם בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. לעניין הבקשה למחיקת התביעה בהעדר עילה, ככל שהיא נוגעת לסעד הכספי, נקבע כי אכן התביעה אינה מגלה עילה נגד הנתבעות 6 ו-7, אך מאחר שהתובע עתר לתיקון כתב התביעה ופירוט עילת התביעה נגדן, דחיתי את הבקשה והתרתי לתובע לתקן את כתב תביעתו.

ביום 3/9/09 הוגש כתב תביעה מתוקן. בכתב תביעה זה צמצם התובע את הסעד הכספי לסכום של 1,741,800 ₪ ובכותרת התביעה נרשם, כי הנתבעים 6 ו-7 הם נתבעים פורמאליים.

בישיבת קדם המשפט שהתנהלה ביום 30/9/09 קיבל התובע את המלצתי למחיקת התביעה נגד הנתבעות 6 ו-7, ובהתאם לכך נמחקה התביעה נגדן, ללא צו להוצאות. באותה ישיבה נידונה בקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה על ידי הגזבר והיועץ המשפטי של המועצה. בקשה זו נדחתה לאחר שהתובע ביקש לתקן את כתב התביעה ולפרט כראוי את עילת התביעה נגד נתבעים אלה.

ביום 8/12/09 הוגש כתב תביעה מתוקן שבו הנתבעים היחידים הם המועצה המקומית כפר כנא, הגזבר שלה, בסאם חכריש והיועץ המשפטי שלה, עו"ד זאבי טאהא. סכום התביעה צומצם פעם נוספת והועמד הפעם על סך 1,101,800 ₪.

עד כאן תיאור השתלשלות האירועים בהליך שלפני. הבאתי בהרחבה את השתלשלות האירועים על מנת להראות מצד אחד את אורך הרוח שגילה בית המשפט כלפי התובע עת התיר לו לתקן את התביעה שלוש פעמים כדי לפרט באופן ראוי את עילת התביעה ואת הסכומים המופרזים שהוא כלל בתביעתו ואשר הצטמצמו בסופו של יום, עד כדי מחצית סכום התביעה המקורי. בהקשר זה יש לציין, כי התובע קיבל פטור מתשלום אגרה, כך שמבחינתו לא הייתה כל מניעה שהוא ינקוב בסכומים מופרזים ומנופחים, מבלי שהייתה להם אחיזה במציאות.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובע הינו הבעלים במשותף עם אחיו במקרקעין הידועים בחלקה 49, גוש 17390 (להלן: "המקרקעין"), הגובלים בכביש הראשי (כביש מס' 754), אשר חוצה את כפר כנא (להלן: "הכביש"). על החלקה הנ"ל היה בנוי מבנה, אשר שימש את התובע לעסק מסעדה ומשרד תיירות, שהיוו מקור פרנסתו היחיד.

בשנת 1998 יזמו המועצה המקומית ומע"צ תוכנית להרחבת הכביש באופן אשר חייב הפקעת חלק מהמקרקעין והריסת המבנה של התובע או חלקים ממנו. מאחר שהתובע התנגד לביצוע העבודות והריסת המבנה, נחתם בינו לבין המועצה ביום 30/10/08 הסכם בו נתן התובע את הסכמתו להריסת המבנה, ובתמורה התחייבה המועצה "לבנות בניין חילופי למסעדה על גבול הקיר אשר תבנה מחלקת העבודות הציבוריות לפי התשריטים אשר יוכנו על ידי התובע לצורך זה". המועצה התחייבה במסגרת אותו הסכם לממן את פרויקט הקמת המבנה עד וכולל עבודות הגמר, דהיינו "עד גמר עבודת טיח מבפנים ומבחוץ + ריצוף ומקלחות + מחיצות ומעקה + חלונות ודלתות בתנאים שיסכימו עליהם שני הצדדים". עוד התחייבה המועצה באותו הסכם לבנות, על חשבון התובע, קומה שניה מעל הקומה הראשונה שתיבנה על ידה ובמימונה, ולשאת בכל קנס שיוטל עקב בניית המבנה ללא היתר. בסעיף 7 להסכם התחייבה המועצה להוציא היתר בנייה לבניין החדש והקיים ולשאת בכל העלויות הכרוכות בכך, לרבות הכנת תוכניות וטיפול בהתנגדויות ככל שיהיו.

בסעיף 9 להסכם התחייבה המועצה להשלים את הבניה כמוסכם תוך שלושה חודשים ממועד ההריסה, ובסעיף 10 להסכם התחייבה לפצות את התובע "בגין כל ההפסדים אשר עלולים להיגרם לו עקב אי הקמת בנייה זו בתקופה" שנקבעה בסעיף 9, וכן "לפצותו כספית בגין הריסת חלק מבניין זה ובגין הפקעת חלק וחלקו הנ"ל וכל הפסד שייגרם מסגירת העסק".

הסכם זה אשר נחתם ערב הבחירות לראשות המועצה שנערכו בסוף חודש 11/1998, לא היה מקובל על ראש המועצה החדש שנבחר באותן בחירות, וזאת לאור ההתחייבויות הגורפות שהמועצה נטלה על עצמה באותו הסכם. בשל כך, עמד ראש המועצה הנבחר על כך שייחתם הסכם חדש עם התובע.

הסכם כאמור נחתם ביום 30/12/08. בהסכם זה התחייבה המועצה לבנות קיר תומך מבטון בצד המערבי של המקרקעין בגבול עם חלקה 48, באורך 16 מטר וגובה 3 מטר. כן התחייבה המועצה לחבר את המקרקעין עם קו הביוב העירוני לאחר שייהרס הבור הסופג במהלך עבודות הרחבת הכביש, ולאחר שהתובע ישלם היטל ביוב. בסעיף 4 להסכם התחייבה המועצה לבנות שלד של בניין הכולל רצפה בגובה הכביש, קירות בלוקים חיצוניים ותקרת בטון בגובה 3.5 מטר, וזאת כתחליף למסעדה ולמשרד שניהל התובע במקום. בסעיף 5 להסכם התחייבה המועצה לסייע לתובע לקבל היתר בניה למבנה. כן התחייבה המועצה לסיים את הבנייה ולמסור את המבנה לתובע תוך 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם. בסעיף 7 להסכם הוסכם בין הצדדים, כי הסכם זה מבטל כל הסכם קודם שנכרת בין הצדדים.

לטענת התובע, המועצה הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם השני, ולפיכך הגיש נגדה תביעה כספית על סך 300,000 ₪ עקב הפרת ההסכם לבית משפט השלום בנצרת. תביעה זו התבררה בפני כב' השופטת הלמן בת.א. 4096/99. בתביעה זו טען התובע, כי המועצה לא השלימה את ביצוע העבודות שהתחייבה לבצע בהסכם השני, וכי הוא נאלץ לשאת בעלויות אלו שהסתכמו, לטענתו, בסכום של 49,000 ₪. כמו כן, טען התובע לנזקים בסך 300,000 ₪ בגין הפסדי הכנסה שנגרמו לו, לטענתו, עקב האיחור במסירת המבנה לידיו ועקב אי השלמת העבודות כמתחייב. כמו כן טען התובע, כי נותרו עבודות שלא בוצעו ושהמועצה התחייבה לבצע, ואשר מסתכמות בסכום של 150,000 ₪. כן עתר התובע לחייב את המועצה בתשלום סכום של 4,650 ₪ בגין הכנת תוכנית בנייה על חשבונו.