זפרנץ גינאדי ואחרים.... ואח' נ' נור סקיור בע"מ ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי המחלוקת הנטושה בין הצדדים בנסיבות המקרה, הינה מחלוקת משפטית פשוטה, שתשובתה ברורה על-פניה.

הצדדים אינם חלוקים על העובדה, כי הכספים נשוא המחלוקת נמשכו מקופת הפיצויים לטובת המנהל לשעבר באורח אישי, וכי מועדה של אותה משיכה, להבדיל מהמועד בו טוען המשיב כי צמחה הזכות לטובתו, חלה לאחר ראשית הפירוק, במובנו של מושג זה בדין.

חלה לשיטתי שגיאה באורח בו מנתח המשיב את הדין:

בנסיבות המקרה, איש מהצדדים לא העלה טענה כי עסקינן בכספים הנופלים לתוך ההגנה הספציפית של חוק פיצויי פיטורין או דין דומה, המפקיע אותם מראש ממסת הנכסים של החברה בפירוק. אי לכך, הרי שהחבות לטובת המנהל צריכה להידון, ותידון, לפי הכללים הרגילים של דיני החיובים, כפי שהם חלים על כל נושי החברה, הן הנושים הרגילים והן הנושים בדין קדימה.
הדין הבסיסי והיסודי בעניין זה הינו פשוט וברור: זכאות לכספים לחוד, וזכות קניינית בכספים לחוד. לשון אחר: אף אם אקבל את גרסתו העובדתית של המשיב במלואה, ואקבע לטובתו כי צדק בטענה כי במועד בו ביצע את ההעברה, ולמעשה אף קודם לכן, צמחה לטובתו זכות לקבל כספים, הרי זכות זו אינה שונה באורח עקרוני מזכותו של כל נושה או עובד אחר, אשר מרגע בו נקלעה החברה לפירוק מופקעת הזכות לפעול בעניינה באורח אינדיבידואלי, ויש להגיש בגינה תביעת חוב.
זאת ואף זאת; אף במקרה בו עולה טענה בעלת אופי קנייני, כגון טענה לקיומה של תניית שימור בעלות אמיתית ותקפה, הרי מרגע בו החל הליך קולקטיבי, אין הנושה זכאי לעשות ככל העולה על רוחו, אלא הוא מחוייב להגיש בקשה מנומקת לבית המשפט של חדלות פרעון, ובה זכותו לטעון, כי קיימת לו זכות קניינית המצדיקה העברת הנכס או הכספים שבמחלוקת במלואם לכיסו, בלא שיאלץ להגיש תביעת חוב ולהפרע באורח יחסי ושיוויני ביחד עם כלל הנושים.
דין זה חל אף בנסיבות המקרה, במה שנראה כטענה של מנהל החברה כי הוא זכאי לשכר-עבודה, חוב שהינו לכאורה חוב בדין קדימה. נוכח חשיבות הדברים אעיר, כי מרגע בו החל הפירוק, הרי חל על המנהל או בעל השליטה לשעבר – ואף ביתר שאת מאשר על נושים אחרים, הכלל האוסר בתכלית ביצוע סעדים עצמיים. קרי, אף אם טען לזכות קניינית שאינה כפופה להוכחת חוב ולסולם דיני הקדימה, היה עליו להקדים ולהגיש בקשה, ולא לפעול 'מתחת לאפו' של בעל התפקיד שמונה. משעשה כן, הרי שחל סעיף 268 – ואין בזכאות, וודאי שלא אובליגטורית, בכדי לשנות כלל יסודי זה. אך ברור, כי פסיקה אחרת היתה מרוקנת, במידה רבה, את הסעיף מתוכנו, ומאפשרת לרוב הנושים להמשיך בהליכים עצמאיים.
אין נפקא מינא לעניין זה, אף לטענות כי בכספים נעשה שימוש לפרעון של חובות החברה (עניין שלכאורה עשוי להוות – למצער במצבים מסויימים - אף העדפת נושים שאינה מותרת, בהתאם לסעיף 355 לפקודת החברות). במלוא הכבוד הראוי, הרי מרגע שהחל הליך פירוק, הרי התפקיד לשלם את חובות החברה שייך למפרק או למנהל המיוחד, לפי העניין, ואין המנהל לשעבר רשאי לעשות דין לעצמו, וודאי שלא בלא לידע ולקבל אישור מבית המשפט תחילה.

אי לכך, דין הבקשה להתקבל.
בנסיבות המקרה, ישא המשיב בהוצאות המבקש ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: