זלצר נ' פטאי ואח'

פסק דין מתוקן

הנתבעות הגישו בקשה לתיקון פסק הדין שניתן ביום 27/1/14, לפיה נפלו טעויות סופר בחישוב כספי ההשכרה וחישוב יתרת התמורה עבור הנכס. תגובת התובעת התקבלה. להלן החלטתי.

דמי ההשכרה

@הנתבעות טענו בבקשתן, כי בסעיף 56 לפסק הדין חושבו דמי ההשכרה לפי 83 חודשי שכירות, כשבפועל הנכס היה מושכר במשך 47 חודשים בלבד, מיום 1/9/07 עד ליום 1/8/11, אז החלו בעבודות פינוי בינוי והנכס פונה. על כן, סבורות הן כי יש לתקן את פסק הדין כך שדמי ההשכרה יחושבו לפי 47 חודשים.

@התובעת טענה לעניין זה, כי מספר החודשים בהן החזיקו הנתבעות בדירה, מיום 1/7/07 ועד ליום 1/3/14 – המועד בו עליהן להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט – הוא 80. על כן, התובעת מסכימה להפחתת שלושה חודשים בלבד מדמי ההשכרה. נטען כי הנתבעות מחזיקות זה 80 חודשים בדירה ללא כל זכות שבדין ותוך כדי הפרה יסודית של הסכם הניהול והסכם המכר. בקשת הנתבעות לצמצום מספר חודשי השכירות מ- 83 ל-47 עולה כדי בקשה לתיקון מהותי של פסק הדין, ורק מטעם זה יש לדחות את בקשתן.

@קביעותיי בפסק הדין ביחס לדרך בה נהגו הנתבעות בשנים בהן הפרו את הסכם המכר, הן ברורות. כעת מבקשות הנתבעות לתקן את מספר חודשי השכירות שנקבעו בפסק הדין, למספר החודשים שבו, לטענתן, הנכס היה מושכר בפועל, תוך הפחתת החודשים בגינם לא התקבלו דמי שכירות עבורו, בשל קיומן של עבודות פינוי בינוי במקרקעין. מעבר לעובדה שכפי שמציינת התובעת בתגובתה, השינוי המבוקש על ידי הנתבעות הוא מהותי ולא מדובר בפליטת קולמוס, הרי שהנתבעות החזיקו בנכס כל אותם חודשים, גם אם לא השכירו אותו בפועל ונימוקי התובעת בתגובתה מקובלים עלי בעניין זה. בנסיבות אלה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפטי, התשמ"ד-1984 (להלן "החוק") אני מתקנת את חיובן של הנתבעות בדמי ההשכרה, כך שיחושבו לפי 80 חודשים במקום 83 חודשים, וזאת לאחר שנתקבלה הסכמת התובעת לכך. מכאן, שעל הנתבעות לשלם לתובעת סך של 62,880 ₪ (שהם 786 ₪ X 80 חודשים), כשמחצית מסכום זה על הנתבעות לשלם עד ליום 1/3/14, כפי שהוריתי בסעיף 57(א)(2) לפסק הדין.

חישוב יתרת התמורה

@הנתבעות טענו כי שער הדולר הקובע לצורך חישוב יתרת התמורה השקלית נכון ליום חתימת החוזה, היה 4.226 ₪, ולא כפי שנקבע בפסק הדין, 4.238 ₪. עוד נטען, כי בית המשפט הוסיף ריבית והצמדה על יתרת התמורה החל ממועד החתימה על הסכם המכר, למרות שעל פי סעיף 31 לפסק הדין, נקבע כי היה על הנתבעת לשלם לב"כ התובעת את יתרת התמורה במועד מסירת החזרה, דהיינו ביום 3/7/07. על כן, יש לתקן לדעת הנתבעות, את המועד ממנו יש לחשב ריבית והצמדה, ליום מסירת החזקה.

@בתגובתה, הסכימה התובעת כי שער הדולר נכון ליום החתימה על החוזה, היה 4.226 ₪ וכפועל יוצא הסכימה כי פסק הדין יתוקן בנושא זה. אולם, ביחס לשינוי המועד ממנו יש להתחיל לחשב הפרשי הצמדה וריבית, לא הסכימה התובעת לטענות הנתבעות. לטענתה מדובר בשינוי מהותי של פסק הדין. בית המשפט קבע כי תקופת ההצמדה תחל ביום חתימת ההסכם, וזאת על פי סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות), שקובע כי בית המשפט רשאי להתנות את האכיפה בתנאים. תוספת שערוך של ריבית והצמדה אינה לוקחת בחשבון עלייה ריאלית בערך המקרקעין, שעולה בהרבה על פסיקת הפרשי הריבית וההצמדה שנפסקו.

@בהסכמת הצדדים, ובהתאם לסעיף 81(ב) לחוק, אני מתקנת את פסק הדין כך שיתרת התמורה תחושב לפי שער דולר של 4.226 ש"ח. עם זאת, אינני נעתרת לבקשת הנתבעים לתקן את פסק הדין בכל הקשור להפרשי ההצמדה והריבית. כפי שציינה התובעת בתגובתה, זהו אחד התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לאכיפת החוזה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות).

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: