זלמנוביץ ואח' נ' קמינר ואח'

פסק דין

התובעים רכשו דירה מהנתבעים ולטענתם, החזקה בדירה נמסרה להם במועד מאוחר מזה שעליו הוסכם. כן טענו, כי בדירה נמצא ליקוי שנבע מנזילה בצנרת. בשל כך, הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה בהליך בוררות אל בית-דין פרטי לממונות שבה תבעו סעד כספי וסעד הצהרתי. בפסק הבוררות, שאושר בפסק-דין של בית המשפט המחוזי, נקבע בין השאר, כי אמנם חל איחור במסירת הדירה, אך לא נפסק לתובעים כל סעד כספי. בתביעה הנדונה, טוענים התובעים כי על יסוד פסק הבוררות החלוט הם זכאים לסעד כספי, ומכאן תביעתם לפיצוי בסך כולל של 61,250 ₪.

א.הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

עיקרי העובדות

3.תחילה תפורטנה העובדות, אשר בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. יוער כי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם וכן במהלך שמיעת העדויות, צוינו בעיקר תאריכים עבריים. במסגרת תיאור העובדות, יצוינו התאריכים הלועזיים (כפי שנבדקו בלוח השנה), וככל שהדבר יהיה דרוש, יובאו התאריכים העבריים בסוגריים. עוד יוער, כי הצדדים נקבו בסכומי כסף בעיקר בדולרים, ולפיכך למעט במקומות שבהם צוין גם הסכום בשקלים, הסכומים יצוינו כפי שנקבו בהם הצדדים.

4.ביום 27.3.2007 (ח' בניסן התשס"ז) נחתם הסכם בין הצדדים שלפיו הנתבעים מכרו לתובעים דירה בביתר עילית (נספח א' של כתב התביעה. להלן – ההסכם). בסעיף 12 בהסכם נקבע כי במקרה של מחלוקת בין הצדדים בעניין ההסכם, היא תוכרע בבית דין לענייני ממונות שפרטיו הם כאמור שם (להלן – בית הדין לממונות או בית הדין).

5.הוראות ההסכם הרלוונטיות לנושאי המחלוקת הן בעיקרן אלו:

סעיף 4 בהסכם שעניינו התמורה, קובע כי התמורה עבור הדירה היא בסך של 97,500$ (סעיף 4.1), אשר תשולם בשני תשלומים. תשלום ראשון בסך של 32,500$ שולם במעמד החתימה על ההסכם (סעיף 4.2.1). היתרה נקבע כי תשולם עד יום 10.5.2007, וכי תשולם מכספי הלוואת משכנתה שילוו התובעים, בכפוף לכך שעד יום 30.4.2007 ימציאו הנתבעים אישור זכויות של הדירה נקייה מכל שיעבוד. אם לא יעשו כן, כי אז יתרת התמורה תשולם תוך עשרה ימים מיום המצאת אישור כאמור (סעיף 4.2.2).

סעיף 5 בהסכם שעניינו מסירת החזקה, קובע בין השאר, כי החזקה בדירה תימסר לידי התובעים בד בבד עם התשלום האחרון (על-פי סעיף 4.2.2), וכי כל איחור במסירת החזקה שאינו בעטיים של התובעים, יזכה את התובעים בפיצוי בסך של 50$ לכל יום איחור שאותו ישלמו להם הנתבעים..

סעיף 11 בהסכם, שעניינו פיצויים והשבה, קובע את הפיצוי המוסכם במקרה של הפרת תנאי יסודי בהסכם ובלבד שהפרתו הביא לכך שהצד שכנגד ביטל את ההסכם בשל אותה הפרה. התנאים היסודיים נקבעו בסעיף 10 ולפיו הפרה בין השאר, של סעיפים 4 ו-5 בהסכם, תחשב הפרה יסודית. עם זאת נקבע כי איחור של עד עשרה ימים לא יחשב להפרת ההסכם (סעיף 10.1). זו לשונו של סעיף 11 בהסכם:

"11.1הפר צד להסכם תנאי יסודי מתנאי הסכם זה, ובשל כך ביטל הצד שכנגד את ההסכם, ישלם הצד המפר לצד האחר פיצויים קבועים ומוערכים מראש בסכום השווה ל-9,750$ (תשעת אלפים שבע מאות וחמישים דולר ארה"ב).

11.2אין באמור בסעיף 11.1 למנוע בעד הצד הנפגע מהפרה יסודית לקבל פיצויים גבוהים יותר ו/או כדי לפגוע בזכותו לתבוע אכיפת הסכם זה, צווי עשה, צווי מניעה, בין קבועים ובין זמניים, וכל סעד אחר המוכרים על-פי החוק ו/או על-פי הדין".

6.על-פי עדותו של התובע, אשר לא הייתה שנויה במחלוקת בעניין זה, כבר ביום 12.4.2007 (כ"ד בניסן התשס"ז) קיבלו התובעים לידיהם את מפתחות הדירה כדי לשפץ אותה (עדות התובע – עמ' 10 שורה 4). התובעים נכנסו לגור בדירה ביום 23.8.2007 (ט' באלול התשס"ז) (שם, עמ' 7 שורה 18), והעברת המסמכים שאפשרו את רישום זכויותיהם של התובעים בדירה הייתה ביום 27.11.2007 (שם, עמ' 8 שורה 18). עם זאת, אין מחלוקת כי התובעים החלו בעבודות השיפוץ בדירה רק בחודש אוגוסט ("חודש תמוז או אב תשס"ז". שם, עמ' 13 שרוה 15), ולטענתם לא עשו כן קודם לכן, כדי שלא לבצע עבודות שיפוצים במהלך תקופת שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב ("בין המצרים") (שם, שורות 23-22), או במהלך תקופת ספירת העומר (עדות ליפא קמינר, אביו של הנתבע – בעמ' 69 שורות 24-22).

7.ביום 15.5.2007 (כ"ז באייר התשס"ז) נחתם בין הצדדים נספח להסכם (נספח ה' של כתב התביעה. להלן – הנספח), שבו נקבע כי הצדדים "הגיעו ביניהם להבנות נוספות ... ומבלי לפגוע באף זכות אחרת העומדת לצדדים לפי ההסכם המקורי ו/או על-פי כל דין". נספח זה כלל שלושה סעיפים אשר קבעו שלושה עניינים: קביעת שערו של הדולר לעניין התשלומים שנקבעו בהסכם; הסכמה כי החל מיום חתימת הנספח יוכלו התובעים להתחיל בשיפוץ הדירה; הסכמה כי בשל כך שהזכויות בדירה טרם הועברו על-שם התובעים, ישלמו הנתבעים לתובעים דמי שכירות בסך של 370$ עבור כל חודש עיכוב במסירת הדירה בפועל, מעבר למועד שנקבע בהסכם. אלו הם שלושת הסעיפים שנקבעו בנספח:

"1.בכל התשלומים הבאים יחושב שער הדולר לפי השער ביום חתימת נספח זה והוא: 3.97 ₪ לדולר, או לחלופין השער היציג ביום התשלום, הנמוך מביניהם.

2.הקונים יוכלו לשפץ את הדירה מעתה, למרות שעדיין לא קיבלו את החזקה בנכס, באם לא תצא אל הפועל העברת הזכויות בנכס לקונים מסיבות שאינן תלויות בקונים, ישלמו המוכרים לקונים את מלוא עלויות השיפוצים שהושקעו בנכס.

3.מכיוון שלא הועברו הזכויות בנכס על-שם הקונים עד ליום מועד מסירת החזקה כאמור בהסכם (כ"ב אייר תשס"ז) [10.5.2007] ישלמו המוכרים לקונים דמי שכירות שמשלמים הקונים, ועד לסך של 370$ עבור כל חודש לועזי או חלק ממנו, מיום מועד מסירת החזקה בנכס האמור בחוזה המכר, ועד למסירת החזקה בפועל, כנדרש בהסכם המכר".