זילברבוים נ' הוועדה המרחבית לתכנון ובניה מצפה אפק

החלטה

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהוצאות משפט עקב מחיקת התובענה שהגיש.

ביום 18.7.11 נמחקה התובענה על סמך בקשה שהגיש התובע.

בקשה זו הינה תולדה של מספר דיונים מקדמיים שהתקיימו לפני (שלאחד מהם לא התייצב ב"כ הנתבעת), בכולם המלצתי לצדדים להגיע להסדר שבסופו תמחק התובענה.

סברתי כי הודעה זו של התובע על חזרתו מהתביעה, הינה תוצאה ישירה של המלצותי ולפיכך גם סברתי כי בנסיבות אלו כמקובל, אין משיתים הוצאות, בייחוד כאשר בין הצדדים תלויים ועומדים הליכים נוספים, שם יוכלו הצדדים "להתחשבן" לעניין הוצאותיהם.

בדרך כלל, מקום בו נמחקת תובענה על ידי מגישה, גם בטרם התבררה והוכרעה לגופה, על מגיש ההליך לשאת בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך, תוך גרירתו של הצד שכנגד להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו.

יחד עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש (בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217).

כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו טרם זמנו, מבלי שזכה לסעד אותו ביקש, נקודת המוצא היא כי מגיש ההליך ישא בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. במצב זה אין החלטה הקובעת את צידקת הגשתו של ההליך, ומבין שני בעלי הדין, וככלל, ראוי כי זה שגרם להוצאות ישא בהן.

מחיקת ההליך ללא קבלת הסעד, יש בה סברה, לכך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה.

מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006)).

עצם העובדה שהתובע מחק תביעתו מבלי לקבל הסעד אותו ביקש אינה מעידה בהכרח כי התובענה לא הייתה מוצדקת כשם שקבלת הסעד (אם היה מתקבל) אינה מעידה על היות התובענה מוצדקת.

כאמור, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וליישם את אמות המידה הנזכרות תוך התאמה לנתוניו של כל מקרה.

מטרתן של ההוצאות אינן להעניש את מי שההוצאות מושתתות עליו.

בעניין זה לא מקובלת עלי גישת הנתבעת- המבקשת להעניש במישרין או בעקיפין את התובע בגלל שהעיז לפנות בתובענה נוספת לבית משפט.

לפי דברי המבקשת אם יושתו הוצאות ושכ"ט על התובע: "אולי יחשוב התובע פעמיים טרם יפתח בהליכי סרק...." (ס' 12 לתשובת המבקשת).

מגמת בתי המשפט איננה למנוע הגשת תובענות ההפך הוא הנכון. האזרח צריך לחוש כי "דלתות בית המשפט" פתוחות בפניו ויש "ליתן לו את יומו", למקרה שהוא מבקש לעמוד על זכויותיו.

ברור כי תובעים או נתבעים המגישים תובענות או כתי הגנה סרק, או החשוב מכך, מתעקשים על המשך ההליך למרות שבית המשפט המליץ בפניהם "לרדת" מהתביעה או להתפשר שכן הגנתם רעועה, בתחילת הדרך ובסופו של יום מסתבר כי להליך שניהלו לא היה הצדק עובדתי או משפטי, יצטרכו לשאת בתוצאות הפסדם.

לא התרשמתי כי זה המקרה שלפני ועושה הרושם, כי הנתבעת מבקשת "להתחשבן" עם התובע בגין הליכים אחרים בהם נקט כנגדה וברור שאין בית המשפט כאן, צריך ויכול להעריך ולקבוע אם הייתה או יש הצדקה לאותם הליכים אחרים.

חזרת התובע מהתביעה אינה מוכיחה כי התביעה הוגשה שלא כדין וההפך הוא הנכון (ראה דברי בישיבה מיום 3.2.11).

אכן סברתי כי יהיה נכון מצד התובע לחזור מתביעתו אך אין בכך להעיד כי תובענה זו לא הוגשה בדרך הנכונה ומהטעמים מוצדקים, כמו שמחיקתה נעשתה מטעמים מוצדקים.