זילבר נ' רביב

פסק דין

1. ביום 26.6.11 נכרת חוזה שכירות בין הנתבעת, כמשכירה, לבין התובע וגל סלע, כשוכרים, למשך שנה ולאחר שנה השכירות הוארכה לשנה נוספת, דהיינו עד 30.6.13.

2. בחודש ינואר 2012 התובע רצה לצאת מהדירה ולממש את זכותו להפסיק להיות אחד מהשוכרים, על פי הוראות סעיף 18 לחוזה השכירות, הקובע: "מובהר בזה כי השוכרת תהיה רשאית להציע למשכיר שוכר חלופי למשך יתרת תקופת השכירות ובתנאי חוזה שכירות זה. המשכיר לא יוכל לסרב לקבל שוכר חלופי, אלא מנימוקים סבירים".

3. התובע טוען, כי הנתבעת הכשילה את האפשרות להביא שוכר חלופי, בכך שהיא דרשה מהשוכרים החילופיים ערבות בנקאית בסך של 45,000 ₪ וכי חוזה השכירות עמם יעשה לשנה וארבעה חודשים, במקום לארבעה חודשים מחודש מרץ עד חודש יוני – עד סיום תקופת השכירות שלו - וכי תנאים אלה חורגים מתנאי חוזה השכירות שבין הצדדים.

4. הנתבעת הודתה, כי התובע היפנה לנתבעת לפחות שלושה שוכרים פוטנציאליים (התובע טוען ליותר).

5. לגבי אחד מהשלושה, הוברר לנתבעת כי לפי תלושי המשכרות שלו כי הוא לא יוכל לעמוד בתשלום של דמי שכירות בגובה של 7,175 ₪ בחודש ולכן, הדרישה לערבות הבנקאית הגבוהה, היא דרישה סבירה.

השוכר החילופי השני לא הסכים להראות תלושי משכורת ולכן סירובה של הנתבעת לקבל אותו כשוכר חילופי, הוא סירוב סביר.

6. השוכרים האחרים היו עובדי היי טק. התובע הוכיח, כי ביום 25.2.13, התובעת שלחה לו מיסרון (SMS), שבו כתבה, כי לגביהם "החוזה צריך להחתם מולי לשנה וארבעה חודשים".

דרישה זו היא בניגוד לאמור בסעיף 18 לחוזה השכירות, שבו נקבע, כי על הנתבע "להציע למשכיר שוכר חלופי למשך יתרת תקופת השכירות" וכן היא סותרת את התניה שבסעיף 18 הנ"ל, לפיו חוזה השכירות עם השוכר החילופי יהיה "בתנאי חוזה שכירות זה".

7. התובע הוכיח, באמצעות מסרון שהשוכרים הפוטנציאליים שלחו לו, כי הנתבעת "ביקשה ערבות בנקאית של 45 אלף שקל בערך ולראות שיש לנו איזשהו בסיס כלכלי או משהו כזה".

8. הנתבעת טוענת, כי היא דרשה ערבות בנקאית בסך של 45,000 ₪ ממי שלפי תלושי המשכורת שלו אין לו מספיק הכנסה לשלם את כר הדירה.

טיעון זה אינו תקף לגבי אנשי ההייטק ולכן הדרישה לערבות בנקאית כזו היא דרישה שאינה סבירה והיא בניגוד לחוזה השכירות, אשר לפי סעיף 20 שבו, הבטוחה היא שטר חוב על סך 30,000 ₪. לכן, הדרישה לקבל ערבות בנקאית בסך של 45,000 ₪, שכידוע יש לשלם לבנק עמלה בגינה או אף להפקיד בבנק את סכום הערבות, מהווה שינוי מהותי של סעיף 20 בחוזה השכירות ועומדת בניגוד לאמור בסעיף 18 לחוזה השכירות, לפיו חוזה השכירות עם השוכר החילופי יהיה "בתנאי חוזה שכירות זה".

9. במסרון אחר, הנתבעת כתבה לתובע, לגבי השוכרים, אנשי ההייטק, כי "החוזה ישאר על שמך ויחולו שני שינויים אקבל את יתרת סוף השכירות והערבות תהפוך לערבות בנקאית".

כאמור לעיל, גם שתי דרישות אלה, הן דרישות שעומדות בניגוד ל"תנאי חוזה שכירות זה" ולאמור בסעיף 18 לחוזה השכירות.

10. הואיל וכאמור, הדרישות של הנתבעת מהשוכרים הפוטנציאליים, שהתובע הציע לנתבעת, היו בניגוד למוסכם בסעיף 18 לחוזה השכירות, יש לקבוע, כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות, בכך שהיא סירבה לקבל כשוכרים חילופיים את אנשי ההייטק במקום התובע, מנימוקים בלתי סבירים ותוך דרישה לשנות את חוזה השכירות המקורי, הן לגבי תקופת השכירות (שנה וארבעה חודשים במקום ארבעה חודשים) והן לגבי הדרישה לבטוחה השונה מהבטוחה שבחוזה השכירות המקורי (ערבות בנקאית בסך 45,000 ₪, במקום שטר חוב על סך 30,000 ₪) והן לגבי דרישתה שחוזה השכירות ישאר על שם התובע.

הנזק

11. התובעת אינה חולקת על הסכומים שהתובע תבע והיא מודה כי התובע שילם לועד הבית ולעיריית תל אביב את תשלומי הארנונה וכי הוא שילם לה את דמי השכירות והכל בגין ארבעת החודשים מרץ עד יוני, כולל בשנת 2013.

22. התובע תובע לחייב את הנתבעת להחזיר לו את דמי השכירות עבור ארבעה וחצי חודשי שכירות, האמצע חודש פברואר ועד סוף חודש יוני, לפי 7,175 ₪ לחודש, סך הכל 32,288 ₪ וכן להחזיר לו את תשלומי הארנונה, ועד הבית , הוצאות משפט, הפסדי ימי עבודה, ביטול זמן הצמדה וריבית בסך של 912 ₪.

13. התובע שכר את המושכר עם שוכר נוסף, כך שהוא נשא רק במחצית מדמי השכירות, הארנונה והתשלומים לועד הבית.

14. התובע לא המציא כל ראיה לגבי התשלומים לועד הבית, בגין הפסד ימי עבודה, הוצאות משפט וביטול זמן, לכן יש לדחות את תביעותיו בקשר לראשי נזק אלה.