זיכוי ראש עיריית יהוד לשעבר מקובלנה פלילית בגין פרסום לשון הרע

רקע:

לפני קובלנה פלילית אשר בה האשים הקובל את הנאשם בעבירה של פרסום לשון הרע על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ''א - 1965 (להלן - "החוק"). באשר להליך זה, של קובלנה פלילית אתייחס בסוף הכרעת דין זה, אך אקדים ואומר דעתי, שנדמה כי היא דעה רווחת בקרב שופטים רבים, כי הגיע הזמן להעביר יצור משפטי זה מן הנוף המשפטי של המשפט הפלילי.

ראוי לומר כי הקובלנה מנוסחת באריכות רבה ובמבחן שבדיעבד באופן מסורבל ומסרבל, יש אולי כי כך נעשה בכוונת מכוון או יש  משום אי בקיאות מנסחה בנבכי המשפט הפלילי הפרקטי, רוצה לומר סדר דין ודיני ראיות. מכל מקום, מתוך המלל הרב שבכתב הקובלנה, נאמר כי הנאשם מייצג דיירים במתחם של המכונה "פינוי בינוי" על פי תכנית בניין עיר, הרלבנטית לישוב יהוד. הנאשם היה בזמנים הרלבנטיים לקובלנה ראש עיריית יהוד - מונסון ויו''ר מועצת העיר.

משבצת הקרקע עליה מדובר בקובלנה זו, הייתה בבעלות המדינה ומינהל מקרקעי ישראל מכר הזכויות בה, במכרז, לחברה ששמה "פרויקט לוגאנו יהוד בע''מ" (להלן: "היזם", או "הפרויקט") חברה זו אמורה הייתה לבצע הפרויקט. הואיל ובמתחם היו בעלי זכויות במקרקעין, וכדרך לביצוע פינוי בינוי, היה צורך להגיע עמם להסכם, הרי שהנאשם אשר הכיר את הקובל "היכרות רבת שנים", ועל פי האמור בכתב הקובלנה, המליץ בפני בעלי הזכויות, כאמור, לשכור שירותיו של הקובל. הקובל, כך לפי הקובלנה, הינו בעל ניסיון ציבורי וידע רב במורכבות עסקאות "פינוי בינוי".

עוד נאמר כי הנאשם הוא בעל זכויות במספר נכסי מקרקעין המצויים במתחם (חנויות) ואף העניק לקובל באמצעות עו''ד ליאור עמידור ייפוי כוח על מנת שזה ייצגו במשא ומתן לקבלת תמורה בגין הפינוי למול היזם. בכתב האישום נאמר כי בין היזם לבין הנאשם קיימת מערכת יחסים חברית קרובה מאוד. במאמר מוסגר אעיר כי הניסוח תמוה ומוזר שהרי לפי לשונה של הקובלנה בסעיף 3, היזם הוא חברה בע''מ כמצוין לעיל. וכי כיצד בין החברה לבין הנאשם התקיימו יחסי חברות קרובים מאוד? אלא שהנייר סובל הכול גם כשמדובר במסמך משפטי כגון קובלנה פלילית.

בכתב הקובלנה נאמר עוד כי בטרם זכתה החברה במכרז,  דאג הנאשם לערוך פגישות בביתו בינו לבין הקובל ובנו לבין "היזם" וזאת על מנת ליצור שיתוף פעולה בין הקובל לבין "היזם". עוד נאמר כי הנאשם הציג עצמו בפני הקובל כשלוח של היזם, גילה בקיאות רבה בעסקיו של היזם ואף סיכם את שכר טרחת הקובל, באמצעות בנו של הקובל שי מורדוב.

על פי הקובלנה, לאחר זמן מה "מסיבה שאינה ברורה לקובל" , כך לפי לשון כתב הקובלנה, פעל הנאשם בדרכים "שונות ומשונות" תוך הפעלת מסכת לחצים כלפי הקובל  על מנת שהקובל יחזור בו מהתחייבויותיו מייצוג הדיירים בעלי הזכויות במתחם, והכול כך נטען, כדי לגרום לפילוג בין בעלי הזכויות ופילוג זה, לפי דעת כותב הקובלנה - הקובל -  "יטיב עם רווחי היזם".

עוד נטען בקובלנה כי לאחר שהקובל לא נכנע לתכתיביו של הנאשם לסגת מייצוג הדיירים, הפעיל הנאשם לחצים בדרך של הפחדה ואיומים כמו גם בדרך של הבטחה למתן טובת הנאה, על מנת להדיח ייצוג בעלי הזכויות על ידי עו''ד עמידור.

עוד נאמר כי במצב דברים זה החל הנאשם להחתים את בעלי הזכויות על יפויי כוח חדשים לטובת עורך דין אחר, עו''ד משה רז כהן.

ועיקר הקובלנה הוא בכך, שבתאריך 22.12.11 התקיימה ישיבת מליאת מועצת העיר, ישיבה שלא מן המניין, בה הטיח הנאשם הכפשות והשמצות כלפי הקובל. ואלה הדברים שעל פי האמור בקובלנה נאמרו בנסיבות אלה על ידי הנאשם על הקובל:

"איש רשע מרושע", שקר שקרן שיתבע אותי", רמאי רמאי רמאי גדול", רוצה סכומי עתק שהפרויקט יתרסק", לא דאג לאינטרסים של התושבים אלה לאינטרס שלו". (ויודגש קטע זה מועתק כמות שהוא מסעיף 17 לקובלנה - א.ה.).

לדעת הקובל יש בדברים אלה כדי "הוצאת לשון הרע כנגד הקובל ונועדו להשפילו לבזותו ולפגוע במטה לחמו ו/או בעסקו ו/או  במשלח ידו.". עוד טוען הקובל כי "הגדיל לעשות הקובל כאשר במפגיע דרש באותה ישיבה שירשמו את דבריו בפרוטוקול וזאת מתוך מגמה שדברי הבלע והשטנה, אשר אמר, יפורסמו ברבים מעבר לפרסומם באותה ישיבה." (ההדגשות במקור - א.ה).

כאן המקום להעיר כי כדרך התנהלותן של קובלנות פליליות, כך גם בתיק זה, בפתח המשפט טענה באת כוח הנאשם, דאז "טענות מקדמיות". הטענה הייתה שזכותו של הנאשם לומר הדברים במסגרת ובנסיבות אמירתם שכן לפי סעיף 13 (9) לחוק - הפרסום מותר.

בהחלטתי מיום 21.2.13 דחיתי טענה זו אגב הבהרה כי המסגרת עובדתית לטענות מקדמיות הן אך ורק העובדות שבקובלנה. אעיר כי בקשה זו, הינה סממן של הדברים שבהם פתחתי לעיל, חוסר בקיאות בהליך הפלילי. שכן, כפי שיפורט להלן, העובדות שנתבררו, במהלך המשפט, אשר מן הסתם, נעדרו מהמלל המצוי בקובלנה, יש בהן כדי להבהיר באיזו מידה נחפזה באת כוח הנאשם להגיש "טענות מקדמיות". 

העדויות במשפט ומשמעותן:

במשפט זה העידו ארבעה עדים: הקובל, הנאשם, גבריאל מגנזי מנהל ובעלים של החברה, דהיינו "היזם" ואחד יוסי נעים המקורב לקובל ולנאשם גם יחד. כמו כן,  הוגשו מספר רב של מוצגים שהעיקרי בהם הוא תקליטור הקלטת ישיבת מועצת העירייה מיום 22.12.11 ת/3.

לאחר ששמעתי ועיינתי בעדויות שלפני ולאחר ששקלתי והערכתי משקלן של הראיות בתיק זה, אני קובע כי המחלוקת במשפט זה כלל אינה על העניין הציבורי שיש לקובל בקובלנתו, דהיינו, ביצוע עבירה לפי החוק שהקבל גייס עצמו כנציג האינטרס הציבורי כפי שיטתנו המשפטית במשפט הפלילי. הקובל אינו בא בשם הציבור להיאבק על הפגיעה באינטרס הציבורי, הטמונה במשפט הפליל, כפי שבדרך כלל וכפי המחויב בדין על ידי מיוצג על ידי הרשות המופקדת על כך, התביעה הפלילית במדינה. מדובר במחלוקת אישית של הקובל על רקע עסקי טהור המבוסס על רצון הקובל להפיק רווח כספי, רווח שלא עלה בידו להפיק  מהפרויקט - הא ותו לא. הצדדים למחלוקת הם במשולש הכוחות: הקובל מצד אחד, נציג החברה  "היזם" ומדובר למעשה בעד גבריאל מגנזי מצד שני -  והנאשם מצד שלישי.

העניין שלפני פשוט הוא בתכלית. הקובל הינו אדם שעיסוקו העיקרי הוא בתחום עסקאות נדל''ן בהיותו בקי בהליכי תכנון ובנייה, מתוקף עיסוקיו בעבר בין היתר במסגרת גופים של רשויות התכנון והבנייה. מתוך ניסיונו המקצועי ועל בסיסו, מצא הקובל במקרה שלפני "חלון הזדמנויות" להפיק רווחים ויש לומר רווחים נאים ביותר. המקור לרווחים הוא תחום במישור התכנון והבנייה, המכונה "פינוי בינוי". העיקרון בנושא זה, השילוב: תכנון ובנייה ורווחת תושבים. העקרון הוא פשוט בתכלית: במקומות מסוימים, מבני מגורים הפכו להיות ברבות השנים, רעועים לשון המעטה. במקביל לכך, הקרקע עליה בנויים אותם מבנים עלובים הפכה להיות  יקרה ביותר משום מצוקת עתודות קרקע, מצוקה הקיימת במיוחד באזור המרכז. משום שני מרכיבים אלה, הפכו אזורים מסוימים לפוטנציאל תכנוני חשוב ובתוך כך, למקור להפקת רווחים ליזמי מקרקעין. השיטה היא פשוטה: המבנים הרעועים, יהרסו ויפונו מבעלי הזכויות בהם, תחתם ייבנו מבנים יוקרתיים יותר, בסטנדרט בנייה גבוה. הרווח הכספי ממכירת הנכסים לאחר בנייתם יהיה מן הסתם גבוה ביותר. יוצא כי בעלי הזכויות שיפנו נכסיהם יזכו בין היתר בתמורה  נאותה בעבור פינוי נכסיהם, כמו גם באפשרות לשפר תנאי דיור ומגורים. היזמים לעומת זאת יפיקו רווחים ממכירת הנכסים שייבנו על אותה משבצת קרקע שפונתה.

עיון באמור לעיל, יגלה מן הסתם כי כמו בכל תחום כלכלי בחיינו, קיים מתח שבין שני גורמים עיקריים: הדיירים שיפונו המצפים לתמורה והטבות בגין הפינוי - לבין היזם השואף להגדיל רווחיו.