זאנה נ' ריבקין

פסק דין

1.ענייננו בתביעה כספית על סכום של 30,166 ₪. התובעת שכרה דירה מהנתבע למשך 5 שנים, בדמי שכירות חודשיים של 450 דולר, וטענה כי מידי שנה שילמה לו מראש עבור שנת שכירות, בניכוי הוצאות תיקון דברים בדירה, בהסכמתו של הנתבע. לקראת סוף השנה הרביעית של השכירות, ביקש הנתבע מהתובעת כי יסיימו את יחסי השכירות, ותפנה את הדירה כיוון שבכוונתו למכור את הדירה.

2.לאחר דין ודברים ומו"מ ארוך, הסכימה התובעת לפנות את הדירה שנה לפני תום תקופת השכירות, בתנאי כי הנתבע ישלם לה פיצוי בסך 30,000 ₪, בגין הטרחה שתיגרם לה על ידי קיצור תקופת השכירות, הפרש דמי שכירות בדירה אחרת, הוצאות ההובלה וכו'. הנתבע הסכים לכך, והסכמת הצדדים מצאה את ביטוייה בהסכם בכתב שנערך על ידי עו"ד קוקוש ביום 4.1.2011, וכן נחתם על ידי הצדדים באותו יום, ולמחרת פעל הנתבע בהתאם להסכמה, והפקיד בנאמנות בידי עו"ד קוקוש סך של 30,000 ₪.

3.לאחר שהתובעת פינתה את הדירה ביום 5.1.2011, עם כל הטרחה ועוגמת הנפש שהייתה כרוכה בדבר, ולמרות שבאותו שלב טרם מצאה דירה חלופית, ונאלצה להתאכלס ביחד עם בני משפחתה, אצל קרובת משפחה שלה, בדירת שני חדרים, ביקש הנתבע מעו"ד קוקוש לשחרר לתובעת מחצית הסכום בלבד, בטענה כי התובעת נותרה חייבת לו חובות בגין דמי שכירות בשנים שעברו.

4.התובעת מכחישה כל חוב כאמור, וטוענת כי הנתבע מעולם לא פנה אליה, ולא אל בעלה בדרישה כלשהי לתשלום יתרת חוב של דמי שכירות, וכי כל הקיזוזים והניכויים שעשתה מדמי השכירות השנתיים, נעשו על דעתו ובהסכמתו של הנתבע, וכי אילו אכן היו לנתבע טענות כנגד התובעת על יתרת חוב, הדבר היה מוצא את ביטויו בהסכם שנוסח ונחתם בין הצדדים, ביום 4.1.2011.

5.הנתבע טוען כי התובעת הותירה חוב דמי שכירות בגין השנים שעברו, ולא שילמה את דמי השכירות המלאים המוסכמים בחוזה. בקשר לתיקונים שבוצעו בדירה, טוען הנתבע כי הוא זה שהזמין בעלי מקצוע, ונשא בעלויות התיקון. הנתבע טוען כי התובעת הייתה מודעת למצוקה שלו, על כך שהיה אמור לפנות את הדירה ולמסור אותה לרוכשים בסוף שנת 2010, ולכן הכריחה אותו לחתום על ההסכם, מיום 4.1.2011 תוך ניצול של מצבו.

6.היום 2.12.2011 התקיים דיון בתיק בו שמעתי את עדויות הצדדים.

התובעת חזרה על טענותיה בכתב התביעה, וכן הגישה מסמך שכונה על ידה כתצהיר, של המתווכת ורד עליזה כהן, כדי לתמוך בטענותיה.

גם הנתבע טען באריכות וחזר על טענותיו שבכתב ההגנה.

7.מעיון בהסכם שנחתם בין הצדדים, ביום 4.1.2011 עולה כי הוסכם שהתובעת תפנה את הדירה לא יאוחר מאשר עד ליום 5.1.2011 עד שעה 19.00, וכי הדירה תימסר כשהיא במצב סביר לשימוש, נקייה מכל חוב לכל גורם שהוא. הנתבע התחייב באותו הסכם, לשלם דמי פינוי, כנגד הפרת ההסכם וסיום תקופת השכירות על סך 30,000 ₪, אשר יועבר בנאמנות ישירות לחשבון הפיקדונות של עו"ד קוקוש.

8.עוד הוסכם באותו הסכם כדלקמן:

"מובהר בזאת כי פינוי הדירה על ידי צד א' (התובעת) יתבצע רק לאחר קבלת אישור כי דמי הפינוי הופקדו על ידי צד ב' (הנתבע) לפקודת חשבון הפיקדונות שפרטיו בסעיף ב.1. לעיל על ידי עו"ד שמעון קוקוש.

הצדדים מאשרים ומצהירים כי לאחר מילוי כל תנאי הסכם פינוי זה, לא יהיה למי מהצדדים טענות האחד כלפי משנהו".

9.אין מחלוקת כי התובעת פעלה בהתאם להסכם זה, ופינתה את הדירה ביום 5.1.2011, ומצידו של הנתבע לא הועלתה כל טענה לגבי חוב גז, ארנונה, וועד בית, או חשמל ומים על הדירה, לאחר שהתובעת פינתה אותה. לפיכך עולה, כי התובעת מילאה את כל חובותיה על פי ההסכם דלעיל.

10.הנתבע אכן פעל בזמנו על פי הוראות ההסכם, והפקיד בחשבון הנאמנות של עו"ד קוקוש סך של 30,000 ₪, אך לאחר מכן ביקש מעו"ד קוקוש להחזיר לו מחצית מהסכום, ולשחרר לתובעת רק את החצי השני, בטענה לחובות של דמי השכירות על השנים שעברו.

11.אני דוחה את טענותיו של הנתבע לחובות של דמי שכירות בגין השנים שעברו. הנתבע לא פנה ולו פעם אחת לתובעת, בדרישה לתשלום יתרת דמי שכירות, והטענה הועלתה לראשונה לאחר שהתובעת פינתה את הדירה, וביקשה לקבל את הפיצוי שהפקיד הנתבע בידי עו"ד קוקוש. טענותיו של הנתבע, בעניין ביצוע התיקונים בדירה על חשבונו, לא הוכחו ולו במסמך אחד, וכן לא הוכיח כי הוא חלק על הסכומים שהוא קיבל מהתובעת במשך 4 שנים רצופות.

12.טענותיו של הנתבע ליתרת חוב דמי שכירות, לא רק שלא הוכחה לגופן, אלא שהן מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. בשולי ההסכם מיום 4.1.2011, אשר עליו חתום הנתבע בעצמו, רשום ברחל בתך הקטנה, כי לאחר מילוי חובותיהם של הצדדים על פי אותו הסכם, לא יהיו למי מהצדדים טענות האחד כלפי משנהו. אין מחלוקת כי התובעת מילאה את חובתה על פי ההסכם, לפיכך לא נותרו לנתבע כל טענות כלפי התובעת, ולא יישמע כעת בטענה כי נותרו חובות שלא מצאו את ביטויים באותו הסכם.

13.אינני מקבלת את טענותיו של הנתבע, כי התובעת ניצלה את מצוקתו, והחתימה אותו על ההסכם. התרשמתי כי הנתבע אדם שקול בדעתו, ממולח, מנוסה, ודווקא הוא זה שלחץ על התובעת לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות, הכריח אותה לצאת בלי שיימצא לה דיור חלופי, דבר שגרם לה לגור במצוקת דיור חריפה בבית גיסתה לתקופה של 3 חודשים.

14.משאותו חוב נטען לא הוכח לגופו, ולא בא זכרו כלל וכלל בהסכם מיום 4.1.11 הרי שיש לדחות את טענותיו של הנתבע באותו עניין, ולהורות על שחרור יתרת הפיצוי מחשבון הנאמנות לידי התובעת.

15.בנסיבות העניין, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את היתרה בסכום של 15,766 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.1.2011 ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.